תקנות העתיקות (סימון העתק של עתיקה)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
תקנות העתיקות (סימון העתק של עתיקה) מתוך ספר החוקים הפתוח

תקנות העתיקות (סימון העתק של עתיקה), התשמ״ג–1982


ק״ת תשמ״ג, 100, 364.


בתוקף סמכותי לפי סעיפים 21(א) ו־46(א) לחוק העתיקות, התשל״ח–1978, אני מתקין תקנות אלה:


סימון העתק של עתיקה [תיקון: תשמ״ג]
(א)
על העתק של עתיקה ועל חיקוי של עתיקה יסומן, בדרך שאינה ניתנת להסרה בנקל, כי המוצג אינו עתיקה אמינה; הסימון יהיה בעברית, באנגלית ובערבית.
(ב)
הסימון כאמור בתקנת משנה (א) יהיה באחת מאלה:
(1)
בתווית שעליה מודפסות המלים ”המוצג אינו עתיקה אמינה“ או ”העתק של עתיקה“ או ”חיקוי של עתיקה“;
(2)
בתג שיוצמד, בדרך שאינה ניתנת להפרדה בנקל, אל המוצג ושעליו יפורטו המלים כאמור בפסקה (1);
(3)
בחריתה, או בהטבעה, על המוצג של המלים כאמור בפסקה (1);
(4)
בתווית גדולה שעליה מודפסות המלים כאמור בפסקה (1), ושתודבק על ארון או כלי קיבול אחר שייוחד לאחסון מוצגים שהם העתקי עתיקות או חיקויי עתיקות;
(5)
בכל דרך אחרת שקבע המנהל, בהתייעצות עם המועצה לארכיאולוגיה, למוצג מסויים או לסוג של מוצגים.
תחילה
תחילתן של תקנות אלה שלושים ימים מיום פרסומן.
ביטול
הנוסח שולב בתקנות העתיקות, 1930.


ג׳ בתשרי התשמ״ג (20 בספטמבר 1982)
  • זבולון המר
    שר החינוך והתרבות
ויקיטקסט   אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.