תרומת הדשן/א/מו

<< · תרומת הדשן · א · מו · >>

שאלה מו

רבים נהגו לתפור סביב הנקב שהציצית תחוב בו בחוטי משי, כדי שלא יתרחב הנקב וישמט הציצית ממקומו למעלה או למטה, יש קפידא בדבר או לאו?

תשובה:

יראה דאין קפידא בדבר משום "תוך שלוש לא יתפור", בין לפירוש רש"י, בין לפירוש רב עמרם דפירש אהך דתוך שלוש לא יתפור (לפירוש רב עמרם דפירש) הטעם משום דפחות משלוש לאו בגד הוא, ואפילו אי תפריה כמאן דפסיק דמי ולא רמינן ביה ציצית, הכי כתב אשירי אליבא דרב עמרם. ונראה דההוא טעמא לא שייך אלא דווקא היכא שנקרעת הטלית חתיכה קטנה תלויה ומחובר בה במועט, ורוצה לחזור ולתופרה בטלית, וכהאי גוונא לא רמינן ציצית באותה חתיכה משום דכמאן דפסיק דמי, וציצית המוטל שם לא פטרה לטלית. אבל נדון דידן, שהטלית שלם ואינה תופרה אלא לחזק הנקב, לא שייך האי טעמא מידי וקל להבין. ולפירוש רש"י נמי, דפירש דמשום הכי לא יתפור תוך השלושה, דחיישינן דילמא פייש מידי מחוט התפירה ויניחנו ויוסיף עליו עוד שבעה חוטין לעשות ציצית ואיכא "תעשה ולא מן העשוי", אבל חוץ לג' לא מקום ציצית הוא. וכתב אשירי עליה: לפי זה, טלית של צמר מותר לתפור האידנא, דאין דרך לחפור בחוטין של צמר אלא בשאר מינים שאינה ראויה לציצית, עד כאן. ואם כן בנידון דידן נמי, שתופר הטלית של צמר במשי, דאינו ראויה לציצית, בשל צמר נמי שרי. ואף על גב דבהג"ה במיימון כתב בשם מהר"ם דאין לתפור פסקי המעיל תחת הכנף תוך שלוש, אלא כל התפירות יהיו חוץ לשלש או תוך מלא קשר אגודל, דהיינו חוץ למקום ציצית? יש לומר, דמהר"ם איירי בטלית של משי, ותופר פסקי המעיל במשי, דחוט התפירה ממין הטלית ואיכא למיחש שמא יצרפנו עם שאר חוטין הציצית. ולכאורה מוכח דטעמא דרב עמרם לית ליה למהר"ם, דאם לא כן לא היה מחלק כדלעיל בין תוך מלא קשר לחוצה לו. ואף כי כתב בהדיא פירוש רש"י שם בהגה"ה מדברי מור"ם, עיין שם. ואף אם היה סובר פיר[ו]ש רב עמרם, מכל מקום כהאי גוונא שאינו נקרע ליכא למיחש, כדפרישית לעיל. ובתוס' פרק התכלת (ד"ה שמא) משמע להדיא דאית להו פירוש רב עמרם. ועוד היה נראה, דאפילו אם תופר טלית של משי בחוטין של משי, אלא שצבועין החוטין אדום או ירוק – אין להקפיד בכהאי גוונא שתופר סביב הנקב לחזק; דהכא נמי ליכא למיחש שיצרפנו עם החוטין, הואיל ולא נהגינן כלל האידנא בשום מקום, רק בציציות שהן לבנים ולא צבועים. ואפילו בטלית קטן שהוא ממיני צבעים לא ראיתי מימי אחד שהיה מצוייץ, רק בציצית לבן ולא צבוע. ואף על גב דאין קפידא בצבע כלל, מכל מקום הואיל ולא נהגו כן נראה דליכא למיגזר ביה שמא יצרפנו עם החוטין. הנראה לעניות דעתי כתבתי.