תרומת הדשן/א/כט
שאלה כט[עריכה]
שאלה. לטווירג"א שעושין מגודגניות שקורין ווייכשיל"ן שמבשלין אותן עד שהן נימוחין לגמרי ומערבין בהן תבלין ודבש, יש לברך עליהן שהכל נהיה בדברו או בורא פרי העץ?
תשובה. יראה לפום המשמעות דצריך לברך עליו בורא פרי העץ, כמו הומלתא דאתיא מבי הנדוואי דמברך עליו בורא פרי העץ, כדאיתא בגמרא[1], ופירש רש"י לטוירג"א. וכן בברכות מהר"ם כתב: בשמים שקורין גימא"ן וויר"ץ נראה לברך בורא פרי האדמה, כמו הומלתא, עד כאן. הא קמן, דאף על גב דהפרי נשחק ונימוח דק דק, אכתי במילתא קאי.
אמנם כי דייקינן בפירוש רש"י בההיא דטרימא מאי מברכינן עליו[2], ופירש רש"י שם: כל דבר הכתוש מעט ואינו מרוסק היינו טרימא, ופשיט התם מהא דתמרים של תרומה מותר לעשותן טרימא. אלמא בכהאי גוונא במילתייהו קיימי התמרים, ומברכינן עליו בורא פרי העץ. וכן דקדק באשירי קטן בההיא דטרימא, דכתב וזה לשונו: תמרים ועבדינהו טרימא. פירוש, מרוסקין מעט, מברכינן עליהן בורא פרי העץ. משמע דאי הוה מרוסקין הרבה, מברכינן עליהן שהכל נהיה בדברו, משום דלאו במילתייהו קיימי. ואם כן, כל שכן לטווירג"א של וויכשלי"ן שהן נימוקין לגמרי וגם מעורבים בשמים ודבש דנפקי ממילתייהו.
וההיא דהומלתא, פירש רש"י פרק בתרא דיומא (דף פא:), המפטמים בשמים כתושים בדבש, ואם כן היינו ההיא דבשמים שחוקים דכתב מהר"ם. ויש לומר דהטעם משום דאורחייהו בהכי לכתוש ולשחוק כל הבשמים, משום הכי חשיבין קיימי במילתייהו; מה שאין כן בדבר אחר, שאין דרכו להיות תדיר מעוך ומרוסק.
ואף על פי שאין אלו החילוקים ברורים לי, מכל מקום לא יעשו אלא ספק בדבר, ופסקו רבוותא דכל היכא דאיכא ספיקא בברכה ראשונה מברך שהכל נהיה בדברו, שעל הכל שאמר שהכל נהיה בדברו יצא.