תרומת הדשן/א/מז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · תרומת הדשן · א · מז· >>

שאלה מז[עריכה]

רצועות של תפילין של יד שנפסק, ולא נשתייר בה כדי לקשר בזרוע וגם שתגיע עדיין לאצבע צרדה ולכורכם שם, שרי לקשור או לתפור בגידין את הנפסק או לא?

תשובה:

יראה דהא מילתא אשתכח בהדיא בפסקי הגאונים, אלא דיש מהן שחלק בעניין זה, ולשונו אין מבואר כל הצורך כמו שאבאר. בפרק הקומץ רבה גרסינן: אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף, אפסיק ליה רצועה של תפילין. אמר ליה, מהו למקטריה? אמר ליה, "וקשרתם", קשירה תמה. אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף: מהו למתפרין ועיילו לתפירה לגיו? אמר ליה: פוק חזי מאי עמא דבר. ופירש רש"י להחמיר, ורבינו תם פירש דעמא דבר הוא להקל. ופסק בספר התרומה, וכן הרמב"ם ואשירי בשם תשובת גאון, כרש"י. ותוס' וסמ"ג ורא"ם באשירי בשם שמושא רבא כתבו כרבינו תם, ועיילה לתפירה לגיו כדפירש רש"י, שלא תראה התפירה ויהא נראה כמו שלימה, נראה דרוצה לומר שיתפור מלגיו ולא מלבר. ובהגה"ה במיימון בשם רא"ם פירש, שהופך מקום התפירה בתוך המעברתא כדי שלא תהא נראית כלל. והירושלמי דמייתי התוספות והחיבורים לסייע לרבינו תם דשרי לתפור רצועות בגידין, לא כתב מידי מעיילות תפירות לגיו. מכל מקום נראה, הואיל ובתלמוד דידן איתא אין לדחות לה משום דלא פירש בירושלמי. ובאשירי כתב: ויראה דמיירי שנפסק הרצועה המקפת הראש והזרוע והרצועה, דהתם בעי קשירה תמה שלא יהא שני קשרים; אבל הרצועה התלויה למטה לא שייך קשירה, שנאמר "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך", דווקא על היד ועל הראש הוא דכתיב קשירה, למעוטי קשירה שאינה תמה, אבל הרצועות התלויות לא שייך לאסור בהם קשירה ותפירה, דהא בעי רב דימי למימר דאם לא נשתייר ברצועה אלא כל שהוא חוץ לקשר כשירה, עד כאן לשונו. ולשון זה מגומגם לי קצת, דמשמע הכי והכי, מדקאמר: "אבל ברצועות התלויות למטה לא שייך לאסור בהן קשירה ותפירה", משמע, אבל הכרוך סביב היד מן הקיבורת עד האצבע, כדכתב הרמב"ם שצריך לכרוך ג' פעמים סביב לאצבע ואז קושר הרצועה שם, אם כן הואיל ושייך קשירה שייך נמי לאסור משום קשירה תמה. ומשמע נמי איפכא מדבריו, מדכתיב "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות" כו', משמע דווקא במקום שהצריך קרא קשירה קפדינן אקשירה תמה, וקרא ודאי לא קאי אלא ארצועה מקפת גובה הזרוע, דהיינו הקיבורת, כדדרשינן "לך לאות על ידך" ולא לאחרים לאות, דהיינו קיבורת. וכן הא דהוכיח אשירי מרב דימי דאין לאסור קשירה ותפירה ברצועה התלויה, לפי הערו"ך – רב דימי ואמוראי דפליג עליה קיימא על רצועת היד הנכרת מן הקיבורת עד האצבע, כדמוכח בפסקי הגאונים. אמנם בספר התרומה כתב והאריך בשיעור אורך הרצועה ורחבו, ומסיק וזה לשונו: הילכך יש להחמיר ולתלות הרצועות של ראש לפניו, ויהיו ארוכות של ימין עד הטיבור ושל שמאל עד החזה. ורצועת של יד לאחר קשירה בזרוע, שתהא ארוכה עד אצבע האמצעי, ויכרוך אותה סביב שלוש פעמים, ורוחב הרצועה כאורכה דשעורה. נפסקה הרצועה ולא נשאר בה כשיעור שפירשתי למעלה, ליכא תקנה בקשירה כדאמרינן בהקומץ רבה: "אביי הוה יתיב קמי דרב יוסף, איפסיק ליה רצועה של תפילין" כו', ומייתי עלה פלוגתא דרש"י ורבינו תם ומסיק כרש"י. והנה משמע בהדיא מתוך דבריו, דאיסור קשירה ותפירה קאי נמי ארצועה שנשתיירה חוץ לקשירה בראש וביד, כל שיעור הארוך שפירשו הגאונים ברצועת של יד וראש, דהיינו דלא כאשירי דלעיל. אפס נראה דאין לאסור ברצועה של יד באורך השיעור שמן הקיבורת עד אצבע האמצעי וכפי מה שיוכל לכרוך ג' פעמים סביב האצבע, אלא אם היה פושט הרצועה מן הקיבורת עד האצבע בלא כריכה סביב הזרוע; אבל כל יתרון האורך שהוא בשביל שכורך הרצועה כמה פעמים סביב הזרוע כמו שרגילים העולם באותה יתרון, אין להקפיד אקשירה ותפירה כלל, דאינו מן הצורך. וכן הוריתי כמה פעמים להתיר. ולא מלאני לבי להתיר אפילו בתוך השיעור, אמנם התרתי מן השיעור ולחוץ לקשרו כדעת האשירי, הואיל ורבינו תם שרי ואפילו בתוך הקשר; דהא דפסק תלמודא למיעל לתפירה, קשה ליזהר בדבר כפירוש רא"ם בהגה"ה במיימון לעיל, דאי אפשר למיעל תפירה שחוץ לקשר תוך המעברתה. ולפירוש רש"י נמי קשה לתפור אפילו מלגיו, שלא תהא התפירה נראית מאד מלבר, על כן אין להקל: