אלשיך על קהלת ו ט
<< | אלשיך על קהלת • פרק ו' • פסוק ט' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
ט֛וֹב מַרְאֵ֥ה עֵינַ֖יִם מֵֽהֲלׇךְ־נָ֑פֶשׁ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃
(ט) והוא, כי הנה "טוב מראה עינים" וכו'. והוא, כי אחד מהדברים שמרפין ידי עובדי ה', הלא הוא כי היצר הרע פורע לאלתר עובר עבירה וטועם טעמה גוזל וחומס ואוכל ומאכיל לבניו ממנו, אך בעבוד את ה' שכרו בהקפה לעולם הבא, כי היום לעשותם ומחר לקבל שכרם (עירובין כב א). ועל כן יתחמץ לבב הצדיק עובד את ה' ובביתו אין לחם ואין שמלה, ולעומתו איש הבליעל מלא ביתו כסף וזהב, כי הלא יצר סמוך יאמר אליו קרב אלי ואפרע מיד ולא אל המאחר לשלמך. וזהו "טוב מראה עינים" שיראה האדם שכרו לפניו, "מהלך נפש" שהוא מאמר האדם לנפשו הלוך נפש עד מלון מושבך כי אז תקבל שכרך, כלומר ולכן טוב טוב היה יראה הוא יתברך פה לאדם עולמו בחייו למען ישכיל ולא שיהיה הכל בהקפה. באופן כי העני יתמרמר בראות כי לא יראה את כל מאומה בידו. ולא שזו טענה מספקת, כי הלא "גם זה הבל", כי הלא טוב לגבר לקבל שכרו בעולם הגדול והקדוש מבעולם הזה שהוא טוב גשמי. אך עם כל זה יש "רעות רוח" ונפש בפתוי יצרו שמוצא מקום לפתותו, ומה גם לעני כי לא יראה טוב: