תרומת הדשן/ב/רסג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן רסג ומהשתא נראה לן חילוקי ספיקתך ומה שרוצה האב לתפוס מה שבידו משום דהאב קודם לכל יוצאי יריכו לית מששא בטעמתיה דכיון דאין כאן מותר על כתובתה ממה נפשך איסתלק איהו אי יבומי מתייבמי הכונס יבמתו זכה בכל נכסי אחיו דלא קי"ל כר"י אלא כרבנן ואי מחלץ חלוצי האשה תגבה כתובתה והיא קודמת אפי' נגד האיש כ"ש נגד אביו והכתיבה נגבית ומסלקת כל היורשים ואם תקנו הקהלות שיתפוס היבם משלה כדי שיתרצה לחלוץ מאי אית ליה לאב לגבי הך מלתא ואפילו את"ל דהיבם זוכה מן הדין הואיל ואי בעי מייבם מ"מ האב לא שייך ליה מידי דהאי זכותא. ומה שנסתפקת היכא שנכסים מרובים יותר מכדי כתובתה אי חולקת היבמה עם היבם שוה בשוה לפום הסברא הך מלתא לא צריכא ראיה דלית ליה טעמא כי האי דאם יניח המת עשרת אלפים וכתובתה ד' מאות תיטול היא ה' אלפים מלתא כי הך הוה מרפסא איגרא ואת"ל דתקנה קבועה תקנו לפי שרוב פעמים אין חצי הנכסים מגיעים לכתובתה וא"כ צריכים למימר דהשוו מדותיהן שלעולם יחלקו הממון שהניח המת שוה בשוה כשני אחים לא מוכיח הכי מדברי מהר"ם כלל שכתב וז"ל מאותן ס' ליטרין הלי"יש לא ינכו לה מחלקה והשתא אי הוו מתקני שלעולם יחלקו שוה בשוה א"כ לא אתיא לה החלוקה מכח כתובה דהא גביא טפי מכתובתה ומה בכך אי כתובה נגבית ממתנת שכ"מ ואת"ל דלא הוה התם שיעור כתובה מה בכך הרי אמרנו שהושוו מדותיהם. ולשון דסמ"ק אל יטיעך דשפיר מקריא עשירה אותה שיש לה שיעור כתובה עתה בדורותינו שכותבין כתובות גדולות. עוד נסתפקת אם האשה נוטלת נדונייתה בראש וחולקת במותר מנה מאתים ותוספות נראה לי דלשון מהר"ם משמע דחולקים הכל בשוה דכתב ואם תתרצה לחלוץ חולצין לה ותנתן לה כל חצי ממון כתקנו' הקהלות הרי כתב בהדיא כל חצי ממון לא פרט מידי ומדכתב אח"כ שיבא לה מה שבזבזה וההיא ע"כ קאי נמי אנכסי צאן ברזל כדין כל אלמנה מוקמי כולי מלתא אחד עניינא דאפי' אמורא ה"ל לפרש כ"ש גאון. עוד נסתפקת אם שאר האחים חולקין עם גדול האחין במה שיטול מן החליצה או אם גדול אחין נוטל כל הנכסים אפילו אם הם מרובים יותר מן הכתובה הואיל ומתרצה לייבם והא דתנן הרי הוא כשאר אחין בעית לאוקמי היכא דלא בעי ליבומי משום הכי קנסינן לה ודייקת הכי כי היכי דלא להוי סברת הס"ד והאמת הפוכים פירוש דחוק ורחוק הוא זה ועיין בפרש"י פירש בהדיא בתחלת הקשיא דפריך פשיטא פירש דס"ד דלא להוי גרע משאר אחין והתרצן תירץ מהו דתימא דלהוי עדיף הא קמן ע"כ דליתא לדיוקך. ותו דוק מסיפא דמתני' הכונס יבמתו זוכה בנכסי' ופריך הגמרא עלה מאי טעמא ומשני יקום על שם אחיו כתיב והרי קם משמע כל כמה דלא קם אינו זוכה בנכסים אע"ג דבעי למיקם ותו ראיה מפ' האשה שנפלו דאמרינן התם ההוא גברא דנפלה יבמה כו' עד מאי דעתך משום נכסי פליגנא לך ופרש"י שם בהדיא מאי דעתך קשה עליך שאזכה בנכסי אחיך כדתנן הכונס יבמתו זוכה בנכסי אחיו פליגנא לך כאלו היתה חולץ לה והתם צבי הוי ליבומי וזה היה בא לפוסלו ממנו בגט שלא היה יוכל לייבם מטעם גזירה דרבנן דגט אינו פוסל בדאורייתא כדאיתא להדיא פ' ר"ג דהכי קי"ל כרבנן דלא פסיל גט ומאמר אלא מדרבנן ואפ"ה אי הוי חולץ לה בכה"ג לא היה אלא כשאר אחיו ה"ה בדורותינו שהנהיגו חכמי הדורות להרחיק ביבום מטעם חשש דררא דערוה שהיא איסור כרת אליבא דאבא שאול כדפרישנא לעיל וה"ה והוא הסברא וכ"ש דגט ואפילו חליצה לא פסלה למיקם עלה בלאו. וההיא דא"ז מתקנת ר"ג ע"כ צריכנא לסלק דהתם אין הרחקת היבום מצד היבם דא"ז כתב בהדיא אפילו לר"ת אי הוו מיבמוה לא מפרידין אותה אלא שהוא אונס מצד תקנת ר"ג דלא שייכי מידי לייבום אבל כל היכי דאיכא דררא דאיסורא בצד ייבום גופיה מדמינן לההיא דהאשה שנפלה וה"ה היכא דאיהי לא בעי להתייבם לא כפינן לה דהתם ודאי לא הוו מכוונים לשם מצוה: