תרומת הדשן/א/רלז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה רלז[עריכה]
מומר הבא לגרש את אשתו ע"י שליח למרחקים היאך מתקנין הדבר שלא יבא לידי מכשול:
תשובה יראה דיש דרכים ותקנות שבאותם פנים מתיישבים כמעט כל הספיקות והחששות ובתחלה אבאר את כל אשר נמצא אתי העתקות מתשובות ודברים הגדולים הקדמונים והאחרונים שהיו בדורינו בדברים הללו ונדקדק בהן הטיב ואח"כ נבאר המסקנא היאך לתקן החששות. חד מרבוותא העתיק התשובה הקדמוני ושלח לידי וז"ל אמר אביי נקיטינן שליח מתנה הרי כשליח הגט כו' משמע שאם אמר זכי בגט זה לאשתי דאינו יכול לחזור בו ומכאן דן המורה על מומר אחד ששלח גט לאשתו והיו יראים שמא יבטל השליחות וצוה שיאמר לשליח זכי בגט זה לאשתי ותו לא מצי הדר עכ"ל. עוד תשובה וז"ל מעשה היה בימי רש"י על מומר שנתרצה לתת גט לאשתו והורה רש"י ז"ל לאחר לקבל הגט שלא מדעתה עכ"ל. ואחד מהגדולים העתיק מספר האגודה וז"ל אשה שנשתמד בעלה מותר לכל אדם לקבל גיטה שלא מדעתה דאנן סהדי דזכות הוא לה לפי דברי הגאונים דפטרו אשה יבמה שנפלה לפני יבם המומר בלא חליצה משום דאדעתא דהכי לא נתקדשה לו משמע דאי הוי שייך ביה טן דו הוי צריכה חליצה כדמשמע סוף פ' הגוזל קמא אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין כו' ומשני כדריש לקיש דאמר טב למיתב טן דו כו' משמע דווקא במקום ששייך זה צריכה חליצה אבל רש"י שחולק על הגאונים וכתב שצריכה חליצה א"כ צ"ל שגם בזה צ"ל טן דו א"כ אסור לקבל לה גט דשמא אינו זכות הוא לה וכן נוהגין ע"כ. וגדול אחד העתיק ההגה"ה שמצא במרדכי ישן שהיה בידו וז"ל אמר אביי נקיטינן שליח מתנה כשליח הגט למנ"מ להוליך לאו כזכי פי' אם אמר לשליח הוליך גט זה לאשתי אם רצה לבטלו מבטלו מכלל דאם אמר זכי בגט זה אינו יכול לבטלו ומכאן דנתי על המומר ששחדוהו לשלוח גט לאשתו ודאגו פן יבטל השליחות ואמרתי להם שיאמר לשליח זכי בגט זה לאשתי וכיון שאמר זכי בגט זה לאשתי אינו יכול לבטלו עכ"ל. והנה הגדול ההוא רצה לסמוך על תשובה זו הלכה למעשה כשיאמר זכי בגט זה לאשתי שאינו יכול שוב לבטלו אמנם דקדק מלשון התשובה דדווקא דאינו יכול לבטלו אבל מ"מ אינה מגורשת עד שיגיע לידה מדלא קאמר הרי היא מגורשת. ואחד מהגדולים דלעיל כתב בתשובה לחד מרבוותא שהיה נראה לו לסמוך הלכה למעשה על תשובת רש"י וספר אגודה דלעיל כי לא ידע בתחילה תשובת מהר"ם דלעיל וכתב עוד בתחילה דשמא עובדא דרש"י וספר אגודה איירי שהמירו בלי שום אונס ועבדי להכעיס ופקר טובא דניכרים מחשבותיהם להרע אבל נשתמד מחמת שטות או מחמת שהנואפים פיתוהו לכך וכהאי גוונא יש לצפות כשימצא מקום לברוח ישוב כה"ג איכא למימר דזימנא דרחימא וחפיצה לצפות אחריו אפי' כמה שנים וא"כ חוב הוא לה כההיא דיבם דמסיק ראבי"ה דרפיא בידיה ס"פ האשה שלום ע"כ דבריו הראשונים. אח"כ השיב שנית מצאתי תשובה דלאו כוותי והביא תשובת מהר"ם דמסיק דכן נוהגין להחמיר ולא רצה לחלק דמהר"ם איירי במומר ע"י פיתוי וכה"ג כל אלו התשובות והדברים העתיק לי חד מרבוותא דלעיל בחתימת ידו ושלחם לי וכתב לי ג"כ שדעתו היה נוטה להקל ולהתיר הלכה למעשה ולזכות הגט בכה"ג ע"י אחר ותתגרש מיד ע"י קבלה זו ונראה דצריך להתיישב בדבר היטב כמו שאבאר. אשירי כתב בתשובה ראשונה לעיל דהוי דן מההיא דאביי דאמר שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט מנ"מ להולך לאו כזכי משמע דאי אמר זכי בגט זה לאשתי אינו יכול לחזור בו והתוס' בריש השולח פליגי בהדיא אהך דיוקא ומפרשים דאביי לסימנא בעלמא נקטיה דבגט אפילו זכי לא מהני וכ"ת דהתוס' רוצים לומר דלסימנא בעלמא נקטיה לענין זה דלא מהני זכי בגט שתהא מגורשת מיד בזכייה זו כדרך שמהני במתנה אבל מ"מ אינו יכול לחזור בו ולבטלו כמו שדקדק גדול דלעיל בהגה"ה דמרדכי ישן דאותה הגה"ה והך תשובה חדא מילתא אינון אלא שנשתנה הלשון קצת ע"כ אין דעת התוס' הכי דפ"ק דגיטין מוכח בהדיא מן התוס' דלא ס"ל כלל לחלק בין שלא יוכל לחזור ובין שתהא מגורשת מיד בקבלה זו מהא דתנן האומר תן גט זה לאשתי שטר שיחרור זה לעבדי לא יתנו לאחר מיתה ופירש"י דאפילו לרבנן דאית להו זכות לעבד וזכין לאדם שלא בפניו נהי דלהכי זכי דלא מצי הדר איהו מיהו מודי דכל כמה דלא מטא לידיה אינו משוחרר וקאמרי התוס' ודבר תימא פי' כיון דזכות הוא לו פשיטא דזכה לאלתר כיון דאמרי' גבי תן כזכי דמי ובפרק המקבל משמע נמי כו' ורש"י בעצמו חזר בו לקמן ממשנה זו כו' הא קמן דאפילו לגבי תן כזכי אין נראה להם כלל לחלק ולמימר דהוי כזכי למחצה לחזרה ובא לגירושין כ"ש בזכי גופיה בההיא דהשולח אין לחלק והתשובה דלעיל דמעשה אירע בימי רש"י שנתרצה המומר לתת גט והורה שיקבל אחר את הגט שלא מדעתה גם עליהם יש הירהור מתשובת מור"ם דלעיל דכתב בהדיא דלרש"י שייך נמי במומר טן דו וא"כ לאו זכות הוא לה והיאך יקבל אחר שלא מדעתה הא אין חבין לאדם שלא בפניו וא"כ אין לנו לסמוך בפשיטות אספר אגודה אלא אדרבה נסמוך אתשובת מהר"ם דמסיק וכן נוהגין לחומרא. אמנם נראה דבתשובת מור"ם נמי יש לגמגם דהא דמדמה גירושי אשה לזיקת יבמה לעניין טן דו דמומר אליבא דרש"י דיש לחלק שפיר ונימא דודאי לא ניחא לה לאשה בטן דו וצוותא דמומר וזכות הוא להמי שפוטרה הימנו אפי' לרש"י מ"מ אין הדבר שנאוי לה דשתהא מקפדת כ"כ דנימא דבשביל זה אדעתא דהכי לא נתקדשה לבעלה תחילה דברצון נכנסה לספק כדי להתקדש לבעלה שהוא כשר שאפי' היתה מעלה על דעת שתיזקק למומר לא היתה נמנעת מלהתקדש בשביל כך משום דשייך קצת טן דו אף במומר דאולי יחזור בתשובה משא"כ גבי גירושי אשה דאין כאן ספק אלא בודאי היתה צריכה להיות טן דו וצוותא וחבור המומר אי לא תהא מגורשת הימנו הא ודאי לא ניחא לה וחילוק זה איתא בהדיא בתוס' פרק נערה גבי כתב לה כסות וכלים דאין אדם חושש ליכנס בספק ואע"פ שאם יארע אותו דבר יהיה לו לקפידא גמורה נכנסה בספק וא"כ גבי יבמה נמי אע"ג דבדידה לחודא תליא מילתא ואינה נכנסה בספק כדאיתא התם בתוס' היינו דווקא בספק קפידא גמורה כגון מוכה שחין אי לא הוי סברא דטן דו אבל כיון דאיכא סברא דטן דו וליכא קפידא גמורה לגבי מוכה שחין ולגבי מומר אליבא דרש"י אמרינן דנכנסה בספק אבל בודאי כגון לגבי גירוש אשת מומר זכות הוא לה להפטר ממנו. וקצת נראה להביא ראייה לחילוק זה דבפ' האשה שלום קבעיא תלמודא המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו זכות או חוב הוא לה ומסיק דחוב הוא לה משום דריש לקיש טב למיתב טן דו ומייתי עליו ראייה דטב למיתב טן דו מכמה מתלי דשומשמי גברא כו' קולסא גברא כו' ואילו פ' הגוזל קמא דלעיל קאמר תלמודא בפשיטות סברת טן דו ולא מייתי עליו מידי מהנהו מתלי ואע"ג דהיה צריך טפי לאתויי אמוכה שחין דאמרינן עלה טן דו ממאי דאמרינן במקום קטטה אע"כ התם בפ' האשה שלום דקאי אגירושין דודאי איכא קפידא צריכה להנהו מתלי אבל פ' הגוזל לגבי יבמה דאינו אלא ליכנס בספק ודאי אמרינן טן דו אפי' אמוכה שחיו והכי פרש"י התם בהדיא דמשום דספק הוא ניחא לה משום טן דו לפי זה י"ל דבתשובת רש"י דלעיל דכתב רש"י הורה לקבל גט שלא מדעתה עיקר היא ולא קשה דידיה אדידיה אך מ"מ הואיל ואיתא בתשובת מהר"ם דנוהגין להחמיר קשה הדבר להקל ותו דאית לן למשדי נגרא. עוד להחמיר מהא דפ"ק דגיטין האומר [תן] גט זה לאשתי ושטר שחרור [זה] לעבדי רצה לחזור [ובשניהם יחזור] וחכ"א בגיטי נשים אבל לא בשיחרורי [עבדי'] פי' בגיטי נשים יכול לחזור משום דחוב לה ואין חבין לאדם שלא בפניו ואיתא התם בתוס' וז"ל בירושלמי בעי הגע את עצמך היה עבדו של קצין הרי חוב הוא לעבד היתה אשת של מוכה שחין הרי זכות הוא לה לית לך אלא כהדא אילו המוכר עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור המגרש את אשתו שלא מדעת' שמא מגורשת פירוש ע"י אחר העבד נמכר על כרחו ואין האשה מתגרשת ע"י אחר על כרחה עכ"ל לפי הפשט מירושלמי וכמו שמבארין אותו התוס' משמע דאפי' אי ידעינן דזכות הוא לה לאשה שתתגרש אינה מתגרשת ע"י אחר שלא מדעתה ואפי' לענין זה שלא יוכל לחזור אמנם אפשר לדחוק ולפרש הירושלמי והתוס' בענין אחר ואין להאריך בזה משום דבתלמוד דידן מוכח בלי גמגום בפ' האשה שלום דלעיל גבי מזכה גט במקום קטטה דהיכא דזכות הוא לאשה יכול לזכות לה גט ע"י אחר שלא מדעתה. ובא"ז כתב נמי דאשה הנאסרת על בעלה הבעל ימסור גט למי שירצה ויאמר זכי בגט זה לאשתי והרי היא מגורשת בקבלנותו של זה מיד והיינו ע"כ מטעם דזכין לאדם שלא בפניו כדמשמע התם וגם מנהג הוא באושטריי"ך ואגפיה דמי שנשתמדה אשתו ורוצה לישא אשה אחרת מזכה לה גט ע"י אחר קודם שישא אחרת משום חשש חרם רבינו גרשון ז"ל ואם תחזור היא בתשובה לאחר זמן מגורשת היתה בקבלה זו ונראה לפי דעתי שכן הוא המנהג שלא להצריכה גט אחר מ"מ הואיל והתוס' מביאים הירושלמי ומפרשי ליה נ"ל דיש לחוש לה קצת וע"כ נראה דצריכים לדקדק ולפשפש אחר תקנה שנצא בה כל חששות הטוב שנוכל וכן עשיתי מעשה במשומד אחד שהיה ממיר וכופר וגם בשכבר בהיותו ביהדות היה סופר לגיטין דהיה יודע הלכות הגט וחששתי לעשות שליח להולכה לבד פן יבטל הגט והשליחות וכן ראיתי כתוב על שם אחד מהגדולים שהיה חושש בכל הגיטין המומרי' להולכה וה"נ משמע בתשובות הקדמונים דלעיל לכך אמרתי אל המומר צריך אתה לתת הגט על שני דרכים הראשון עיקר והשני לרווחא דמילתא וככה תעשה תמסור הגט ליד פלוני שיקבלו ויזכה בו לאשתך ותתגרש בו מיד בקבלתו של זה ואולי יש קצת גמגום בדבר אם תועיל קבלה זאת ולכך תחזור ותקח הגט ותמסרנו ליד השליח להולכה בהליכתו ובדרך זה מתוקנים כמעט כל הספיקות דממ"נ אם בקבלה יש די כמו שסוברים הרב הגאונים דלעיל תו לא צריכנא למידי ואפילו אם אינו די מ"מ המומר אסח דעתא מלבטל השליחות כי יאמר שנסמוך על הקבלה לחודיה בשעת הדחק אבל מיהו למעבד איפכא שימסור להולכה בתחילה ואח"כ בקבלה ודאי לאו שפיר דמי שאם אין הקבלה כלום גם ההולכה לא היתה כלום בדרך זה שהרי בטל לפנינו את השליחות במסירתו לקבלה וק"ל. עוד נראה אם אשת המומר בקשה מכמה בני אדם מי שיכול לפתות את המומר או לשחדו שיתן לה גט זה עושה לה טובה ורצון ואח"כ אירע שאחד מאותם ששמעו בקשת האשה נזדמן אל המומר ופתה אותו לתת גט לאשתו כה"ג מצינו למסמך אהני גאונים דסבירי דדי בקבלה לחודיה דהא חזינן הכא דודאי זכות הוא לה להתגרש וכעין זה כתב אשירי בפ"ק דקידושין שאם גילה אדם דעתו לשדכן שהוא חפץ באשה פלונית ובקש השדכן לשדכה לו יכול השדכן לקדשה לו שלא מדעתו דכיון דגילה דעתו שהוא חפץ בה א"כ זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו דזכייה מטעם שליחות איתרבי וצ"ע בא"ז פ"ק דגיטין מתשובת רש"י לענין הגט ונראה דלדעת אשירי לאו דוקא שדכן אלא הוא הדין איניש אחרינא ששמע שגילה דעתו שהוא חפץ בה *):