תקנות סמכויות שעת-חירום (מעצרים) (תנאי החזקה במעצר מינהלי)
תקנות סמכויות שעת-חירום (מעצרים) (תנאי החזקה במעצר מינהלי) מתוך
תקנות סמכויות שעת־חירום (מעצרים) (תנאי החזקה במעצר מינהלי), התשמ״א–1981
ק״ת תשמ״א, 948; תשמ״ט, 1126.
בתוקף סמכותי לפי סעיף 3 לחוק סמכויות שעת־חירום (מעצרים), התשל״ט–1979, לאחר התייעצות עם שר הפנים ובאישור ועדה משותפת של ועדת החוקה חוק ומשפט ושל ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
הגדרות
בתקנות אלה –
”המפקד“ – מנהל בית־הסוהר, כשהעציר מוחזק בבית סוהר כמשמעותו בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל״ב–1971 (להלן – בית סוהר);
מפקד מיתקן כליאה צבאי (להלן – מיתקן צבאי), כשהעציר מוחזק במיתקן צבאי;
”מקום מעצר“ – המקום שנקבע כמקום המעצר בצו מעצר שניתן על פי החוק;
”עציר“ – המוחזק במעצר מכוח החוק.
החזקה בנפרד
עציר יוחזק במקום המעצר בנפרד מאסירים שפוטים ומעצירים הממתינים למשפטם.
החזקה במעצר יחיד
(א)
המפקד רשאי להורות כי עציר יוחזק במעצר יחיד, אם שוכנע כי הדבר דרוש לבטחון המדינה, להגנה על המשמעת במקום המעצר או לשמירה על שלומם או על בריאותם של העציר או של עצירים אחרים.
(ב)
המפקד רשאי גם, לפי שיקול דעתו, להורות על החזקתו של עציר במעצר יחיד, אם העציר ביקש לעשות כן.
(ג)
הורה המפקד על החזקתו של עציר במעצר יחיד, ידון מחדש בהוראתו לפחות אחת לחדשיים, או במועד מוקדם יותר אם ביקש זאת העציר והמפקד ראה טעם לעשות כן.
(ד)
עציר המוחזק במעצר יחיד לתקופה העולה על שלושה חדשים, רשאי לערור בפני שר הבטחון על החלטתו האחרונה של המפקד שמכוחה מוחזק הוא במעצר יחיד; שר הבטחון בבואו לדון בערר רשאי לפי שיקול דעתו להורות על המשך או ביטול מעצר היחיד.
(ה)
לא יורה המפקד על החזקת עציר במעצר יחיד לתקופה העולה על ששה חדשים אלא לאחר שקיבל אישור לכך משר הבטחון.
לבוש
(א)
עציר לא יענוד סמלים ועיטורים, למעט סמלים המשמשים לצרכים דתיים, מחומר ובגודל סביר, מקובל.
(ב)
עציר לא ילבש מדים.
(ג)
עציר המוחזק בבית סוהר זכאי ללבוש את בגדיו הפרטיים כשאין בלבושם כדי לפגוע בבריאות או בסדר הטוב.
(ד)
עציר המוחזק במיתקן צבאי ילבש בגדים שינופקו לו בידי המפקד.
קבלת אוכל ומצרכי מזון
(א)
עציר במקום מעצר יקבל את מנת המזון הניתנת לסוהרים באותו מקום מעצר.
(ב)
במקום מעצר שבו קיימת קנטינה, רשאי המפקד להתיר לעציר לקנות בה מצרכים.
(ג)
לא יסופק לעציר מזון במקום המעצר שלא בדרך האמורה בתקנה זו, אלא ברשות המפקד.
בדיקה וטיפול רפואי
(א)
עציר ייבדק אחת לחודש בידי רופא שימנה המפקד וכן בכל עת שיהא צורך בכך.
(ב)
עציר זכאי לקבל טיפול רפואי וציוד רפואי כמתחייב ממצב בריאותו.
(ג)
קבע רופא כי נשקפת סכנה לבריאותו או לחייו של עציר, והעציר מסרב לקבל את הטיפול שקבע הרופא, מותר להשתמש במידת הכוח הדרושה כדי לבצע הוראות הרופא בנוכחות הרופא.
טיול [תיקון: תשמ״ט]
(א)
עציר ייצא לטיול תחת כיפת השמים לפחות לשעתיים ביום; המפקד רשאי, על פי בקשת העציר ואם ראה טעם סביר לכך, לפטור את העציר מחובת היציאה לטיול.
(ב)
המפקד רשאי להורות שלא יוצא עציר לטיול, משך תקופה שלא תעלה בכל פעם על שלושה ימים רצופים, אם שוכנע כי הדבר דרוש לבטחון המדינה או לשם שמירה על שלומו או על בריאותו של העציר.
(ג)
סדרי הטיול ייקבעו בידי המפקד.
זכות לקבלת חפצים אישיים
(א)
עציר זכאי לקבל מהמפקד חפצים אישיים, מחפציו שהופקדו עם כניסתו למעצר, אם הוא נזקק להם לשימושו במקום מעצרו וכן זכאי הוא לקבל כלי רחצה וניקוי הדרושים לשימושו, הכל בתנאי שאין החפצים חפצים האסורים להחזקה בבית סוהר.
(ב)
עציר זכאי להחזיק ברשותו ספר תנ״ך או קוראן או הברית החדשה ותשמישי קדושה הדרושים לו לתפילה על פי דתו.
(ג)
עציר זכאי לקבל לקריאה עתונים וספרים כפי שיקבע המפקד.
עבודה
(א)
על פי בקשת העציר רשאי מפקד, לפי שיקול דעתו, להתיר לעציר לעסוק בתחום מקום המעצר בעבודה שיפרט בהיתר; תמורת עבודה שהותרה כאמור ישולם לעציר שכר בהתאם לתקנות בתי־הסוהר, התשל״ח–1978; כן רשאי המפקד להתיר לעציר לעסוק בעבודה אחרת עבור עצמו.
(ב)
עציר חייב בסידור מיטתו, ובנקיונו ובסידורו של התא שבו הוא מצוי; מעבר לחיוב זה פטור העציר מעבודה.
קבלת סיגריות [תיקון: תשמ״ט]
(א)
עציר שהוכיח למפקד כי הוא נוהג לעשן תסופק לו מנת הסיגריות המקובלת לגבי אסירים במקום המעצר.
(ב)
עציר יורשה לקבל מאדם הנמצא מחוץ למקום מעצר, לא יותר מ־400 סיגריות לחודש, אם הוכיח למפקד כי הוא נוהג לעשן.
(ג)
(בוטלה).
ביקור אצל עציר
(א)
עציר יורשה לקבל מבקרים במקום שיקבע המפקד למשך חצי שעה כמפורט להלן:
(1)
ביקור אחד של בני משפחה אחת לשבועיים. לענין תקנה זו, ”בן משפחה“ – הורה, הורה הורה, בן־זוג, צאצא, אח או אחות;
(2)
מבקר בדרגה אחרת של קרבת משפחה או כל מבקר אחר שתקנה 12 איננה חלה עליו – ברשות מיוחדת שהמפקד רשאי לתתה לפי שיקול דעתו.
(ב)
המפקד רשאי לפי שיקול דעתו, להתיר למבקרים האמורים בתקנת משנה (א) (1) ביקור מיוחד או ביקורים תכופים יותר אצל עציר מסויים.
(ג)
לא יעלה בביקור מספר המבקרים, למעט בן הזוג וילדים על שלושה, אלא ברשות מיוחדת שהמפקד רשאי לתתה לפי שיקול דעתו.
(ד)
על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי המפקד לאסור ביקורים של מבקרים דרך כלל או של מבקר מסויים אצל עציר מסויים, אם שוכנע כי הדבר דרוש לבטחון המדינה; דבר האיסור יודע לעציר; היה האיסור לתקופה העולה על חדשיים, רשאי העציר לערער על האיסור בפני שר הבטחון; שר הבטחון בבואו לדון בערר רשאי לאשר את האיסור, לסייגו או לבטלו.
(ה)
הורה המפקד על איסור מבקרים כאמור בתקנת משנה (ד), ידון מחדש בהוראתו לפחות אחת לחדשיים, או אם העציר או מבקר כאמור ביקש לדון בה במועד מוקדם יותר והמפקד ראה טעם לעשות כן.
(ו)
אין האמור בתקנה זו גורע מהוראת תקנה 12.
ביקור של עורך־
(א)
ביקש עציר להיפגש עם עורך דין לשם טיפול בענין משפטי של העציר עצמו, יתיר המפקד פגישה עמו, בהקדם האפשרי, במקום שיקבע המפקד; אולם אם הוגבלה זכות הייצוג מכוח צו סמכויות שעת חירום (מעצרים) (הגבלת זכות הייצוג), התשמ״ח–1988, או מכוח צו אחר לפי החוק, לא יתיר המפקד פגישה כאמור, אלא אם כן הציג לפניו עורך הדין את האישור הבלתי מסוייג שניתן לו, כנדרש בצו כאמור.
(ב)
המפקד, באישור שר הבטחון, רשאי שלא להתיר פגישה עם עורך דין כאמור לתקופה שאינה עולה על 15 יום אם שוכנע שטעמים של בטחון המדינה מחייבים זאת.
(ג)
על ביקור של עורך־דין לפי תקנה זו לא יחולו הוראות תקנה 13.
נוכחות בביקור אצל עציר
(א)
בשעת הביקור אצל עציר יהיה נוכח אדם שהמפקד הסמיך לכך, אם שוכנע המפקד כי נוכחותו דרושה לבטחון המדינה, לבטחון הציבור או לבטחון מקום המעצר.
(ב)
אדם שהוסמך כאמור רשאי להפסיק שיחת המבקר עם העציר, אם שוכנע כי הפסקת השיחה דרושה לבטחון המדינה, לבטחון הציבור או לבטחון מקום המעצר, וכן רשאי הוא לנקוט כל אמצעי סביר אחר הדרוש למניעת פגיעה באלה אגב הביקור.
(ג)
העציר רשאי לערער על הפסקת השיחה בפני המפקד והמפקד רשאי, לפי שיקול דעתו, להחליט על המשך השיחה או הפסקתה.
מכתבים
(א)
בתקנה זו, ”מכתב“ – כל דבר שנכתב, בדפוס, בציור, בשרטוט, או כל אמצעי אחר להעברת מלים, ספרות או צורות.
(ב)
לא ישלח עציר מכתב ולא יקבל מכתב, אלא באמצעות המפקד.
(ג)
עציר רשאי לשלוח אל אדם הנמצא מחוץ למקום המעצר ארבעה מכתבים וארבע גלויות דואר בחודש, וברשות שהמפקד רשאי לתתה לפי שיקול דעתו, בתכיפות גדולה יותר.
(ד)
מכתבי העציר אל רשויות המדינה או אל עורך דינו לא יובאו במנין המכתבים האמורים בתקנת משנה (ג).
(ה)
על אף האמור בתקנת משנה (ג), אין עציר רשאי לשלוח אל מחוץ למקום המעצר ספרים או עתונים שקיבל, אלא ברשות שהמפקד רשאי לתתה לפי שיקול דעתו.
(ו)
עציר רשאי לקבל מכתבים הנשלחים אליו מחוץ למקום המעצר.
(ז)
המפקד רשאי לבצע ביקורת מכתבים כאמור בתקנה 33 לתקנות בתי הסוהר, התשל״ח–1978.
(ח)
המפקד רשאי לאסור על משלוח מכתב, כולו או מקצתו, על ידי עציר, או מסירתו של מכתב כולו או מקצתו, לידי העציר, אם שוכנע כי הדבר דרוש לבטחון המדינה, ורשאי הוא להורות מה ייעשה במכתב שמשלוחו או מסירתו נאסרו כאמור.
(ט)
המפקד רשאי שלא להודיע לעציר על אי־משלוח מכתב או על אי־מסירתו לידיו, אם שוכנע כי הדבר דרוש לבטחון המדינה, להוציא מכתב שנשלח לקרוב משפחה הנזכר בתקנה 11(א)(1), או ממנו.
(י)
הוראות תקנות משנה (ז), (ח) ו־(ט) לא יחולו על מכתבים לעורך־דין המשמש כבא כוחו ושאושר כמפורט בתקנה 12(א).
איסור קבלת כספים או תשלומים
לא יקבל עציר כספים ולא ישלם כספים לאחר, אלא ברשות שהמפקד רשאי לתתה לפי שיקול דעתו.
עבירת מקום מעצר [תיקון: תשמ״ט]
עציר שעשה, שניסה לעשות או שסייע לעציר אחר לעשות אחד מאלה, עבר עבירת מקום מעצר:
(1)
מעשה הפוגע במשמעת ובסדר הטוב שבמקום המעצר;
(2)
הפרת הוראה חוקית של סוהר או של אדם אחר הפועל מטעם המפקד;
(3)
קיום תקשורת בכתב, בעל־פה או בדרך אחרת עם אדם מבחוץ תוך הפרת תקנות אלה;
(4)
הסתת אחר לפגוע בסדר הטוב של בית־הסוהר.
ענישה בעבירות מקום מעצר [תיקון: תשמ״ט]
(א)
המפקד רשאי להטיל על עציר שעבר עבירת מקום מעצר עונשים אלה, כולם או מקצתם:
(1)
שלילת הזכות לקנות מצרכים בקנטינה;
(2)
שלילת הזכות לצאת לטיול או הגבלתה בדרך אחרת;
(3)
שלילת הזכות לקבל עתונים וספרים;
(4)
שלילת הזכות לקבל סיגריות;
(5)
שלילת הזכות לקבל מכתבים או לשולחם;
(6)
שלילת הזכות לקבל כספים;
(7)
בידוד;
(8)
שלילת הזכות לקבל עד ארבעה ביקורים, למעט ביקורים של סניגור;
שלילת זכות כאמור בפסקאות (1) עד (7) תהא לתקופה שלא תעלה על ארבעה עשר ימים.
(ב)
קצין או סוהר אשר הוסמכו לכך בכתב בידי המפקד, רשאים להטיל על עציר שעבר עבירת מקום מעצר, עונשים כאמור בתקנת משנה (א)(1) עד (7) לתקופה שלא תעלה על שבעה ימים ועונש כאמור בתקנת משנה (א)(8) – עד שני ביקורים.
(ג)
בתקופת מעצר אחת לא ירצה עציר עונשי בידוד מצטברים לתקופה העולה על 14 ימים, אלא באישור בכתב מאת המפקד; לענין זה, ”תקופת מעצר“ – תקופה לפי צו מעצר שניתן לפי סעיפים 2(א) או (ב) ו־4 לחוק.
כללים להטלת עונש [תיקון: תשמ״ט]
(א)
לא יוטל עונש על עציר שעבר עבירת מקום מעצר, אלא אם כן הוקרא לפניו האישום נגדו וניתנה לו הזדמנות להשמיע את דבריו.
(ב)
ניתן להטיל על עציר עונש בשל כל אחת מהעבירות שנמצא אשם בהן, ובלבד שלא יענישו אותו יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה.
(ג)
אין בעונש שהוטל לפי תקנות אלה כדי לפטור עציר מעונש לפי כל חוק.
(ד)
עונש שהוטל על עציר לפי תקנות אלה יירשם בתיקו האישי.
בריחה ממעצר חוקי
נמלט עציר, קשר קשר להימלט, או עזר לאחר להימלט, רשאי המפקד להטיל עליו עונש של בידוד שלא יעלה על חודש ימים; אין בתקנה זו כדי לגרוע מהוראות כל חוק אחר.
אצילה
שר הבטחון רשאי לאצול בכתב סמכויותיו לפי תקנות אלה לענין מסויים לסגן שר הבטחון; כן רשאי הוא לאצול בכתב סמכויותיו כאמור למנהל הכללי של משרד הבטחון, למעט סמכותו לפי תקנה 3.
עיון
(א)
לאחר הבאת עציר למקום המעצר, יובאו תקנות אלה לידיעתו בהקדם האפשרי.
(ב)
עציר זכאי לעיין בכל זמן סביר בתקנות אלה אם ביקש לעשות כן וכן להעתיקן.
תחילה
תחילתן של תקנות אלה ששים יום מיום פרסומן.
ג׳ באדר ב׳ התשמ״א (9 במרס 1981)
- משה נסים
שר המשפטים
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.