לדלג לתוכן

אלון בכות (אייבשיץ) על איכה ב יז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | אלון בכות על איכהפרק ב' • פסוק י"ז | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כב • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


איכה ב', י"ז:

עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֙יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ׃


עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו מפרש התרגום בזע פורפירא דיליה ולהבין נראה דאית' בגמרא כשברא הקב"ה את העולם עטף טליתו כשמלה שנאמר עוטה אור כשלמה ובאמת צ"ל על מה לבש השמלה. היות משום דעל השמלה יש צורות קדושות מהצדיקים אשר בארץ המה ואשר נהרגו על קדושת השם בכל דור ודור ובשבילם ברא העולם. ואלו לבש הקב"ה פורפירא דיליה בעת החורבן נתכפרה עון ישראל מה עשה בזע פורפירא דיליה וק"ל: או יאמר בצע אמרתו כמשמעו דאי' בפסוק ויאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וקשה למה אמר בארץ לא להם ה"ל לומר בארץ מצרים רק י"ל דבזה נתבשר אברהם על שארי גליות הארבעה ויש לנו ספק בזה אי ועבדום וענו אותם קאי גם על ד' גליות וא"כ גם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ג"כ קאי על ארבע גליות לפ"ז ראוי להיות תסמר שערת בשרם עת ידין בגוים מלא גויות ביום תשלום גמולם. ואי ועבדום וענו אותם לא קאי רק על מצרים א"כ את הגוי אשר יעבודו לא קאי רק על מצרים. ועל כל פנים אומרו בארץ לא להם רמז על שארי הגליות. ועל זה צווח המקונן בצע אמרתו הכוונה שחלק הפסוק בסכינא חריפא אשר צוה מימי קדם לאברהם הבא מקדם והיינו דבארץ לא להם רמז על ארבע גליות האחרים ודן אנכי לא קאי רק על מצרים ולכך וישמח עליך אויב דלא לו יהיה הצרה כלל וק"ל: או יאמר כוונת המקונן במה שאמר וישמח וכו' דכתיב בנפול אויבך אל תשמח וכו' פן יראה ה' והשיב מעליו אפו ויביאם עליך וא"כ הם שמחו במפלת' ראוי להם להגיעם צרה כמותם אכן היתה להיפוך וז"ש המקונן וישמח עליך אויב ואעפ"כ הרים קרן צריך וק"ל: וידוע מ"ד במדרש והובא ברש"י מ"מ הקדים פ"א לעי"ן מפני שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם והכוונה בזה נראה דבעוה"ז הגוף ניזון מגשמיות והעיקר הוא הפה כאכילה ושתייה לדבר נבלות ושארי דברים הנוגעים אל הפה. משא"כ לעתיד כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון ותחזינה עינינו ותשביע נפש השוקקה בראית השכינה. והם הקדימו פה לעין ורדפו רק אחר הפה הווית העולם הזה ולא הלכו אחר העין לראות דברים הנוגעים לעה"ב ולכך כיון המקונן להקדים פ' נעין וק"ל: