תשובות הרשב"א/חלק ז/תקל
דיני שלש סעודות. חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת בערב שבת ואחת בשבת בשחרית והאחרת אחר המנחה שכן כתיב אכלוהו היום וכו'. מן יומא הדין אנא ידע דבר ישראל חייב למיכל תלתא זמנין בשבתא חדא ברמשא וחדא בצפרא וחדא בערביתא אי נמי לאפסוקי בין מיכלא למיכלא. ואמרו ז"ל כל המקיים שלש סעודות ניצול משלשה פורעניות דכתיב בכל חד מנייהו יום יומו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג. והר"מ ז"ל היה רגיל לבצוע בסעודה שלישית בשתי לחמים וכן על כולם ויש אומרים שאם לא יוכל על שתי ככרות שדי לו באחת שלם שכך מוכח במכילתא שביום ששי היה יורד להם המן משנה שני העומר לאחד ומכל עומר עשו שני לחמים הרי לשני עמרים ארבעה לחמים אם כן לא היו פורסין על שני לחמי' שלמי' כי אם בערב שבת ובשחרית ובמנחה נשארת אחת שלימה שהרי היו אוכלין מהם ביום הששי ואינו צריך לבצוע בשתיהן כי אם באחת ויש נוהגין לבצוע מהתחתונה ולא מהעליונה ואנו נהגנו לבצוע מהעליונה. ורבא דבצע אכולא שירותא פירש הר' שמעון משום דלחם משנה קא דריש שתהא אפילו הבציעה פי שנים משאר ימות החול. וכתב בתנחומא כל מילי דשבת כפול שני כבשים מזמור שיר. לחם משנה. זכור ושמור. ונראה שהמנהג על זה להדליק שתי נרות וכך כתב הרא"ש ז"ל ואין ראוי להפסיק סעודת שחרית כדי לעשות שתי סעודות ליפטר מדין שלש סעודות אלא סעודה שלישית עד לאחר מנחה אלא אם כן בערבי פסחים וכן נמי כתב הר"מ במז"ל וביאר עוד שמי שמצטער לאכול כביצה פטור משלש סעודות. וכתב הרא"ש ז"ל ורבו הדעת מהחכמים איך יעשה המוציא והטוב והנכון לעשות כרב הונא דנקיט תרתי ובצע בחדא פירוש דנקט לזכר לחם משנה ובצע חדא זכר שהאחד לבו ביום והשני מתקיים למחר ולא הבאיש ורמה לא היתה בו: