תרומת הדשן/א/דיני ראש השנה
מתוך: תרומת הדשן/א/קמ (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה קמ[עריכה]
חולה שאינו יכול לבא לבהכ"נ בר"ה וחבירו תוקע לו לאחר שכבר יצא עם ש"צ בבהכ"נ מי יברך לשמוע קול שופר החולה או התוקע בעצמו:
תשובה יראה דמן הדין יש לברך החולה בעצמו דכיון דעיקר המצו' בשמיעה כדמוכח מהתוקע לתוך הבור ומש"ה תקנו לברך לשמוע קול שופר ולא על תקיעת שופר כדאיתא באשירי פ"ב דר"ה וא"כ כיון דאיהו נמי שומע כמו התוקע ואיהו דמחוייב לשמוע ולא חבירו התוקע שהרי כבר יצא אמאי לא יברך בעצמו ולא דמי לשומעים מש"צ דלא מברכין אלא מניחים לש"צ לברך עליהם דהתם ש"צ גופיה מחויב לשמוע וכיון דאיהו דתקע שפיר טפי דאיהו מברך ונפקי כולהו בברכתו דאין להרבות בברכות דלא צריכין וכן כתב אשירי פ' בתרא שגם על השמיעה היו חייבים בני הקהל לברך אלא דנפקי בברכת התוקע המברך בשליחותן וכ"כ בהגהה בהלכות מילה אבל בנ"ד דשליח לאו בר חיובא הוא רק החולה ומצות השמיעה היא בגוף החולה כמו בגוף התוקע א"כ למה לא יברך אותו שהוא מחוייב בדבר ואע"פ שזה מכשיר לו השמיעה מ"מ הרי הוא כמו שקושר תפילין לחבירו בראשו בזרועו דמסתמא לא יברך רק המניח כך נראה מן הדין אלא שאין נוהגים כך:
מתוך: תרומת הדשן/א/קמא (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה קמא[עריכה]
בגניחות של שברים צריך ליזהר בכל מקום שהוא זקוק לשברים שלא יאריך בגניחה אחת כשיעור שלש יבבות או לאו:
תשובה יראה דאין צריך ליזהר בשום מקום שלא להאריך כשיעור שלש יבבות אבל כשיעור ג' גניחות יש ליזהר וגם בזה יש חלוקים כמו שאבאר במרדכי ובהגה"ה באשירי משום מהרי"ח כתב דנראה לו שאין צריך ליזהר בשברים שלא יאריך כשיעור ג' יבבות משום דשברים אין תוקעים אלא משום בשביל דשמא קש"ק אמת הוא ולא קר"ק וא"כ שיעור תרועות כג' גניחות ולא הג' יבבות וכן אם קשר"ק אמת שיעור תרועה כג' גניחות וג' יבבות לא מיקרי תקיעה ולא יצא מכל שבר ע"כ ואע"ג דשאר רבותינו לא כתבו הכי נראה דדברי מהר"ח דברים של טעם הם ואין להשיב עליהן. אמנם נראה במקומות שנהגו מנהג של ר"ת לתקוע בכל הסדרים קשר"ק וטעמא דידיה משום דבקשר"ק יוצאים ממ"נ דאית ביה קש"ק וקר"ק ולהפסיק לא חיישינן כיון שיצאו כבר ידי כל הספיקות בישיבה וא"כ צריך ליזהר אפילו לדעת מהרי"ח שלא יאריך בשברים כשיעור ג' גניחות בשבר אחד אע"ג דבקשר"ק קאי. משום דשמא קש"ק אמת הוא ושיעור תרועה ותקיעה כג' גניחות ואם האריך ביה הוה ליה תקיעה ולא שברים וליכא למימר דנפיק ממ"נ וק"ל:
מתוך: תרומת הדשן/א/קמב (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה קמב[עריכה]
שברים ותרועה יש לעשות בנשימה אחת או לאו:
תשובה יראה דהך מילתא אין הכרע דבהך מילתא פליגי בה רבוותא ר"ת כתב שברים ותרועה אין לעשותם בנשימה אחת דגנוחי וילולי בנשימה אחת לא עבדי אינשי וכן כתב במרדכי וה"ג באשירי בשם מהר"ם דאין לעשותם בנשימה אחת ובאשירי כתב אע"ג דלא עבדי אינשי בנשימה אחת מ"מ הואיל ותרווייהו במקום תרועה קיימי צריך לעשותם בנשימה אחת ואין להפסיק בהו כמ"ש ר"ת אג' שברים דצריך לעשות בנשימה אחת. ונראה דהמדקדק בדבריהם יתבאר לו (דלמא) [דלמר] לא נפיק בהא ולמר לא נפיק בהא אם עשה אפילו בדיעבד אע"ג דמייתי ראיה אשירי מן הירושלמי דאם עשאן כולן בנפיחה אחת יצא פי' אם עשה תקיעה תרועה ותקיעה דהיינו תרועה דקרא דצריכה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה לא תקשה מהא לר"ת דאיכא לאוקומי בקש"ק או בקר"ק דבדידהו אין קפידא דליכא למימר בהו לא עבדי אינשי הכי דמנ"מ תרועה ותקיעה תרי מילי נינהו אבל שברים ותרועה תרוייהו במקום תרועה קיימי משום דילפינן תרועה מאימא דסיסרא ומספקא לן דילמא עבדי גנוחי וילולי ובחד נשימה לא עבדי אינשי ולא הוי תרועה. ונראה להביא ראיה לצאת ידי חובתו אליבא דכולהו במקום שתוקעים שלשים קולות בסדרים כגון בניאושט"ט נקל הדבר שיתקע בנשימה אחת שברים ותרועה ובסדרים בב' נשימות או איפכא ובמקום שנהגו לתקוע רק קשר"ק לכל סדר כגון ברוב אושטרי"ך ואגפיה צריך שיתקע בישיבה ש"ת בנשימה אחת ובסדרים בב' נשימות אבל איפכא לא דכיון דטעמא דר"ת שהנהיג לתקוע קשר"ק לכל סדר משום דאית ביה נמי קר"ק וקש"ק ונפק ממ"נ ולהפסיק לא חיישינן וא"כ אי עביד שברים תרועה בנשימה אחת דילמא קר"ק אמת הוא ושברים לאו כלום הוא ואי הוה מתחיל בשברים באותה נשימה של תרועה לא חשיבא תרועה כלל כה"ג דבשילהי פ"ק דחולין חשיב כה"ג תוקע ולא מריע כשהוא מריע מתוך תקיעה באותה נשימה ובמקום שנהגו לתקוע בסדרים קשר"ק קר"ק כמנהג רוב אשכנ"ז אין נקל כל כך לצאת ידי כולם מ"מ יתקע על שני דרכים בישיבה ובסדרים כדלעיל כיון דאותו מנהג משום דשמא קי"ל כמ"ד אחת מדברי תורה ושתים מדברי סופרים ולכך תוקעים בענין דסתרן אהדדי ולפי זה בנ"ד נמי נפיק ידי חובתה מן התורה לכ"ע וק"ל. ועוד נראה דבכל זמן שיתקע ש"ת בנשימה אחת יזהר שלא יתקע כמו שרגילין תוקעים לתקוע ש"ת בכח אחד בלתי שום הפסק דבכה"ג לא מיקרי בנשימה אחד אלא יפסיק מעט רק שלא יעשה נשימה בנתים כך מפרש רש"י שלהי פ"ק דחולין:
מתוך: תרומת הדשן/א/קמג (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה קמג[עריכה]
מלבד עולת החודש שאנו אומרים במוסף דר"ה היכן מקומו בתפילה קודם ומנחתם ונסכיהם או לאחר ומנחתם:
תשובה יראה דלפי משמעות החבורים כא"ז פרק בכל מערבים וכן במנהגים דיש לאומרו קודם ומנחתם אמנם אחד מהגדולים הי' רגיל לאומרו לאחר ומנחתם ונראה דא"ז ומנהגים לא אתו לאורויי לן סדר הנוסח היאך לאומרו אלא אתו להורות לנו הזכרת הפסוקים ועניין המוספים בר"ה ואפשר אע"ג דנקטו בסדר הזה ליכא קפידא להו אי אמרינן איפכא רק שיזכיר הכל וא"כ נראה דשפיר טפי לומר מלבד עולת החודש אחר ומנחת' ונסכיהם כו' דאי אמרו קודם א"כ כשמסיים באותו הפסוק ועולת התמיד ומנחתה ונסכיהם כו' הרי הזכיר שני תמידים כהלכתן כדפרש"י בפ' חומש א"כ אם יזכיר אח"כ ושני תמידים כהלכתם הזכרה שלא לצורך הוא אבל כשיאמר תחילה ומנחתם אע"פ שמסיים בה ושני תמידים בהלכתן אין קפידא אם שוב יזכיר ועולת התמיד ומנחתם ונסכיהם דקרא ככתיבתו הוא מזכיר ואין ראוי לדלג מקצתה אבל ומנחתם ונסכיהם נוסח חכמים הוא ואין ראוי לכפול בה דבריהם:
מתוך: תרומת הדשן/א/קמד (עריכה)
שאלה קמד[עריכה]
שכח "זכרנו" ו"מי כמוך" או "וכתוב" ונזכר קודם שעקר רגליו, חוזר או לאו?
תשובה:
יראה אף על גב דכל הגאונים כתבו דחוזר ב"זכרנו" ואינך, רוצה לומר ו"מי כמוך", אפילו עקר רגליו, אין לנהוג הכי, אלא כדפסק מהר"ם באשירי דאינו חוזר, הואיל ולא הוזכר נוסח זו בתלמוד. ואפילו בלא עקר רגליו, אף על גב דכתבו רבוותא דר"י ראה את ר"ת שחזר אחר מודים בדבר שאמרו חכמים: אם לא אמר אין מחזירים אותו, ויש לומר דווקא כשעקר רגליו כהאי גוונא שייך לומר לשון חזרה, אבל לא עקר רגליו לא מיקרי חזרה, וכתב בסמ"ג דיש לעשות כר"ת בהא, וכן התוס' שילהי פרק תפילת השחר דעמא דבר בהא כר"ת. מכל מקום נראה דאפילו ר"ת לא סבר הכי אלא באותם דברים הנזכרים בתלמוד לאומרו, כגון "על הניסים" בתפילת חנוכה ופורים ו"יעלה ויבא" בערבית דראש חודש. ואף על פי שאמרו חכמים עלייהו אם לא אמר אין מחזירים אותו, מפרש ר"ת דרוצה לומר כשעקר רגליו; אבל כל כמה דלא עקר רגליו, מחויב הוא לומר כמו שתקנו חכמים. אבל "זכרינו" ואינך, דאינם מוזכרים כלל לאומרו ואינו מטבע חכמי התלמוד, ולכך סבר מהר"ם ואשירי דאינו חוזר בהו למיעבד ברכה לבטלה בשביל חזרתם, מניין לנו לחלק בין עקר ללא עקר? הא לא קאמר עלה לשון חזרה בשום מקום בתלמוד. ובסיגנון זה כתב גם כן בתשובה אחרת, על ששכח על הניסים בחנוכה ובפורים בברכת המזון, הארכתי שם יותר.
מתוך: תרומת הדשן/א/קמה (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה קמה[עריכה]
ר"ה כשחל להיות בחול ברוב השנים יש לומר בקדושה ובתפילה זכרון תרועה מקרא קודש או יום תרועה מקרא קודש:
תשובה יראה דיש קצת לחלק בדבר אשירי כתב בשילהי ר"ה דיש לומר יום תרועה כשחל בחול וכן כתב בהגה"ה במיימון דכך איתא במס' סופרים ואח"כ כתב שכן הוא מנהג אשכנז. אמנם אחד מהגדולים קבל מרבותיו שיש לומר לעולם זכרון תרועה מ"ק דהכי כתב קרא אבל מקרא קודש גבי יום תרועה לא כתיב נראה דלשון הרמב"ם משמע נמי קצת הכי דכתב בנוסח הקדוש של ר"ה בסתם זכרון תרועה וא"ת דר"ל בשבת אין דרכו לכתוב בסתם על המיעוט דרוב השנים חלים בחול ובא"ח נמי כתב בשם רב האי גאון בסתם הנוסח זכרון תרועה אח"כ מצאתי בגיליון אחד במיימון לא ידענא מאן דהו כתב דודאי בקדוש י"ל זכרון תרועה משום דבלילה מקדשים ולילה לאו זמן תרועה הוא כמו שבת ויתיישבו בזה דברי רב האי גאון והרמב"ם אבל מ"מ בהגה"ה במיימוני כתב בהדיא אפילו על הקדוש יום תרועה בחול. מ"מ נראה דדי בסברא ובחלוק זה לפרש ולומר בקדוש ובתפילת ערבית זכרון תרועה אפי' בחול משום דלאו זמן תרועה הוא ואע"ג דלא דמי לשבת דהכא ההוא יומא זמן תרועה הוא למחר ואשכחנא בפ"ק דתענית דקאמר רב הונא דמי שקבל עליו תענית למחר מתפלל בלילה שלפניו בערבית תפילת תענית אע"פ שאוכל ושותה כל הלילה מ"מ לפשר בין הדיעות טוב הוא לחלק כך: