אור חדש/פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · אור חדש · פרק ב· >>

"רבי יהונתן פתח לה פתחה מהכא (ישעיה יד, כב): "וקמתי עליהם נאם ה' צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה'" (מגילה י:), שם זה הכתב ושאר זה הלשון נין זה מלכות ונכד זה ושתי". פי' רבי יהונתן פתח לה פתחא מהכא כלומר יש ללמוד מן המגילה הזאת דרכי השם יתברך איך משלם לרשעים ולהאבידם לגמרי כמו שנעשה לנבוכדנצר שהוא מלך בבל שהשם יתברך גזר על בבל ועל מלכות בבל כליון על מה שעשו שהחריבו ב"ה ובמגילה הזאת נזכר הכליון שנעשה בהם שהיה השם יתברך מאבד את ושתי שהיא בת נבוכדנצר ומה שאמר שם זה הכתב פירש כי יש לכל אומה ואומה מהות בפני עצמו מה שהיא אומה זאת וכל מהות הוא ציור שכלי מה שהוא ועל דבר זה מורה הכתוב כי כל כתב הוא ציור הדבר ומפני כי יש לכל אומה ואומה מהות בפני עצמה והמהות הוא ציור מה שהוא הדבר ולכך יש לכל אומה ואומה כתב בפני עצמו ואמר שהכתב יכרת מהם עד שלא יהיה להם המהות אשר היה להם קודם ודבר זה נקרא שם כי כבר התבאר בכמה מקומות כי השם מורה על המהות של הדבר כאשר ידוע מניין השם ואמר הכתוב כי דבר זה היה מאביד מהם המהות שהיה להם קודם עד שלא יהיה להם המהות הראשון ולכך מה שהקשו בתוספות (שם) הרי עדיין יש להם כתב לבבל ודבר זה אינו קשיא כי אם עדיין יש בידם כתב זה זהו בשביל שהיה להם כבר כתב ונשאר הכתב אצלם בשביל שהורגלו בכתב שהיה להם כבר ומ"מ אין ראוי שיהיה להם כתב אחר שנאבד מן האומה המהות שלהם כבר רק משום שהיה כבר בידם כתב זה ונשאר הכתב אצלם ודבר זה ידוע לכל משכיל עניין זה, ומה שאמר ושאר זה הלשון ידוע בשם שיש לכל אומה מהות שכלי כך יש לכל אומה ואומה צורה מיוחדת שכל אומה ואומה יש לה צורה מיוחדת במה שהיא אומה מיוחדת בפני עצמו וכל אומה במה שהיא אומה זאת יש לה צורה מיוחדת וההפרש שיש בין המהות ובין הצורה כי המהות הוא שכלי בלבד אבל הצורה אינו שכלית רק שע"י הצורה נמצא הדבר בפעל ולפיכך פרשו כי שאר זה הלשון כי הלשון הוא מוצא הדבור אל הנגלה ולכך יקרא הצורה שעל ידה נמצא בפעל לשון כי הלשון יוצא אל הנגלה ונמצא בפעל, ועוד כי כמו שהדבור הוא צורת האדם שהרי נקרא האדם חי מדבר כך הלשון נחשב צורת כל אומה ודבר זה יהיה מאבד מן בבל ולא יהיה להם צורת האומה שהיה להם קודם, ומה שאמר נין זה מלכות פי המלכות נקרא נין של אומה מלשון בן כי המלכות יוצא מן האומה כמו הבן שהוא יוצא מן האב ואין האומה יוצא מן המלך וכמו שאמר הכתוב (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך מקרב אחיך, שיהיה המלך שלך יוצא מקרב העם כמו שיוצא הבן מקרב האב וגם הדברים האלו יש להבין מאוד, ומה שאמר ונכד זה ושתי פי' לא זה בלבד שיהיה מאבד מהם המלכות אלא אף זה שלא יהיה להם צירוף אל המלכות כלל כי ושתי שהיא מלכה אין לה מלכות בעצמה רק היא אשת המלך ויש לה צירוף אל המלך וזה נקרא נכד שכבר אמרנו כי המלכות נקרא נין ונכד מפני שהמלכות יוצא מקרב העם, ועוד כי כאשר יש לו לאדם בן אין נמחה שמו וכאשר אין לו בן כאלו נמחה שמו ולכך המלכות שהוא ג"כ חשיבות נקרא נין שע"י זה יש לו שם אשר לא נמחה ואם אין לו מלכות גמור רק דבר מה אשר שייך למלכות כמו שהיה לושתי חבור אל המלכות נקרא זה נכד שאינו כ"כ כמו שם נין שהוא בא על המלכות בעצמו.