ביאור:במדבר טו כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




הפרשת חלה - קרבן מנחה ביתי[עריכה]


בכל פעם שמכינים לחם בבית, צריך להפריש חתיכה קטנה מהבצק. בזמן בית המקדש, התרומה הזאת היתה ניתנת לכהנים, אולם בימינו יש לשרוף אותה באש או לקבור אותה.

מצוות הפרשת חלה נזכרת ב (במדבר טו כ): "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה, כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ".

בתחילתו של אותו פרק נזכרים דיני המנחות והנסכים שיש להקריב עם הקרבנות, (במדבר טו ד): "וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ לה' מִנְחָה סֹלֶת עִשָּׂרוֹן בָּלוּל בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן".

הסמיכות בין הפסוקים רומזת, אולי, שהפרשת החלה היא מעין הקרבת קרבן מנחה. אחד מסוגי המנחות היה בצק של סולת בלולה בשמן. הכהן היה לוקח קומץ מהמנחה ושורף אותו על המזבח, ויקרא ו ז: " "וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי ה' אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ. " "וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לה'" ", ואת השאר היו אוכלים הכהנים, (ויקרא ו ט): "וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו, מַצּוֹת תֵּאָכֵל, בְּמָקוֹם קָדֹשׁ, בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ".

כיום, כשבית המקדש חרב, "שולחנו של אדם מכפר עליו" (בבלי מנחות צז.) ; תפקידם של הכהנים בבית המקדש הפך להיות תפקידו של כל אדם ואדם בביתו הפרטי. כך, במקום קרבנות בבית המקדש ישנן תפילות, במקום הדלקת נר במקדש יש נר של חנוכה , במקום נטילת ידי הכהנים מהכיור יש נטילת ידיים מנטלא, ובמקום הקרבת הקומץ מקרבן המנחה - לוקחים קומץ של בצק ושורפים אותו, ואת השאר אוכלים בני הבית.



הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:הפרשת חלה - קרבן מנחה ביתי


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2013-03-29.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/bmdbr/bm-15-xla