תרומת הדשן/א/רמב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה רמב[עריכה]
אשה אחת אשת ישראל רגילה להתייחד בבתי נכרים לפעמים בלילה כמו ביום ע"י סרסרות ומשא ומתן שיש לה עם נכרים ודרכה ללכת לכפרים ולשהות הרבה פעמים יחידה בין הנכרים כמו ח' ימים ויותר ורגילה להקיף מן הנכרים מה שאין לה לפרוע ועי"כ באתה הרבה פעמים לידי תפיסה שנחבשה יחידית בין הנכרים ימים ושבועים שריא לבעלה או אסורה או נקראת לכל הפחות עוברת על דת או לאו:
תשובה יראה דאין לאוסרה על בעלה בשביל כל המעשים הללו שהריעה לעשות דמשום דנתייחדה מרצונה עם הנכרים גם לילה גם יום לא אסרינה מש"ה דכיון דאינה מסורה בידם כמו הנחבשת לא חיישינן אפי' לאונסין ושריא אפי' לכהן כמו שמחלקים התוס' פ"ב דע"ז וכן ספר התרומה בשם ר"י דאל"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שכשירה לכהונה דאי אפשר שלא תתייחד עם הנכרים פעם א' וכ"ש לדעת אשירי דסבר דדיחוי דפ"ב דע"ז דשאני משום הפסד ממון לאו דיחוי הוא אלא קי"ל כשינוי דרבינא דכל דלא ע"י נפשות אפי' מסורה בידם בדיעבד מותרת והא דקתני ע"י ממון מותרת לאו דוקא אלא אפי' נשי דגנבוה גנבי דלא תפשוה כדי שיפדוה דליכא עליה ולא על בעלה תביעת ממון שרי בדיעבד ואפי' לכהן ולדעת רבינו אלחנן באשירי שם דמחלק בין נתייחד לזמן מועט ובין לזמן מרובה קיימי הדיחוי ודוקא היכא דחייש להפסד ממונא שריא הא לאו הכי אסורה י"ל דהיינו דוקא כשנחבשה שמסורה בידם כדמסיק בהדיא התם ורבינו אלחנן מחדש על חילוק דר"י דאפילו מסורה בידם לפי שעה מועטת שריא אך במרדכי שלהי קידושין משמע בהדיא שהא דקאמר אין אוסרין על הייחוד היינו דוקא ייחוד לפי שעה מועטת אבל לזמן מרובה אסורה ומש"ה נחבשה אפילו סתמא דלא ברירה אם ע"י ממון או נפשות אסורה אלמא אינו רוצה לחלק בין מסורה בידם לנתייחדה מרצונה אפילו עם ישראל כ"ש עם הנכרים שפרוצים בעריות. ובהגה"ה באשירי פ"ב דכתובות כתב דרא"ם פסק בספר יראים דאשת כהן שנתייחדה שעה אחת כדי ביאה עם הנכרי אסורה וראיה מריש פרק אין מעמידין ובע"ז פרש"י אפי' אשת ישראל וכן בסמ"ג בשם ה"ג שאם נסתרה עם הנכרי פסולה לכהונה מ"מ בנ"ד דבאשת ישראל אין להחמיר כלל דר"ם וסמ"ג לא איירי אלא באשת כהן דחיישינן דילמא תקיף יצרו דאיש ומאנס לה אבל למיחש שמא נתרצית לא חיישינן אפילו גבי נכרים כדאיתא בהדיא בגמר' פ"ב דכתובות דאשת ישראל סתמא מותרת ואינה אסורה אלא בנחבשה ודאי ע"י נפשות ומההיא דייק במרדכי שילהי קדושין כדלעיל כדאיתא התם ואע"ג דרש"י פי' אפי' באשת ישראל בסמ"ג כתב דר"י ור"ת וריצב"א כולהו מוקמו ההוא בבא באשת כהן דוקא וא"כ דיחוי דתלמודא דפרק אין מעמידין נמי לא קאי אלא אאשת כהן וכן התוס' ואשירי כתבו הא דקאמר אבל יד אומות העולם תקיפים על עצמם אפי' ע"י ממון אסורה לא איירי אלא באשת כהן דכיון דידם תקיפא חיישינן שמא אנסוה. ולפי זה נ"ד אע"ג דנתפשת היתה יחידה בין הנכרים והאידנא ידם תקיפא על עצמם כיון דאשת ישראל היא שרי דדוקא ע"י נפשות חיישינן ע"י הצלת נפשה נתרצית כדי למצוא חן אבל ע"י ממון לא ונראה דאפי' באשת כהן נמי היכא דנתיחדה מרצונה אפילו זמן יום או יומים ויותר ע"י סרסרות או רפואות שיש לה אמתלא מפני מה היא מתייחד עם הנכרים כיון דאינה מסורה בידם מאן דשרי לה בדיעבד וסמיך לי על התוספות ועל ספר התרומה בשם ר"י ואשירי נמי מתיר בתרי גווני לא מחינן בידם אי אזל במילי דשבוייה בתר המקיל דאשכחן דאקילו בה רבנן בכמה דוכתי. אפס נראה דהך איתתא דנ"ד נהי נמי דאינה נאסרת על בעל כדברירנא לעיל מ"מ עוברת על דת מיקרי הואיל ונתייחדה מרצונה כמה פעמים בין הנכרים דהא פריך תלמודא פ' המדיר הלכה בשוק וראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב ופרע את ראש האשה כו' פרש"י אמאי קרית ליה דת יהודים דת משה היא ויחוד אשת איש נמי דאורייתא כדאיתא פ' אין מעמידין ואע"ג דרמב"ם כתב דאינו אלא מדברי קבלה הא איהו נמי כתב דפריעת ראש באשה אינו אלא זהירות מדרבנן כדמוכח מלשונו ומסתמא ס"ל הא דפריך תלמודא דאורייתא ר"ל רמז דאורייתא יש לה וא"כ ה"ה יחוד נמי וכן משמע פרש"י נמי פ' ארוסה במס' סוטה דפריך תלמודא מישתא הוא דלא שתיא הא קנוייה מקניא לה מאי לאו להפסיד כתובתה אמר אביי לא לאוסרה עליו ופרש"י מאי לאו להפסיד כתובתה דזו היא העוברת על דת שנסתרה עם אנשים כלומר אע"פ שאינו אלא להפסיד כתובתה בעי קנוי והתראה ודחה אביי לא לאסרה כלומר דווקא לאוסרה בעי קנוי והתראה אבל להפסיד כתובתה לא הא קמן דמתייחדה מרצונה מקרי עוברת על דת כ"ש הנסתרת עם הנכרים דשטופי זמה הם ואין זה צריך פנים דא"צ כ"כ ראייה אפי' אי לא הוי נסתרה ומתייחדת מרצונה אלא שגרמה כמה פעמים ע"י הקפותה ובלבוליה שנחבשת בין הנכרים בלתי שומר ומעיד להחשיבה כמזיד להתייחד כדאמרינן פ' השולח גבי הנהו דבני מכסי דהוי יזפי מנכרים ואתי וגרבי להו ומסיק כיון דרגילי בהכי כמו שמסרו את עצמם מרצונם ושנו ושלשו וא"כ הואיל וחשיב עוברת על דת מצוה לגרשה ואם אינו מוציאה נקרא רשע ופשיטא דאכה"ג לא תיקן הגאון כדאיתא בהגה"ה במיימון ובמרדכי פ' המדיר בשם מהר"ם אלא דלענין להפסיד כתובתה בעינן התראה כדמסיק במס' סוטה פ' ארוסה דעוברת על דת צריכה התראה להפסיד כתובתה. אמנם היה נראה קצת דאיתתא דכה"ג דרגילה להתייחד בין הנכרים שטופי זמה בכמה גווני קעבדית כמה מיני חוצפות יתירא לא בעי התראה להפסיד כתובתה ונראה ראייה לזה מפ' ארוסה דלעיל דקפשיט התם במסקנא מאשת מי שנתחרש או חבוש בבית האסורים דב"ד מקנין אותו לאשתו ולא להשקותה אלא לפוסלה מכתובתה אלמא בעי התראה ש"מ וקאמר תלמודא וכולהו מ"ט לא פשטא מהא דשאני התם דלית לה אימתא דבעל כלל ופרש"י דמש"ה לא חשיב פריצותא אא"כ התרה בה אבל איתתא דאית לה אימתא דבעל איכא למימר דבלא התראה איכא פריצותא מדלא אשגחה אבעלה הא קמן דטעם דהתראה משום פריצותא וחציפותא הוא נהי נמי דמסיק תלמודא ופשט מאשת שנתחרש ולא מפליג בין היכא דאיכא אימתא דבעלה ובין היכא דליכא אימתא נוכל לומר דהיינו משום דסבר דלא חשיב פריצותא כ"כ הא דלא אשגחה אבעלה אבל מ"מ סברו אמוראי קמאי דלא מדחינן לגמרי דבפריצותא חוצפה תליא מילתא ואימא כל היכא דאיכא פריצותא יתירתא נשארת הסברא דלא בעי התראה בכה"ג ומפני שאנו מדמין לא נעשה מעשה: