זהר חלק א קיב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קיב א · >>

הוסף תרגום


דף קיב א

זהר

מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)

בגין דאברהם מסטרא דימינא איהו, אמר אחותי היא, ורזא כמה דאת אמר (שיר ה ב) אחותי רעיתי יונתי תמתי, ועל דא אברהם קרא לה תדיר אחותי, בגין דאתדבק בהדה, ולא יתעדון דא מן דא לעלמין.

לסוף מה כתיב, "וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי" - וכי הכי הוה? אלא כלא בגין שכינתא קאמר, אחותי היא בקדמיתא, דכתיב אמור לחכמה אחותי את, ולבתר וגם אמנה, מאי וגם, לאתוספא על מה דקאמר בקדמיתא אחותי, בת אבי היא, ברתיה דחכמה עלאה ובגין כך אתקרי אחותי, ואתקרי חכמה, אך לא בת אמי מאתר דשירותא דכלא סתימא עלאה, ועל דא ותהי לי לאשה, באחוה בחביבותא, דכתיב (שם ב ו) וימינו תחבקני, וכלא רזא דחכמתא איהו.

תא חזי, בקדמיתא כד נחתו למצרים, הכי קאמר, בגין לאתדבקא בגו מהימנותא, וקרא לה אחותי, בגין דלא יטעון גו אינון דרגין דלבר, אוף הכא אחותי, בגין דלא אתעדי מגו מהימנותא כדקא יאות, דהא אבימלך וכל אינון יתבי ארעא הוו אזלי בתר פולחנא נוכראה, ואיהו אתדבק גו מהימנותא, ובגין כך עאל לתמן ואמר אחותי, מה אחות לא אתפרש מאחא לעלמין, אוף הכא, דהא אתתא יכילת לאתפרשא, אבל אחות לא אתפרש, דהא תרין אחין לא יכלין לאתפרשא לעלמין ולעלמי עלמין, ובגין כך אמר אברהם אחותי היא, דהא כלהון הוו להוטין גו טהרי ככביא ומזלי ופלחי לון, ואברהם הוה מתדבק גו מהימנותא ואמר אחותי, דלא נתפרש לעלמין, וסימניך (ויקרא כא ג) ולאחותו הבתולה, דאתמר לכהן אתרא דאברהם שריא ביה.

כתיב (דברים י כ) "את יהו"ה אלקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע" -- האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי, ליהו"ה אלקיך תירא לא כתיב, אלא את


מדרש הנעלם

מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)

רואים כך בוטחים באהבתו, עד שהולך עמהם ומוליכם באותו הדרך שהלסטים שם, בדרך גיהנם, אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל, כיון שמגיע עמהם לשם, הוא הראשון שהורג להם, ונעשה להם מלאך המות, ומכניסן לגיהנם, ומורידין להון מלאכי חבלה, ואינון צווחין ואמרין ווי דאציתנא לדין, ולא מהניא לון, לאחר כן עולה משם, ויוצא לפתות לבני אדם, הפקחין כשרואין אותו, מכירים אותו ומתגברים עליו עד ששולטין עליו, וסאטין מזה הדרך, ולוקחין דרך אחרת להנצל ממנו.


רב יוסף כד הוה נחית לבבל, חמא אינון רווקיא דהוו עיילי ונפקי ביני נשי שפירין ולא חטאן, אמר לון לא מסתפו אלין מיצר הרע, אמרו ליה לא מקונדיטון בישא קאתינא, מקדושתא דקדישא אתגזרנא, דאמר רב יהודה אמר רב, צריך אדם לקדש עצמו בשעת תשמיש, ונפקי מניה בני קדישי בני מעלי, דלא מסתפו מיצר הרע, שנאמר (ויקרא כ ד) והתקדשתם והייתם קדושים, רבי אבא אמר, מאי דכתיב (יחזקאל כ כ) ואת שבתותי קדשו, אלא אין עונתן של תלמידי חכמים אלא משבת לשבת, ומזהר להו, דהואיל דתשמיש המטה דמצוה הוא קדשו, כלומר קדשו עצמכם בשבתותי, בההוא תשמיש דמצוה.

אמר רב יהודה אמר רב, האי מאן דעייל לקרתא, וחמי נשי שפירן, ירכין עינוי ויימא הכי, בך (נ"א, סך) ספאן איגר איגזרנא, (קרדינא) קרדיטא תקיל פוק פוק, דאבוי קדישא דשבתא הוא, מאי טעמא, דחמימות דארחא שלט ביה, ויכיל יצר הרע לשלטא עלוי. ( עד כאן מדרש הנעלם)