תרומת הדשן/א/יא
שאלה יא
[עריכה]שאלה:
בפרק מי שמתו אמרינן, דאין להתחיל ולהתפלל אלא אם כן יודע שיוכל לגמור קודם שיגיע ש"ץ לקדושה או למודים. ובאשירי מייתי מן הירושלמי, דאין להתחיל ולהתפלל גם כן אלא אם כן יודע שיוכל לגמור קודם שיגיע ש"ץ לחתום ב"האל הקדוש", וכן ב"שומע תפילה", כדי שיוכל לענות אמן על אותם הברכות. וכן כתב הרמב"ן וכן אשירי, דיוכל להתיר ולהתפלל עם ש"ץ מתחלת י"ח ולומר עמו מלה במלה כל הקדושה כמו שש"ץ אומר, וכן במודים יכוין שיגיע עם הש"ץ למודים ויכרע עמו ושפיר דמי. והשתא, נהי דקדושה ומודים מתוקנים, היאך מתוקן אמן ד"האל הקדוש"? אם הוא מתחיל עם הש"ץ ואומר עמו הקדושה, כמעט אי אפשר לו שיגמור כל י"ח קודם שיחתום ש"ץ "האל הקדוש", וכן לעניין אמן ד"שומע תפילה" אי אפשר לו לענות אמן אם מכוון שיגיע עם הש"ץ למודים.
תשובה: יראה דשאילה זו צריכה דקדוק. ואני שאלתי בימי חורפי מאחד הגדולים, והשיב לי על הקדושה, שיכוון שיאמר גם כן "לדור ודור" עם הש"ץ, ותו לא בעי לענות אמן כמו ש"ץ עצמו. ועוד תירץ, הא ד"מודים" איירי בשבת או ביום טוב, דליכא "שומע תפילה".
אפס המדקדק באשירי נראה דמשתכח ליה פירכא אהך שינויא. אמנם נראה להביא ראיה לסברא קמייתא מהא דכתב האו"ח, דאביו הרא"ש היה נוהג כשהיה מתפלל עם הציבור היוצר, היה ממהר לגמור הברכה בחתימתה קודם שהיה גומר ש"ץ, כדי לענות אמן אחר ברכת ש"ץ. אבל אם היה גומר עם הש"ץ, לא היה רשאי לענות אמן, כמו שאמרו חכמים: העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה. הא קמן, אף על גב דאינו עונה אלא אחר ש"ץ, הואיל וגם הוא חותם אותה ברכה חשיב עונה אמן אחר ברכותיו. והוא הדין והיא הסברא בנידון דידן, וחשוב כאילו הוא עצמו חותם ב"האל הקדוש" וב"שומע תפילה", תו לא צריך לענות, ואדרבה הוא מגונה אם עונה. והרא"ש דהוי ממהר לגמור קודם הש"ץ, ולא כיון לגמור עמו ותו לא צריך לענות? יש לומר דניחא ליה לענות גם כן, הואיל ואפשר הוא ליה בלא טורח. אבל למטריח ליה להמתין בתפילת י"ח עד דגמיר ש"ץ, לא מטריחן ליה.