תרומת הדשן/א/כה
שאלה כה[עריכה]
שאלה. הא דאמרינן פרק ב דמגילה (דף כד:): כהן שיש לו מומין בעיניו או בידיו לא ישא את כפיו, ואם דש בעירו מותר, איזה שיעור יש בדבר שנקרא דש בעירו?
תשובה: יראה דאם שהה בעיר ל' יום – נקרא דש בעירו, דלכל מידי דתלוי בהרגל סגי בל' יום, כדאשכחן גבי הזכרת משיב הרוח ומוריד הגשם, דאמרינן בירושלמי דכל ל' יום, בחזקת מה שהוא למוד בתחילה, אבל לאחר ל' יום כבר הוא מורגל לומר מה שהתחיל מחדש, אלמא דסגי בל' יום להרגיל לשונו, הוא הדין להרגיל ראות העין. והכי נמי אשכחן בכמה מילי דצריכי שיהוי וזמן, וקצבו להן חכמים ל' יום.
ואין לומר מלשון התלמוד יש להוכיח דבעינן י"ב חודש, מדקאמר: "אם היה דש בעירו", ולא קאמר: "אם היה דש בעיר", כדקתני בתר הכי: "אם אנשי רוב העיר מלאכתן בכך מותר"; משמע דלהכי קאמר "בעירו", לאשמועינן דבעינן י"ב חודש, כדאיתא פרק קמא דבבא בתרא (דף ז:). דיש לומר דלא אתיא לדקדק הכי, אלא אתא לאשמועינן דדווקא בעירו מהני דש כל ל' יום, אבל אם הלך באקראי לעיר אחרת ושהה שם ל' יום לא מהני; דבעירו [דש], כיון דדר התם או אתא למידר התם, רגילי אינשי דשקלי וטרו בהדיה ודשו ביה בני מתא, מה שאין כן בעיר אחרת. ומכל מקום נראה דלאו דווקא דאתי למידר התם שיהא אחד מבני מתא, אלא אפילו אתי להתם כדי להיות שם מלמד תינוקות או סופר או משרת שנה או חצי שנה חשיב נמי דש בעירו בל' יום, דבכהאי גוונא נמי בני מתא רגילי ושקלי וטרו בהדיה.