תרגום על קהלת ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(א) לכל גבר ייתי זמנא ועידנא לכל עסקא תחות שמיא.

(ב) עידן בחיר למילד בנין ועידן בחיר לקטלא בנין מסרבין ומרגזין לקטלותהון באבנין על מימר דיניא עידן בחיר למנצב אילן ועידן בחיר לשרשא אילן נציב.

(ג) עידן בחיר לקטלא בקרבא ועידן בחיר לאסאה שכיב מרע עידן בחיר לפרכא בניינא ועידן בחיר למבני חורבנא.

(ד) עידן למבכי על שכיבא ועידן בחיר למחדי בחוכא ועידן בחיר למספדא על קטילא ועידן בחיר למפזא בהילולא.

(ה) עידן בחיר לפקחא דגור אבנין ועידן בחיר למצבר אבנין לבניינא עידן בחיר לגפפא אתתא ועידן בחיר לרחקא מגפפא בשבעת ימי אבלא.

(ו) עידן בחיר לתבוע נכסיא ועידן בחיר למיבד נכסיא עידן בחיר למנטר עסקא ועידן בחיר למשדי עסקא בימא בעידן נחשולא רבא.

(ז) עידן בחיר למבזע לבושא על שכיבא ועידן בחיר לאחאה בזיעה עידן בחיר למשתק מלנצאה ועידן בחיר למללא פתגמי מצותא.

(ח) עידן בחיר לרחמא חד לחבירה ועידן בחיר למסני דגבר חייבא עידן בחיר לאגחא קרבא ועידן בחיר לעבד שלמא.

(ט) מה מותר אית לגבר פלח די הוא טרח למעבד אוצרין ולמכנש ממון אילולי מסתייע במזלא דלעילא.

(י) חזית ית גון איסורין ופורענותא די יהב יי לבני אנשא די אינון רשיעין לסגפותהון ביה.

(יא) אמר שלמה מלכא ברוח נבואה ית כולא עבד יי שפיר בעידניה דחזיא דהות מצותא דהות ביומי ירבעם בר נבט למהוי ביומי שבע בר בכרי ואתעכבת והות ביומי ירבעם בר נבט דאילו הות ביומי שבע בר בכרי לא הות מתבני בית מוקדשא על עיסק עיגלין דדהב די עבד ירבעם חייבא ושוינון חד בבית אל וחד בדן ומני פרזדוון על שבילא ופסקו עולי קגלאין ובגין כן אתעכבת עד זמן די יתבני בית מוקדשא בגין דלא יעכבון ישראל למבני יתיה אף ית שמא רבא דהות כתיב ומפרש על אבן שתיא כסי מנהון דאשתמודע קדמוהי יצרא בישא די בלבהון דאילו הוה מסיר ביד אנשי הוה משמש ביה ומשכח בגוה מה דעתיד למהוי בסוף יומיא עד עלמי עלמיא ואוף יום מותא כסי מנהון בדיל דלא יהודע לגבר מן רישא מה דעתיד למיתי בסופא.

(יב) אמר שלמה מלכא ברוח נבואה ידעית ארום לית טב בהון בבני אנשא ארום אלהן למחדי בחדות אוריתא ולמעבד טב ביומי חיוהי.

(יג) ואף כל אנש דייכול וישתי ויחזי טב ביומוי ויחסין לבנוי בעידן מותיה כל טרחותיה מתנן דאתיהיבת ליה מן קדם יי הוא.

(יד) ידעית ברוח נבואה ארום על די יעביד יי בעלמא בין טב לביש כל דאתגזר מפומיה הוא יהא לעלם עלוהי לית רשו לגבר לאוספא ומנה לית רשו לגבר לבצרא ובעידן די ייתי פורענותא בעלמא יי הוא דעבד די ידחלון בני אנשא מן קדמוהי.

(טו) מה דהוה מן קדמת דנא הא כבר הוא דאתי ומה דעתיד למהוי בסוף יומיא הא כבר הוה וליום דינא רבא דעתיד יי למתבע חשוכא ומסכינא מן ידוהי דרשיעיא דרדיף ליה.

(טז) ועוד חזית תחות שמשא בעלמא הדין אתר בית דינא דדייני שקרא תמן יחובון לזכאה למיפק חייבא בדיניה ואתר דמשתכח תמן גבר זכאי תמן משתכח גברא חייבא למשלט ביה בגין חובי דרא בישא.

(יז) אמרית אנא בלבי ית זכאה וית חייבא ידין יי ביום דינא רבא ארום עידן מתעבד לכל עסקא ועל כל עובדא דעבדו בעלמא הדין אתדונון תמן.

(יח) אמרית אנא בלבי על עיסק בני אנשא דייתי עליהון מכתשין ומרעין בישין בגין לנסואיהון ובגין למבחניהון עבד יי למחזי אין תייבין בתיובתא ישתביק להון ויתסון ורשיעיא די אינון כבעירא לא תייבין בגין כן אינון מתוכחין בהון לאבאשא להון.

(יט) ארום ארעון אנשא חייבא וארעון בעירא מסאבא ארעון חד לכולהון והיכמא דתמות בעירא מסאבא כן ימות דן דלא תאיב בתיובתא קדם מותיה ונשמת רוח תרויהון כחדא אתדן לכל גוון ושארות גברא חייבא מן בעירא מדעם בין תרויהון אלהן בית קבורתא ארום כולא הבלו.

(כ) כולא אזלין לאתר חד כל דיירי ארעא אתבריאו מן עפרא וכד ימותון כולהון עתיד למתוב לעפרא.

(כא) מן הוא חכימא דידע אם רוח נשמתא בני אנשא הסלקא היא לעילא לרקיעא ורוח נשמתא דבעירא הנחתא היא לרע לארעא.

(כב) וחזית ארום לית טב בעלמא הדין מדיחדי אנש בעובדוי טבין וייכול וישתי ויוטיב לביה ארום הוא חולקיה טב בעלמא הדין למקני ביה עלמא דאתי דלא יימא אנש בלביה למה דין אנא מבזבז ממונא למעבד צדקתא טב לי דאשבקיניה לברי בתרי או אתזן מיניה בעידן סיבתי ארום מן הוא דיעליניה למחזי מה דעתיד למהוי בתרוי.