תרומת הדשן/ב/סד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן סד שלומך יסגא לחדא גברא רבא דלבוש מדיא אהובי עמיתי מהר"ר אליה אשר כתבת דהלכתא רווחא בישראל שהתובע צריך לילך אחר הנתבע דנכסי דאיניש אינון ערבאין ביה מתוך כך רצית לומר דשלא כדין עיכב לך את שלך שבמקום אחר אלא היה לו ללכת אחריך לא כן הוא כי אשירי פ"ק דב"ק כתב בהדיא דדין גמור הוא אם אחד בא לב"ד ואומר פלוני חייב לי ויש לי ממון במקום ידוע וירא אני שאם יבא לידו יבריח אותם ממנו שלא אוכל מאז להיות נפרע ממנו יכולין בית דין לעכב ולצוות הממון אם נראה בעיניהם שיש לחוש לדברי התובע ונ"ד הדבר נמי ידוע שאם הי' צריך לילך אחריך לפראג אשר אתה לשם רב ומנהיג ואב"ד שהיה קשה וקשה להביאך לדין אא"כ לדעתך ורצונך. וההיא דתשובת מהר"ם על המלמד כו' ליכא למילף מיניה לנ"ד דהתם איירי דרוצה ראובן להוציא מעות המלמד מיד הנפקד לידו ועל כה"ג ודאי אמרינן נכסי דאיניש אינון ערבאין ולא יתבע אלא הלוה תחילה דאמרינן נמי בגמרא התם פ' ג"פ ההוא דיינא דנחית לנכסי דלוי אבל לצוות הממון במקומו ולעכבו עד אשר יעשה דין עבדינן אם ערכי הדיינין רואות שיש צורך כדכתב אשירי לעיל. וכיון דנתעכב?ה ממון כדין במקומו שהוא מונח א"כ צריכים לדון עליו במקומו דהרי ממון הנתבע מאז ק"ל ראיתי בכתבך שחששת באולי עוד לי שיטומא בלבי עליך על אשר כתבת איזה דברים לסיוע לשאירי מהר"ם כאשר הצה עלי בענין השוחט אע"פ שכבר נכתב לך משמי שמחלתי על ככה לגמרי חשש תוהו היה לך חלילה וחס לי אחרי שאמרתי סלחתי לנקוט בלבי כעס וחימה אך דאגת ולא ידעת מה כי רבות תלונות ותרעומות נכתבו עליך אשרי התורה אשר בראותי אותם עמדתי מרעיד והודי נהפך עלי למשחית ועתה הנני פוטרם וכותבם אליך אדברה אתך משפטים עליה. הראשון אשר כתב כנגדך הרב לורי"א שבתחלה כתבת וגזרת על אשת אביך ז"ל שתוציא כל אשר בידה מעזבון אחיך לחוץ ולא פנתה לגזירתך באשר החזיק ידה הרב הנ"ל. אח"כ הוספת לגזור וכתבת שכל מי אשר לא יפנה אל גזירתך ולעונשך רצונך למסור אותו בעצמך למלכות כך כתב לי עתה הרב לורי"א. הפלא ופלא אם ימצא כן עליך עוד אחרת מהר"י ברונ"א יצ"ו כתב לי יותר מפ"א כקובל נא עליך איך נהגת אותו שלא כדת וכשורה ובפרט על אשר שמת לבבך וחזרת אחר ההרשאה מאחרים כדי לצוות ולעכב ספריו בכח מלכות. השלישי קל מהשנים אשר מה"ר משה מהל"א יצ"ו כתב לי מקרוב שגזרת לעירו חרמות לתת לך ל' זהובים שנדרו לפדיון בת מה"ר פלטיאל ז"ל ולא הוצרכו לכך כי אחד פדאה מכיסו ושלחת ידך לתפוס הל' זהובים לעצמך מכח חרם ושמתא דידך דהיינו כמו דלנקט לכובסא עד דשקל לגלימא ועל ב' הראשונים אני חוזר א"כ הוא ממאן גמרת או סברת לנהוג שררות הרבנות של תורה בכח שלטוני האומות וכי עדיפת מנשיאי א"י דהוו רק מחוקק ולא שבט ולא היו רודים את העם במקל כדאיתא בתוס' ובאשירי פ' ז"ב בשם ר"ת ואם הטעוך באחד מתשובת הרא"ש שכתב בה שגזר על אחד לקיים דברי הפס"ד בקנס אלף זהובים למלכות שוא הסיתוך בזה דהתם לאו לצורך עצמו גזר כי אם לקיים פס"ד לאחרים ועוד דלא רצה לשמוע לד"ת כל עיקר אבל בד"ז שהנגזר רוצה לציית דינא אלא שאינו רוצה לשמוע לבע"ד עצמו מי יעלה ע"ד אפי' לגזם לו ולמסרו למלכות ח"ו אם כן יהיה דרכיך תדע כי לא תוכל לעמוד תהא נמסר ביד מבקשי נפשיך. גם תטריחני להזקיק אותי לכתוב ולסתור ולשבור את דבריך אשר אין דעתי נוח בזה בלל לכן תיקר דברי בעיניך והרפה ידך מכיוצא בזה ועשית לך שם בישיבה ובחכמה ויהי באלה תהילתיך ולא בתקיפות ומוחזקות כי יסודות רעועות המה ואחריתך כיום מר. ובבנין החמר הרע לטוב ויגון לשמחה לנו יומר. ושלום כנפש אהובך הקטן והצעיר שבישראל: