תרומת הדשן/ב/רסב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן רסב שלומך יסגא לחדא אהובי האלוף מהר"ר יוחנן יצ"ו אשר נסתפקת על דברי היבם ויבמה בכמה גווני ספיקא לפום דינא דגמרא ולפום תקנות הקהלות. דע כי תקנות הקהלות לא ברירא לן ולא בקיאין בהו וסבורים אנחנו דלא ברירא לשום אדם בדורנו כל חילוקי עניינים הלא כתב מהר"ם בתשובתו דלא ידע דתקנו הקהילות אלא הא ידע שיחלקו כל הממון אחר החליצה וכ"ש אנו יתמי דיתמי דלא ידעו טפי מיניה. ומה שהעתקת לנו נוסח התקנה אמרינן לאו מר בריה דרבינא חתום עליה והלשון מוכיח דלא דווקנא והנני מבארם לע"ד כפום דדייקינא מן הגמרא ומפרש"י והתוס' וחבורי גאונים נהירא דתחלת תקנת הקהלות היתה משום חשש פלוגתא דרבוותא דר"ח ור"ת וספר התרומה ומהר"ם כולם פסקו דקי"ל כאבא שאול דמצות חליצה קודמת ואם היה כונסה שלא לשם שמים היה פוגע בערוה ומשום הכי הרגילו יבמים להרחיק היבום ולידבק בחליצה והכי איתא בתשובה במרדכי פ"ב דיבמות המתחלת אלכה לי כו' מ"מ פסק ר"ת וחביריו דאי ידעינן שיהיו מתכוונים לשם מצוה שבקינן ליה ליבם כדמבואר בהדיא בדבריהם ומתוך כך חשו הקהלות דילמא אתי בזמנין טובא דלא ליכוון למצוה ובשביל הממון יעשה עצמו כמכוין למצוה ויתן אמתלא וטעם לדבריו ושוב לא יהא כח בידינו לעכב על ידו עמדו ותקנו שיחלק בממון אחר חליצה כדי לפייסו בחצי הממון וה"נ אשכחן בתלמודא דהיו רגילים לפייס היבם לחלוק בממון חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז. כך נראה לנו עיקר טעם התקנה: