אבן עזרא על תהלים לג

<< · אבן עזרא על תהלים · לג · >>

פסוק א

רננו צדיקים - השמיעו קול.

ונאוה - מגזרת תאוה והנו"ן לבנין נפעל, על משקל וכל נעשה במרחשת. ויש אומרים: כמו נאה בלשון גמרא.

פסוק ב

הודו, בנבל עשור - אמר רבי משה: נֵבֶל שיש בו עשרה נקבים. ולא דבר נכונה, כי נבל כלי בפני עצמו, גם כן עשור כאילו אמר: בנבל בעשור על דרך: כרע כאח לי. וכמוהו: ככבש אלוף, ככבש כאלוף, כי הכ"ף ישמש בעבור שנים, כדרך בי"ת באל שדי יעשה חפצו והעד שהם שנים: עלי עשור ועלי נבל.

פסוק ג

שירו לו - בעבור שנים, כאילו כתוב הטיבו נגן לו בתרועה כדרך: אל באפך תוכיחני.

פסוק ד

כי, דבר ה' - הם גזרותיו שגזר ונקראו דברים שהכל על ידי המלאכים שהם עושי רצונו, וככה הודו כל הנביאים גם חכמי הלב. וטעם שמחו עם זה הכתוב, כי הצדיקים בשמחה וברננה לעולם ואינם מתעצבים על מה שגזר עליהם השם, כי הכל יושר ואמונה.

פסוק ה

אהב - הזכיר יושר עם דבר, כי הוא הנכון.

ואמונה - עם המעשים שיוציא לאור כל תעלומה.

וצדקה - כמו צדק, כדי להשוות הכל ומשפט זה מזה וחסדו כולל הכל, על כן: חסד ה' מלאה הארץ.

פסוק ו

בדבר - שב להזכיר הדבר, כי לא החלקים לבדם דבקים בדבר השם רק השרשים.

והזכיר השמים וברוח פיו – כמו בדבר ה' - בעבור כי כל הנבראים בארץ וכל ההווה בם תלוים במערכת השמים.

פסוק ז

כונס - והנה הזכיר בארץ בתחלה, כי היא המוצק ואנחנו הנולדים ממנה ואח"כ השמים ואח"כ הים, ולא הזכיר גלגל הרוח והאש, כי לא דבר רק על הנראה לעין. אמר רבי משה: לא יגלה שטח הארץ שהיא היבשה רק בעמוד המים כמו נד, שנקוו המים והנה כונס מגזרת: לך כנוס את כל היהודים ונותן באוצרות הטעם כפול.

פסוק ח

ייראו - והנה הכל נברא בדברו והנה ראוי הוא שיראו אנשי הארץ מהשם, ויחרדו אל דברו.

והזכיר כל הארץ – כדרך: וכל הארץ באו מצרימה.

פסוק ט

כי הוא אמר - בחפץ וברצון לא בכלי.

הוא צוה ויעמוד - הטעם כפול, כאילו אמר: כי הוא אמר ויהי – אמר.

והוא צוה - צווי.

ויעמוד - כאשר פירשתי כדרך: וברך ולא אשיבנה, כי כח השם בכח כל פועל, עבר או עתיד.

פסוק י

ה' - אחר כן שעצתו עומדת, אין כח לכל הגוים להפר אותה, רק הוא ויפר עצתם.

פסוק יא

עצת ה' - כנגד עצת גוים.

מחשבות לבו - דרך משל, כנגד מחשבות עמים.

פסוק יג

משמים - בעבור שהזכיר גבורת השם, אמר כי הוא יודע סתרי לב והנה הוא חכם ואמיץ כח. וטעם השקיף, כאילו רואה הכל בעיניו.

והזכיר השמים – כי הם סביבות כל הארץ.

ואמר: אל כל יושבי – שלא יפקד מהם איש.

פסוק טו

היוצר - היוצר אחד ואם היוצרים שונים, על כן הוא לבדו יבין אל כל מעשיהם.

פסוק טז

אין המלך - אין הגזרות כמחשבת היועץ הגדול בבני אדם והוא המלך, והנה מה תועלת יש בעצתו והנה איננו נושע, בעבור רוב כח שיש לו, והטעם על מחנותיו.

פסוק יז

שקר - בעבור שאמר השם: התתן לסוס גבורה והטעם על סוס המלך והחיל.

לא ימלט - הפעול חסר והוא נפשו.

פסוק יח

הנה עין ה' - על דרך: ואשימה עיני עליו ועיניך שים עליו.

אל יראיו - ממנו לבדו לא ממלך שהוא בשר ודם, ולא ייחלו רק לחסדו לבדו.

פסוק יט

להציל ממות - חרב או דבר.

פסוק כ

נפשנו - בעבור שראינו יראי השם והמייחלים לו נמלטו, על כן נפשנו חכתה לו.

וטעם עזרנו – כנגד ברוב חיל שהזכיר עם המלך.

ומגיננו - כנגד המלך, כמו: מגיננו ראה אלהים.

פסוק כא

כי בו ישמח לבנו - כנגד יראיו.

פסוק כב

יהי - הזכיר חסדך ויחלנו לך - כנגד למיחלים לחסדו.