תרומת הדשן/א/קפו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קפו[עריכה]

טבח אומן שהוא שוחט בשכר וקלקל השחיטה בדבר שאין אנו מחמירים בו רק בשביל החומרא יתירה כגון שהייה כל דהו בבהמה וכמו שאנו מחמירים כמה וכמה חומרות בהלכות שחיטות דמדאורייתא היתר גמור הן חייב הטבח לשלם כה"ג או לאו:

תשובה יראה דכל חומרא כה"ג שהיא מפורש בהדיא בהלכות שחיטות שביד הטבחים שלומדים מהן הלכות שחיטה הטבחים שבגבולינו אם קלקל בהן חייב לשלם שהרי ידע שאם נעשה קלקול זה תיאסר השחיטה והיה לו ליזהר בכה"ג והכי מוכח פ' הגוזל קמא מן התוספות בההיא מוגרמת דאתי לקמיה דרב בטבעת הגדולה היתה ולפי שבעל הבהמה היה עם הארץ לכך החמיר עליו כדי שלא יבא להקל בשאר טבעות ולהכי קרי ליה התם ספק גזילה ולא ודאי גזילה אם היה מחוייב הטבח משום דאותו טבח היה לו לאסוקי אדעתיה שיחמירו כיון ששחט לע"ה ע"כ פירש ר"ת. והשתא הא חזי דמשום דהוי ליה לאסוקי אדעתיה חומרא רחוקה דמחמירים דווקא לע"ה הוי חזי לחייבו כל שכן חומרא המפורש וברירא לן דודאי מחייבים משום דהוי ליה לאסוקי אדעתיה והא דפטרי' רב לטבח לפי האמת נראה בפשיטות משום דלא הוי ברירא ליה כלל דהו"ל לאסוקי אדעתיה חומרא רחוקה כזאת שאינה אלא לע"ה ואע"ג דרש"י ור"י מפרשין התם דבשאר טבעות הוי מעשה ורב הוי מסופק אי קי"ל כרבי יוסי בשאר טבעות אי לאו ולכך אסרה מספק לחומרא ופטר אפ"ה את הטבח מספק דשמא כשירה היא הא קמן דלא מחייבים אפילו בספיקא דאורייתא ואמאי פטור נימא דהוי לאסוקי אדעתיה דיאסרו לו מספק. י"ל דלא ברירא נמי הך הוי ליה לאסוקי אדעתיה דבימי רב היו הרבה מורים להתיר בשאר טבעות דכמה אמוראי פליגי ביה כדאיתא פ"ק דחולין ואמרינן נמי רבי זירא אכל מוגרמת דרב ושמואל ושמא היה סובר הטבח שיתיר לו רב ג"כ. וכן ההיא דכתב כה"ג באשירי התם בשם מהרי"ח דהיכא דנעשה ספק נבילה אע"ג דאסור באכילה לא מחייבינן לטבח לשלם ע"כ משמע דכתב פסק זה אפילו לדידן דבכל ספיקות אסרינן י"ל נמי דאיירי בספיקא דלא הוי ליה לטבח להסתפק בה כדאשכחן כמה ספיקות שאינם מבוארות בהלכות הטבחים אבל היכא דמבואר לו האיסור אע"פ שאינה אלא חומרא בעלמא הואיל והו"ל לאסוקי אדעתיה שתיאסר שחיטתו חייב לשלם דבהך סברא לא פליגי אר"ת כלל אלא אפשר דהא נראה להם דוחק דהו"ל לאסוקי אדעתיה שיחמיר לע"ה וק"ל: