אלשיך על קהלת ו יב
<< | אלשיך על קהלת • פרק ו' • פסוק י"ב |
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּ֣י מִֽי־יוֹדֵ֩עַ֩ מַה־טּ֨וֹב לָֽאָדָ֜ם בַּֽחַיִּ֗ים מִסְפַּ֛ר יְמֵי־חַיֵּ֥י הֶבְל֖וֹ וְיַעֲשֵׂ֣ם כַּצֵּ֑ל אֲשֶׁר֙ מִֽי־יַגִּ֣יד לָֽאָדָ֔ם מַה־יִּהְיֶ֥ה אַחֲרָ֖יו תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃
(יב) ושמא תאמר, הלא יראה וישפוט אחרית דבר מטוב הרשעים, כי ידין קל וחומר, ומה אם לעוברי רצונו ייטב להם בעולם הזה, לעושי רצונו לא כל שכן, ויתנחם על מה שיחסר לו בעולם הזה ויעשה טוב. לזה אמר, מה שאמרתי כי יש דברים הרבה מרבים הבל ולא נאמר שידין קל וחומר מעצמו הוא "כי מי יודע מה טוב" המוכן "לאדם", מי הוא שיודע אותו עודנו "בחיים" שעל ידי כן ימשך אחריו. וזהו "מי יודע וכו' בחיים" ולא בלבד יסכל אותו האדם בילדות והשחרות, רק "מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל". והוא, כי עם היות כי הימים הבל ואין בם ממש, העוסק בתורה ומצות יקנה בם איכות קדושה והויה קיימת, והם המתקרבים בעת מותו כמו שאמרו בספר הזוהר (ויחי רכב א) על ויקרבו ימי ישראל וכו'. וזהו "ימי הבלו" נעשים מהיותם הבל "כצל" שיהיה בם עשיה בהויה וקיום להסתופף בם "כצל אשר מי יגיד לאדם מה שיהיה אחריו" לנפשו אחרי מותו אם ייטב לו, אם לא בעוד שהוא פה "תחת השמש" כי לא ידע עד עלות נפשו במותו. לכן טוב טוב היה יהיה לו מראה עינים בחייו לראות קצת מהטוב לשיעמול בערב שבת מה שיאכל בשבת