באר היטב על אבן העזר ז
סעיף א
[עריכה](א) אסורה לכהן: ואם היא נשואה לכהן תצא ממנו. אע"ג בזנתה ואומרת לכשר נבעלתי ונשאת לכהן קי"ל לא תצא אפי' ברוב פסולים וכאן אפי' אם אמרה טהורה אני אינה נאמנת שאני זונות דאמרינן אשה בודקת ומזנה. אע"ג דכאן אינו אלא ספק זנות וקי"ל אין אשה נאסרת על בעלה אלא בקינוי וסתירה או ע"פ עדים בין אשת כהן ובין אשת ישראל. כאן מפני מעלת יוחסין כהונה אסורה. ואפשר אם שבוי' נשאת לישראל ונמצ' דהיא בתולה מותרת אחר מיתתו לכהן ב"ש. וט"ז אוסר דיש לחוש שמא הערה בה השבאי וכ"כ הר"ם אלשקאר סי' צ"ה. ועיין בהרד"ך בית ח' ועיין כנה"ג בהגהת הטור.
(ב) לכותי: לפי מ"ש לעיל סי' ו' סעיף ח' וכן הבא על הפנויה אפי' היתה קדשה שהפקירה עצמה לא נעשית זונה. פירושו לישראלים הפקירה אבל אם ידוע שהפקירה אף לגוים אסורה לכהן בה"י.
(ג) ואם יש לה עד: עיין משפטי שמואל סי' פ"ה וק"ח. וכנה"ג בהגהת הטור.
(ד) ואפי' נשים: עיין מ"ש הח"מ ס"ק ב'. וחכם צבי בתשובתו סי' קמ"א מיישבו.
(ה) מעשה בא': כצ"ל ולא ומעשה. ודין בפני עצמו הוא ולא קאי על קטן אלא בנה ובתה אפי' גדולים בעינן דוק' במל"ת ומ"ש בסמוך קרוב נאמן להעיד לא איירי בבנה ובבתה ב"ש ועיין ח"מ.
(ו) אמי: מוכח מזה דצריך שיה' אצלה מתחלה ועד סוף וכ"ש גבי גוי המל"ת לדעת יש מקילין צריך שיהי' מתחלה ועד סוף בה"י.
סעיף ב
[עריכה](ז) מעיד לעצמו: אפי' מסל"ת. ודוק' להעיד אינו יכול אבל אם לא ידע שום אדם דהיתה שבויה אלא הוא והיה עמה וידוע דלא נטמאה מותרת לו ב"ש ועיין בס"ק ט"ז.
(ח) מסל"ת: הרא"ש כלל ל"ב סי' ה' וראייתו דאין גוי מסל"ת נאמן א"כ בנתי' דמר שמואל אמאי אוקמינהו לשבוייהו אבראי לעיילי ויסיחו לפ"ת שלא נטמאו. והחכם צבי בתשובתו סי' קמ"א הקשה עליו דשמא אין רצונן להיות עומדת בספק ע"י אחר ושמא לא יסיחו לפ"ת ע"ש.
(ט) ויש מקילין במסיח לפי תומו: בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ח הקשה ע"ז ע"ש.
(י) וה"ה לעד מפי עד: ר"ל גם זה תלי' בפלוגת' דלהרא"ש דפסול כותי בשבויה ה"ה עד מפי עד נמי פסול בשבויה. וליש מקילין בכותי מהני נמי עד מפי עד. אבל בתשובת רש"ך ח"א סי' ו' כתב דגם הרא"ש מתיר עד מפי עד ע"ש ומ"מ למעשה אין דבריו מוכרחים ב"ש. ובתשובת חכם צבי שאלה קמ"א התיר בפשיטות עד מפי עד ע"ש. אשה מפי אחרים או אשה מפי אשה אחרת נסתפק הראנ"ח בח"א סי' כ"ב אי מהני ובסי' כ"ג הבי' בשם מהר"ש עטיאש דמהני ע"ש.
(יא) אבל לא להחמיר: דהיינו כותי המעיד מל"ת דהי' טמאה לא מהני להחמיר להחזיקה כודאי טמאה אלא הוי כאלו לא העיד כלל ודינה כשאר שבויה עיין ב"ש.
סעיף ג
[עריכה](יב) ישאנה: אבל לאחר מהני עדותו ולא אמרינן דמעיד משום דסבור שהו' ישאנה. וכל זה איירי בידוע דהיתה בשבי' אבל אם א"י אלא הוא ויודע דהי' טהורה מותר ליש' אותה. ואם יש עדים דהיתה בשביה והוא מעיד עליה אלא דאינו ידוע שהו' כהן ויש לו מיגו דלא היה אומר דהו' כהן נאמן ועיין תשובת שער אפרים סי' ק"ו ב"ש.
סעיף ד
[עריכה](יג) שבויה: ואפי' אם ע"א מעיד דהי' טמאה מתירין אותה כ"מ ברש"י בכתובות דף כ"ג ע"ב ד"ה הכי גרסינן איהי וכו'.
סעיף ה
[עריכה](יד) שנטמאה: אפי' עד הראשון הוא עד כשר ואח"כ באתה אשה ואמרה טהורה היא מקילין בשבויה ומותרת לכהן אפי' עד כשר שאומר נטמאה בא בתחלה ואשה בסוף לא אמרינן בכה"ג כל מקום שהאמינו ע"א הוי כשנים גם לא אמרינן אוקמי חד לגבי חד וישארו עדי שבויה. אע"ג בעדות שמת בעלה לא מהני עדות כזו כאן בשבויה מקילין. אע"ג לענין כותי ועד מפי עד יש מחמירין יותר מעדות שמת בעלה אין לנו אלא מה שאמרו חז"ל ב"ש.
(טו) טהורה: היינו בידוע שנשבת ואם נתנה אמתל' לדבריה למה אמרה נטמאתי נאמנת. ומ"ש אבל לא נגד שני עדים היינו דוק' בנשואה אינה יכולה לאסור את עצמה על בעלה אבל פנויה נאמנת לאסור את עצמה לכהונה. והקשה הח"מ דכל זמן שהי' תחת בעלה ויש לה ע"א המתירה למה נאמנת לומר שהי' טמאה מ"ש מאשה דעלמ' האומרת טמאה אני לך חיישי' שמא נתנה עיניה באחר כדלקמן סי' קט"ו ולעיל סי' ו' סעיף י"ב. וי"ל מאחר שיש עדים שנישבת הוי כמו רגלים לדבר ורמ"א כתב שם דוק' שאין רגלים לדבר אבל יש רגלים לדבר נאמנת בה"י ב"ש.
סעיף ו
[עריכה](טז) ב"ד: כ"כ בתשובת רד"ך בית ח' חדר יו"ד ע"ש שהבי' אם לא היה ידוע לב"ד דהיתה בשביה אלא א' יודע והיא אומרת לו טהורה אני יוכל ליש' אותה ואפי' אם הוא א"י דהי' טהורה משום דאית ליה מגו דהיתה יכולה ליקח לאחר. וכתב ע"ז בד"מ וצ"ע. וכתב ב"ש ומכ"ש אשת כהן דנשבית והו' יודע מזה וא"י אם היא טהורה דאסורה לו אע"ג דא"י לשום אדם והי' אומרת טהורה אני. ואם הוא יודע דהיא טהורה כתבתי לעיל ס"ק ז' דמותר' לו. ולענין אם התירוהו ואח"כ באו עידי שביה. דין א"א שוה לדין פנויה ב"ש.
(יז) שנטמאת: אבל ע"א שנטמאה לא מהני כלל אפי' לא נשאת לא תצא מהיתר' והיינו דאית' עידי שביה מש"ה לא תצא מהיתר' אבל אין מתירין אותה אבל אי ליכ' עידי שביה וע"א מעיד שנטמאת מתירין אותה כמ"ש בסעיף ד' ב"ש.
סעיף ז
[עריכה](יח) קול: אפי' קול דאתחזק בב"ד ב"י בשם הריטב"א. מ"ש הב"ש מיהו צ"ע לישב הסוגי' לפי זה גם נראה תוס' לא ס"ל פי' זה עכ"ל לא הבנתי למה. עיין בה"י ועיין כנה"ג בהגהת ב"י סעיף י"ג.
(יט) הקילו: אבל בא"א לא מקילין בכה"ג דאפי' אין כאן עדים רק שיצ' קול שיש עדים במ"ה שיודעים שהי' א"א אינה נאמנת ואפילו לא אתחזק הקול בב"ד חיישינן בא"א בה"י ע"ש.
סעיף ח
[עריכה](כ) לאוסרה: ומ"מ הוי כעד א' דעלמ' ומצטרף עם אחר לאוסרה ולא קאמר הכא דא"נ לו לבדו לא נתנה תורה נאמנות כמו שנתנה לו תורה לנשואין ח"מ. וב"ש חולק דא"נ אפי' לצרף עם עד אחד ע"ש. וא"ל למה נאמן לומר על בנו שהו' ממזר או שהו' בן גרושה י"ל כל דבר שאומר שנפסל מתמת ביאתו או נשואין שלו נאמן ולא דבר אחר.
סעיף ט
[עריכה](כא) בחצר: ואם ודאי זנתה אסור לדור עמה בחצר אפי' במבוי נמי אסור לדור עמה עיין ב"ש.
סעיף י
[עריכה](כב) במצור: יש בזה ג' שיטות. לרש"י ור"ן במלכות אחרת אסורה ובאותו מלכות מותרת היינו כשיש שמירה שאין שום אדם יוכל לבא לעיר אבל אם א' יוכל לבא לעיר הוי בכלל עיר שכבשוה כרכום ואסורה. ולשיטת תוס' ורמב"ם מלכו' אחרת ששטף ועבר מותרת ובאותו מלכות יש לחוש יותר. ואם אפשר לברוח מן העיר תלינן לקול' כמו במחבואה. והיינו לכהונה אבל לענין יין נסך היין מותר אפילו באותו מלכות דלנסך אין להם פנאי כמ"ש ביורה דעה סי' קכ"ט. ולשיטת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והרשב"א אמרי' לבעול אין חילוק ואסורה לעולם בין באותו מלכות בין במלכות אחרת. והיין לעולם מותר. ולענין אם יכולים לברוח נראה דהו' בכלל מחבואה ומותרת עיין ב"ש.
(כג) שאמרה: משמע שצריכה לבא לב"ד לומר טהורה אני הרמב"ן. והר"ן כתב אפי' לא באתה לב"ד מתירין אותה דאנן טענינן לה דמסתמ' טהורה היא.
(כד) ושטף: וכן מלכות אחרת אם היה שוקט ובטוח ואינו נחפז לברוח הוי כאותו מלכות ב"י.
סעיף יא
[עריכה](כה) לכהונה: אפי' בפנויה ב"ח ב"ש.
(כו) לכהונה: דוק' נחבשה ימים רבים אבל יום או יומים מותרת מהר"י מינץ סי' ו' ע"ש. עיין ס"ק ל"ט. אין לפסול זרע כהן שאמרו בפניו שאשתו נשבית ושתק הר"ם פדוואה סי' י"ד. משפט צדק ס"ב סי' ס'. כתב הר"מ אלשקאר סי' א' הא דע"י נפשות אסורה דוק' שנחבשה כדין אבל שלא כדין מותרת. ובעל ת"ה סי' רמ"א כתב דהיינו דווק' לבעל' ישראל אבל לא לבעלה כהן ועיין בבנימין זאב סי' קל"ב ועיין כנה"ג בהגהת הטור.
(כז) ישראל: לפ"ז צ"ע למה שבויה ועיר שנכבשה מותרת לבעלה ישראל דהא בנכבשה איכ' סכנת נפשות למה לא חיישינן שמא נתרצית להם עי' ב"ש בה"י.
(כח) להם: א"ל הא קי"ל אין אשה נאסרת על בעלה אלא ע"פ ב' עדים או בקינוי וסתירה. היינו דוק' לענין חשד שמא זנתה עם ישראל אבל עם עכו"ם חמור טפי עיין ב"ש. ע"ל סי' ו' ס"ק ב' ממ"ש בשם שבות יעקב.
(כט) עצמה: אדסמוך קאי לענין אם היא תהיה אסורה לבעלה ישראל ועיין ח"מ.
(ל) למיתה: היינו דוק' שדרך המלכות להפקיר נשיהם כשנגמר דין בעליהם רש"י.
(לא) פדיון: הפוסקים לא רצו לסמוך ע"ז ומ"מ לבעל' ישראל בלאו הכי קי"ל כסבר' הראשונה ח"מ.
(לב) רב: דוק' בכה"ג שהיה הרג רב ולא היה מועיל ריצוי שלה לזנות אבל היכ' דאיכ' זעם והרג ויכולים להציל את עצמן ע"י הריצוי לזנות אסורה לבעלה בה"י ע"ל סי' ו' ס"ק כ' מש"ש בשם שבות יעקב.
(לג) וכסבר' הראשונה: משום מה דנחבשו קודם שהמירה אין חשש משום כל שהו' שלא כדין לא חיישינן שמא תתרצה ואחר שהמירה לא אמרינן מומר לע"א הוי מומר לכל התור' וזנתה הואיל ע"פ אונס המירה ולא ברצון לא אמרי' דזנתה ת"ה ב"ש.
(לד) מותרת: דעכו"ם לא מפקירו נשייהו אבל כשהמירה לבדה הוי כאלו איכ' עדים שזנתה מהרי"ק. פלוני הכהן המיר דתו עם אשה א' ודרים כמה שנים בגיותן עפ"י קדושין דגוים וילדה בת ואח"כ חזרו וקבלו תשובה ועתה נתקדשה בתם לכהן לפני עדים והאב והאם אמרו שבתם נולדה מהם בכשרות וגם אמה אמרה שלא זינתה עם שום אדם כ"א עם זה וגם הוא אמר ששמרה כראוי כאיש את אשתו פסק בתשובת כנסת יחזקאל שאלה כ"ח דמותרת בדיעבד מאחר שנתקדשה ע"ש וע"ל סי' ו' ס"ק ל"א מש"ש בשם שבו"י ח"ב סי' קי"ג. ועיין הרד"ך בית ח' ובני יעקב סי' יו"ד ובני משה סי' נ"ו איש ואשתו שהמירו וחזרו וקבלו תשובה צריך לפרוש מאשתו ג' חדשים הראשונים משום הבחנה פרח מטה אהרן מ"א סי' ע"ו ע"ש. וצ"ע.
(לה) זנתה: ח"מ וב"ש חולקים מאחר שהמירה לבדה אמרינן מומר לע"א הוי מומר לכל התורה והוי כאלו היו עדים שזנתה.
(לו) כהנים: ח"מ חולק וכתב דלא התיר אלא לבעלה ישראל אבל לבעלה כהן אסורה דקודם שהמירה היתה מסורה בידם ויש לחוש לאונס ולא עדיפ' מע"י נפשות דאסורה לכהן ע"ש וב"ש כתב דאיירי מיד בשעת הגזירה המירה. מש"ה ליכ' שום חשש דהא המירה תיכף בשעת הגזירה ואחר שהמירה תו ליכ' חשש לכן מותרת אפי' לכהן גם אין חשש שמא זנתה ברצון כיון דהמירה באונס ע"ש. איש בליעל שנשתמד וחשקה נפשו באשה יפה ועשה עם הגוים שיעלילו עליה וימיר דתה וישאנה וכן הי' מותרת לחזור לבעלה ישראל רשד"ם חא"ה סי' ק' ס"ח ועי' בהר"ם אלשקר סי' א'.
(לז) להמיר: היינו כשהי' לא נאסרה מחמת יחוד כי איירי דנתייחדה זמן מועט אלא דה"א דאסורה מחמת שאמרה להמיר הוי כאלו היא מסורה בידם קמ"ל דמותרת ב"ש.
(לח) תקיפה: והרד"ך חדר (י') [ט'] בית ח' הבי' בשם הגה' אלפסי דבזמה"ז שאין א"ה מטין דין וגם מקפידים על הזנות הוי כאלו יד ישראל תקיפה על עצמן. והרד"ך שם דוחה דבריו ואמר שאין לסמוך על הגהה זו. וכ"כ הכנה"ג וכ"ה בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ז דאל"כ לא מקשה גמר' מידי בכתובות דף כ"ו ע"ב והא אשקלון דיד א"ה תקיפה לפי פרש"י שם דכבר גלו ישראל ע"ש וק"ל.
(לט) בידם: תוספת ור"ן והמגיד והסמ"ק משמע דאין חילוק בין אם שהה הרבה בין אם לא שהה אלא הכל תלי' אם היא מסורה בידם אסורה. ואם היא אינה מסורה בידם היא מותרת ובמרדכי מחלק בין אם שהה זמן רב היא אסורה ואם לא שהה זמן רב היא מותרת. ובהרא"ש משמע דלא נאסרה אא"כ בשהה זמן רב והיא מסורה בידם אז היא אסורה אבל בחד ריעות' מותרת ב"ש וע"ל ס"ק כ"ו מש"ש בשם מהר"י מינץ.
(מ) כותים: בתשובת חות יאיר סי' (ט"ו) [ס"ו] המליץ בעד נשי ישראל ההולכת לבתי גוים להסתתר ומתייחדים עמה והיוצאת ליריד בלא שמירה והעמיד אותן בחזקתן בחזקת בנות ישראל כשרות. ובעל מחבר לקט הקמח כתב עליו אין אני מסכים בדברי המקיל ושומר נפשו ירחק. עיין בתשובת פרח מטה אהרן ח"ב סימן צ"ה ומהר"ם פדואה סימן כ"ו.
(מא) זנות: ואפילו אם האשה עצמה מודית שנטמאה אינה נאמנת שבות יעקב ח"ב סימן קכ"ג ועיין סוף סימן מ"ו בהג"ה דאין שם מיהו אם היא מודה אח"כ שנתקדשה לראשון אסורה לבעלה והוצי' רמ"א ג"כ מתשובת הרא"ש א"כ משמע דהיכי דהיא מודה חיישינן לקלא עיין התשובה הנ"ל ועיין שם מ"ש הח"מ והב"ש ע"ז.
(מב) יש להחמיר: הח"מ כתב דקאי על הפנויה שמדברת עם כותי דברי תפלות ונסתרה אדעת זנות חיישינן לה ואסורה לכהן שמא נבעלת לכותי ולא איירי בא"א כלל דממ"נ דאי באשת ישראל הא קי"ל אין אוסרין על היחוד וסתירה בלא קינוי אינה אוסרה על בעלה ואי קאי על אשת כהן וחייש לאונס מה לי נתייחדה לשם זנות ע"ש וב"ש כתב דקאי על אשת כהן ע"ש.
סעיף יב
[עריכה](מג) כהונה: הקשה הב"ש ל"ל אלה למעוטי הבא על הנדה ע"ש. וישבתי דאיצטריך אלה דלא אתיא ק"ל כסברת הת"כ שהביאו תוס' יבמות דף ס' ע"א. ועל קושית התוספת דמה אלמנה שהיא עצמה מחוללת ע"ש יש לומר דהתורה אתי למעוטי אם בא על היבמה והיא נדה עיין ודו"ק. ועיין סעיף י"ד ועיין ברמב"ם פי"ט מהא"ב. אם כ"ג נשא בוגרת או מוכת עץ לא נעשית חללה. וכן בעולה בלא נישואין אבל גרושה וזונה וכן כ"ג באלמנה נעשית חללה בביאה בלא נישואין הרמב"ם שם. ועיין סי' ד' אם זנתה תחת בעלה נעשים בניה חללים משום דהיא נעשה זונה מבעילה ראשונה ואסורה לבעלה כהן לכן אם נתעברה ממנו אח"כ נעשו הבנים חללים.
(מד) נבעלה: כ"כ הרמב"ם. משמע אפי' אם עדים מעידים דלא נבעלה מ"מ היא בחזקת בעולה. ובט"ז כתב אם יש עדים שלא נבעלה אז הבנים שתלד היא מכהן אחר לאו ודאי חללים הם ואסורים לטמא למת ואזלינן לחומר' כאן וכאן היינו היא נעשית חללה אע"ג דיש עדים שלא נבעלה והבנים אזלינן ג"כ לחומר' שמא לאו חללים הם ע"כ. והח"מ כתב בפשיטות דלא נעשה חללה היכא דיש עדים שלא נבעלה ע"ש וכ"כ רשד"ם חא"ה סי' נ"ב ועיין בהר"א ששון סי' קע"ג.
סעיף יד
[עריכה](מה) מהעריות: כתבו אחרונים דאין נפקות' לדידן דמאחר דהולד ממזד מכל העריות הוא גרע מחלל רק לענין התראה ומלקות יש אם הולד נקיבה וכהן רוצה לישא אותה מתרין אותו משום ממזרת ולא משום חללה.
(מו) לשוק: דלא נעשה הולד ממזר בביאה בלא נשואין. ובנשואין הוי ממזר דרבנן עיין אחרונים וב"ח וע"ל ס"ק מ"ג מש"ש.
סעיף יז
[עריכה](מז) לכהונה: היינו לכתחלה ובדיעבד לא תצא אחרונים.
סעיף יט
[עריכה](מח) חלוצה: כהן שטעה ונשא חלוצה והוליד ממנה בנים ואחר שנודע לו הדבר שהיא אסורה לו אומר שאחר זמן רוצה לישבע לדור ממנה ומכל נשי עבירה כי לעת עתה א"א לו לגרשה מפני קרוביה שמגזימין עליו להביאו בערכאות של גוים כדי לחייבו ממון אין בדבריו אלו ממש ואין זו טענה ואסור להשתמש בשום דבר מקדושתו של אהרן תשובת הרא"ם ח"א סי' נ"ט וע"ל סי' ז' ס"ק ב' מש"ש בשם שבות יעקב.
סעיף כ
[עריכה](מט) חללה: ולעיל סי'(?) כתב דאם עבר ונשא ספק חלוצה א"צ להוצי' כתב ב"ח דלעיל איירי בנשא אותה תקנו חז"ל דהם כשרים. משא"כ כשבא עליה בזנות.
סעיף כא
[עריכה](נ) תצא: היינו כשהורתה ולידתה בקדושה. ואם יש צד אחד ישראל בעינן נמי הורתה ולידתה בקדושה ב"ש.
סעיף כב
[עריכה](נא) כשרות: אבל היכא דהוא מוזהר עליה היא ג"כ מוזהרת שלא לישא אותו דנשים שווין לאנשים בכל העונשים.
סעיף כג
[עריכה](נב) חלל: עיין בטור סימן זה וסי' ב' שדבריו סותרים זא"ז בסי' זה כתב ואפי' ישראל שנתערב בה ספק איסור אסור לישראל ובסי' ב' כתב דוקא לכהן ולא לישראל עיין מהרש"ל מ"ג סי' ט"ו: וכנה"ג תירץ דבסי' ב' איירי בספק חלל וכאן איירי בספק בפסולי קהל כגון ממזר ע"ש ועיין בפרישה וב"ח.