תרומת הדשן/א/יב
שאלה יב
[עריכה]שאלה: העומד בין גאולה לתפילה, יענה יהא שמיה רבה או קדושה או ברכו או לאו?
תשובה: יראה דהך שאילה, לפום ריהטא דחיבורי הגאונים אינה צריכה פנים. דבהדיא איתא בתוס' ובמרדכי פרק ב' דברכות וזה לשונם: נראה שמותר לענות קדיש וקדושה באמצע קריאת שמע, דאין לך "מפני הכבוד" גדול מזה. אבל באמצע י"ח אסור, כדמשמע לקמן בפרק אין עומדין, דבין גאולה לתפילה אין לענות, כל שכן בתפילה עצמה, עכ"ל. הא קמן בהדיא דאין לענות.
אמנם שמעתי מאחד מהגדולים, דדברים הללו מאד מגומגמים ואין לסמוך עליהם, משום דדייקינן ובדקינן בכולה פירקא דאין עומדין, לא אשכח לא רמז ולא רמיזה מזה. ותו, דמה היו צריכין להביא ראיה שאין לענות באמצע התפילה מכל שכן דבין גאולה לתפילה? הא תלמוד ערוך הוא בהדיא פרק מי שמתו, דאסור להפסיק בתפילה כדי לענות קדושה וקדיש. ואומר אחד מהגדולים ההוא, דאדרבא יש לדקדק מדברי סמ"ק דשרי לענות בין גאולה לתפילה, דכתב דבכל תפילות מיושב יענה קדיש וקדושה וברכו, ובין גאולה לתפילה עדיין תפילה מיושב היא, דאין צריך לעמוד אלא כשמתחיל י"ח.
ונראה דאין לסמוך כל כך על דקדוק זה, דאיכא למימרא בין גאולה לתפלה אינו בכלל תפילה דמיושב, דהא אינו מתפלל כלום אלא שותק, וצריך ליזהר שלא יסיח כדי שתתקבל התפילה דמעומד. ואם כן, אפילו השתיקה הוי בכלל תפילה דמעומד. אמנם אמת דדברי התוס' ומרדכי דלעיל מגומגמים מאד, כדפירש. ומכל מקום אין קשה לסתור דבריהם משום הכי, דבאולי יבא מורה צדק ויתרץ. ואף כי אשירי כתב דמהר"ם לא הסכים דשרי לענות אפילו בקריאת שמע ובברכותיה. ונהי נמי דאנו לא נהגינן כוותיה בהא, אלא כשאר הגאונים שהתירו, מכל מקום הבו דלא לוסיף עליה בין גאולה לתפילה.