תניא חלק א ב
ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל[1] ממש, כמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב, ז), ו"אתה נפחתה בי" (ברכת אלהי נשמה), וכמו שכתוב בזוהר[2]: "מאן דנפח מתוכיה נפח", פירוש, מתוכיותו ומפנימיותו, שתוכיות ופנימיות החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכח. כך על דרך משל נשמות ישראל עלו במחשבה (בראשית רבה א ד), כדכתיב: "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב), "בנים אתם לה' אלהיכם" (דברים יד, א). פירוש, כמו שהבן נמשך ממוח האב, כך כביכול נשמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו וחכמתו יתברך, דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעא (תיקוני זהר יז ב), אלא הוא וחכמתו אחד. וכמו שכתב הרמב"ם[3], שהוא המדע והוא היודע כו', ודבר זה אין ביכולת האדם להבינו על בוריו כו', כדכתיב: "החקר אלוה תמצא" (איוב יא, ז), וכתיב: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו'" (ישעיהו נה, ח).
[הגהה: והודו לו חכמי הקבלה, כמו שכתוב בפרדס מהרב משה קורדובירו. וגם לפי קבלת האר"י ז"ל יציבא מילתא, בסוד התלבשות אור אין סוף ברוך הוא על ידי צמצומים רבים בכלים דחכמה בינה ודעת דאצילות; אך לא למעלה מהאצילות. וכמו שנתבאר במקום אחר, שאין סוף ברוך הוא מרומם ומתנשא רוממות אין קץ למעלה מעלה ממהות ובחינת חב"ד, עד שמהות ובחינת חב"ד נחשבת כעשייה גופניית אצלו יתברך, כמו שכתוב: "כולם בחכמה עשית" (תהלים קד, כד)].
ואף שיש רבבות מיני חלוקי מדרגות בנשמות, גבוה מעל גבוה לאין קץ, כמו גודל מעלת נשמות האבות ומשה רבינו עליו השלום על נשמות דורותינו אלה דעקבי משיחא, שהם בחינת עקבים ממש לגבי המוח והראש. וכן בכל דור ודור יש ראשי אלפי ישראל, שנשמותיהם הם בחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון ועמי הארץ, וכן נפשות לגבי נפשות, כי כל נפש כלולה מנפש רוח ונשמה. מכל מקום, שורש כל הנפש רוח ונשמה כולם, מראש כל המדריגות עד סוף כל דרגין המלובש בגוף עמי הארץ וקל שבקלים, נמשך ממוח העליון שהיא חכמה עילאה כביכול, כמשל הבן הנמשך ממוח האב, שאפילו צפורני רגליו נתהוו מטפה זו ממש, על ידי שהייתה תשעה חדשים בבטן האם, וירדה ממדרגה למדרגה להשתנות ולהתהוות ממנה צפורנים. ועם כל זה עודנה קשורה ומיוחדת ביחוד נפלא ועצום במהותה ועצמותה הראשון, שהיתה טפת מוח האב. וגם עכשיו בבן, יניקת הצפורנים וחיותם נמשכת מהמוח שבראש, כדאיתא בגמרא (נדה לא.): "לובן שממנו גידים ועצמות וצפורנים". [וכמו שכתוב בעץ חיים שער החשמל בסוד לבושים של אדם הראשון בגן עדן, שהיו צפורנים מבחינת מוח תבונה].
וככה ממש, כביכול, בשורש כל הנפש רוח ונשמה של כללות ישראל למעלה, בירידתו ממדרגה למדרגה על ידי השתלשלות העולמות אבי"ע מחכמתו יתברך, כדכתיב: "כולם בחכמה עשית", נתהוו ממנו נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ופחותי הערך; ועם כל זה עודינה קשורות ומיוחדות ביחוד נפלא ועצום במהותן ועצמותן הראשון, שהיא המשכת חכמה עילאה, כי יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל שבדורם.
ובזה יובן מאמר רבותינו זכרונם לברכה [4] על פסוק "ולדבקה בו" (דברים יא, כב), שכל הדבק בתלמידי חכמים, מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה ממש. כי על ידי דביקה בתלמידי חכמים, קשורות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושורשם שבחכמה עילאה, שהוא יתברך וחכמתו אחד והוא המדע כו'. [והפושעים ומורדים בתלמידי חכמים, יניקת נפש רוח ונשמה שלהם מבחינת אחוריים של נפש רוח ונשמת תלמידי חכמים].
ומה שכתוב בזהר (חלק א קיב א. חלק ג מא ב) ובזהר חדש (יא א), שהעיקר תלוי שיקדש עצמו בשעת תשמיש דווקא, מה שאין כן בני עמי הארץ כו', היינו משום שאין לך נפש רוח ונשמה שאין לה לבוש מנפש דעצמות אביו ואמו, וכל המצוות שעושה, הכל על ידי אותו הלבוש כו', ואפילו השפע שנותנים לו מן השמים, הכל על ידי לבוש זה. ואם יקדש את עצמו, ימשיך לבוש קדוש לנשמת בנו. ואפילו היא נשמה גדולה, צריכה לקידוש אביו כו'. אבל הנשמה עצמה, הנה לפעמים נשמת אדם גבוה לאין קץ בא להיות בנו של אדם נבזה ושפל כו', כמו שכתב האר"י ז"ל כל זה בליקוטי תורה פרשת וירא ובטעמי מצוות פרשת בראשית (מצות פריה ורביה).
הערות שוליים
[עריכה]- ^ על פי איוב לא ב
- ^ אינו מצוי בספר הזהר שבידינו, אך הובא בספרים קדומים; בעמק המלך קכז, ג: "אמרו חכמינו זכרונם לברכה כל הנופח מעצמו הוא נופח" ובהקדמה לשפע טל: "ידוע כל הנופח מעצמותו הוא נופח". ועיין גם בשער הגמול להרמב"ן
- ^ הבא להלן הוא תוכן דברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ב ה"י ובהלכות תשובה פ"ה ה"ה
- ^ על פי כתובות קיא ב