אור חדש/פרק ב/פסוק י

פרק ב/פסוק י

לא הגידה אסתר (אסתר ב, י) וגו' פי' זה כי אם היתה מגדת עמה ומולדתה היה מרדכי חושש כי שיהיו יראים האומות שהמלכה תגדל מולדתה על כל השרים ותשפיל אחרים או באולי יהיו יראים כיון שהמלכה מן היהודים תהיה (ספר אור חדש עמוד קיז) המלכה שונאה את אשר אינה מן אומתה ותהיה מסיתה את המלך עליהם ובודאי הם חפצים יותר לעשות מלכה מן אומה שלהם ובשביל כך יהיו חושבים להפיל את אסתר בכמה דברים של לשון הרע עד שיהיה נעשה לה כמו שנעשה לושתי ולכך צוה עליה כי לא תגיד את עמה ואת מולדתה והל"ל לא הגידה את עמה בלבד וכיון שלא ידעו עמה א"כ גם כן לא ידעו משפחתה אבל לא היתה אסתר מעלמת עמה בשביל שהיתה יראה באולי יחשבו האומות שתגדיל אסתר כל עמה כי אין לחוש לדבר זה רק בשביל שעכ"פ היתה צריכה להעלים משפחתה כי זה בודאי יחשבו כל השרים עליה שתגביה אסתר את מרדכי כמו שעשתה באמת וכיון שעכ"פ הוצרכה להעלים מולדתה העלימה ג"כ אומתה מטעם אשר אמרנו שלא יחשבו עליה שתגדיל את אומתה ותגביה אותם ובלאו הכי ג"כ לא קשיא כי פירש מולדתה שהיא ממשפחת מלכים כי כן באמת אסתר היתה מזרע שאול המלך ואם אמר לא הגידה אסתר את עמה אפשר לומר כי מ"מ הגידה משפחתה שהיא בת מלכים ולכך אמר ואת מולדתה גם נראה לומר כל שהם בדת אחת נקראו עמה ולפיכך אף אם לא הגידה עמה אפשר כי הגידה מולדתה כי כאשר יגיד איש מולדתו עדיין אין ידוע עמו אשר הוא מצורף אליו ולכך אמר שלא הגידה אסתר מולדתה וכך אמרו במדרש (ילקוט שמעוני אסתר תתרנג) כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד (אסתר ב, י) שהיה בורח מן הגדולה שהיה המלך אומר לאסתר בת מי את אצל מי גדלת ואעשה אותם גדולים מלכים ושלטונים אמר לו הקב"ה אתה בורח מהגדולה חייך שאני מגדלך, ד"א חשב מרדכי בלבו מיום שגלו ישראל אינם מכובדים על העמים שלא אעשה דבר ויעמדו על עמו של הקב"ה ויודעים שאסתר קרובתי היא ויאמרו למלך אשתך יהודית היא ויכריתו עמה ובית אביה אעפי"כ לא זז הולך ומביט עליה כל הימים שלא יהרגוה כשם שהרג לושתי ופירש זה המדרש שהי' מרדכי מוכן לדבר זה להתרחק מן המלכות כמו שעשה שאול המלך שהוא היה ראש יחוסו שהיה בורח מן המלכות לכך צוה עליה שלא תגיד וזה גרם שזכה לנצח את המן כמו שהתבאר למעלה כי בשביל שהיתה אסתר יתומה ולכך זכתה אסתר להיות גואל ופי' דבר אחר כמו שאמרנו שהיה ירא מרדכי שלא יבוא קלקול לאסתר לסכן אותה ואת עמה ואת מולדתה ואם תגיד עמה אע"ג שלא תגיד מולדתה היה ירא שמא יהרגוה כמו שהרגו לושתי