”מבנה ג׳“ – בנין באזור שהמקרקעין בו משמשים למטרות מגורים ולאחד או יותר מהשימושים הבאים: מסחר, מלאכה, בידור;
”מבנה ד׳“ – דירת מגורים באזור שהמקרקעין בו משמשים למטרות תעשייה, מסחר או מלאכה;
”מבנה ה׳“ – בנין המשמש למטרות תעשיה, מסחר או מלאכה באזור שהמקרקעין בו משמשים למטרות תעשיה, מסחר או מלאכה;
”מצב מדידה“ – ”איטי“, ”מהיר“, או ”שיא“ (”SLOW“ ”FAST“ או ”PEAK“), לפי הענין, או מצבים בעלי משמעות זהה המצויינים במד הרעש בשפה אחרת;
”רעש הרקע“ – הרעש הנגרם על ידי סך כל מקורות הרעש המצויים בסביבה למעט מקור הרעש;
”רעש עם טון בולט“ – רעש שיש בו טונים בולטים ושמדידתו ב־(dB(L בתדירויות מרכזיות ב־¹⁄₃ אוקטבה מראה כי מפלס הרעש הנמדד בפס עולה על הממוצע האריתמטי של מפסי הרעש הנמדדים בפסים הסמוכים ו־ בשיעורים אלה:
15dB – בתחומים מ־25 עד 125 הרץ;
8dB – בתחומים מ־160 עד 400 הרץ;
5dB – בתחומים מ־500 עד 10,000 הרץ;
ובלבד שהמפלס הנמדד בפס עולה על שני המפלסים בפסים הסמוכים לו ו־, כל אחד לחוד;
”רעש התקפי“ – רעש בעל הופעה פתאומית ודעיכה מהירה, ומשך קצר, בדרך כלל פחות מ־1 שניה; כגון: רעש פיצוצים וקולות ירי או רעש אחר אשר בהימדדו מתקיים הפרש של 20dB ויותר בין שתי קריאות של מפלסי הרעש המרביים שנמדדו ב־(dB(L, כאשר מכשיר המדידה כוון למצב ”שיא“ או למצב ”איטי“;
”רעש פיצוצים בשכיחות נמוכה“ – רעש הנגרם כתוצאה מפיצוץ ואשר מתקיימים בו שני אלה:
(1)
שכיחותו איננה עולה על 4 פעמים בשבוע;
(2)
הוא מתרחש בשעות שלאחר זריחת החמה ולפני שקיעתה;
”רעש בתוך בנין“ – רעש שמקורו בתוך הבנין שבו מבוצעת מדידה;
מפלס רעש שווה ערך, בהתחשב בתרומת רעש הרקע כאמור בתקנה 6;
(2)
מפלס רעש שווה ערך כאמור בפסקה (1), בתוספת 5dB לרעש עם טון בולט או לרעש התקפי;
(3)
מפלס רעש שווה ערך כאמור בפסקה (1), בתוספת 5dB לרעש התקפי עם טון בולט;
(4)
הגבוה מבין מפלסי הרעש שווי הערך, הנמדדים בתוך בנין, בשתי השיטות כאמור בתקנה 5(ב), לאחר תיקון לרעש רקע.
(ב)
לצורך קביעת מפלס הרעש לענין תקנת משנה (א)(2), יראו רעש עם טון בולט או רעש התקפי הנמשכים רק חלק ממשך הרעש הכולל הנמדד, כמפלס רעש שווה ערך שמשכו הוא אחד מאה:
(1)
כל משך זמן הרעש הנמדד;
(2)
משך אירוע הרעש עם הטון הבולט או הרעש ההתקפי בלבד, בתוספת 5dB.
(ג)
מפלס הרעש לענין תקנה 2(3) הוא מפלס רעש פיצוצים בשכיחות נמוכה המרבי הנמדד כאמור בתקנה 5(ג).
במקום שאינו דירת מגורים – בחדרים שבהם נמצאים בני אדם דרך כלל;
(2)
תנאי המדידה –
(א)
במרכז החדר ובמרחק של מטר אחד לפחות מכל קיר ומכשול אחר;
(ב)
בגובה שבין 120 ס״מ ו־150 ס״מ מהרצפה;
(ג)
כאשר דלתות וחלונות החדר הפונים אל המרפסת וכלפי־חוץ פתוחים לרווחה ודלתות החדר הפנימיות הפונות כלפי פנים הדירה סגורות;
(ד)
המיקרופון של מד הרעש יכוון כך שתתקבל במכשיר המדידה קריאה מרבית.
(3)
(א)
מד הרעש יכוייל סמוך לפני ביצוע המדידה בהתאם להוראות היצרן; מיד לאחר המדידה תבוצע בדיקת כיול; נמצא הפרש של 1dB או יותר בין קריאות מד הרעש בעת הכיול לפני המדידה ובבדיקת הכיול שלאחריה, יש לחזור על המדידה;
(ב)
מד הרעש יהיה במצב תקין ויכוון –
(1)
בהתאם להוראות היצרן;
(2)
למצב ”מהיר“ ובאין מצב ”מהיר“ – למצב ”איטי“;
(3)
לסקלת ”A“.
(4)
משך המדידה יארך זמן סביר בהתאם לנסיבות הענין ולא יפחת מ־10 שניות.
(ב)
לענין תקנה 2(1) ו־(2) – כאשר הרעש בתוך בנין – תיעשה מדידת הרעש בתוך הבנין כאמור בתקנת משנה (א) לעיל וכן תיעשה מדידה נוספת כאשר דלתות וחלונות החדר הפונים אל המרפסת כלפי חוץ – סגורים.
מד הרעש יוצב מחוץ לבנין במרחק של כ־7 מטרים ממנו, בכיוון מקור הרעש, ויכוון למצב ”איטי“ ולסקלת ”C“.
(2)
באין סקלה ”C“ במד הרעש, הוא יכוון למצב ”שיא“ ולסקלת תגובה ”L“.
(ד)
מדידת רעש הרקע תיעשה במידת האפשר כאמור בתקנת משנה (א), ובאין אפשרות כזו – לפי שיקוליו המקצועיים של מבצע המדידה ובהתאם להנחיות המנהל הכללי של המשרד לאיכות הסביבה ולשיטות שיקבע.
תרומת רעש הרקע תיקבע באמצעות מדידות אמור בתקנה 5(ד) כלהלן:
(1)
כאשר הרעש הנמדד המצטבר גבוה מרעש הרקע בפחות מ־3dB(A) – תחושב תרומת רעש הרקע בשיטה המקצועית המהימנה והמתאימה ביותר לפי שיקוליו המקצועיים של מבצע המדידה;
(2)
כאשר הרעש המצטבר הנמדד גבוה מרעש הרקע ב־3dB(A) עד 10db(A) – תחושב תרומת רעש הרקע לפי טבלת החישוב שבתוספת השניה;
(3)
כאשר הרעש המצטבר הנמדד גבוה מרעש הרקע ב־10dB(A) ויותר – לא תחושב תרומת רעש הרקע.