תקנות המשקאות המשכרים מתוך

תקנות המשקאות המשכרים

(פרק ע"א, סעיף 32)

חא״י כרך ג׳ פרק ע״א, עמ׳ 1786; ע״ר 1938, תוס׳ 2, 79; 1939, תוס׳ 2, 172; 1940, תוס׳ 1, 40; 1947, תוס׳ 2, 538; ע״ר תש״ח, תוס׳ א׳, 1; תש״ט, תוס׳ א׳, 50; ק״ת תש״ט, 377; תשי״ב, 434; תשי״ד, 162, 634; תשט״ז, 127; תשי״ח, 269; ס״ח תשי״ח, 157; ק״ת תשי״ט, 1744; תש״ך, 89, 859, 961; תשכ״ו, 1597, 2869; תשכ״ט, 1418; תש״ל, 678, 1299; תשל״ג, 152; תשל״ו, 1926; תשל״ז, 906; תשמ״א, 380, 438, 1094.

תיקון לתקנות משנת 1935 תיקן את נוסח התקנות המקורי, משנת 1927, אולם לא פורסם תיקון מקביל עבור הנוסח של חוקי ארץ ישראל, משנת 1934. לכן תיקון 1935 שולב כהערות בנוסח זה של התקנות. מכוח האמור בסעיף 15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, כל מקום בו נאמר בחוק ”פלשתינה (א״י)“ ייקרא מעתה ”ישראל“. מכוח האמור בסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948 – לפיו החוק הקיים בארץ־ישראל נשאר בתקפו, בשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה – מקום בו נאמר ”מחלקת הבריאות“ ייקרא מעתה ”משרד הבריאות“. לפי פקודת פקידי ממשלה (שנוי תוארים), 1940, במקום ”האנליסט הממשלתי“ יבוא ”הכימאי הממשלתי“. לפי הודעה בדבר שינוי תארם של מנהל מחלקת הבריאות ומנהל השירותים הרפואיים (ק״ת תש״ך, 859), במקום ”מנהל מחלקת הבריאות“ יבוא ”המנהל הכללי של משרד הבריאות“. בהתאם לפקודת הנמלים (תיקון), תש״ט–1948, כל מקום בו נאמר ”חוף“ קרי ”נמל“. לפי חוק לתיקון פקודת סימני סחורות, תשי״ח–1958, במקום המונח ”קוניאק“ יבוא המונח ”ברנדי“.

הוראות תקנות מס קניה (רישומים ומסמכים), תשכ״ט–1969 חלות, בשינויים המחוייבים, על ספרים מוחזקים המתנהלים או מוצאים על פי הוראות תקנות אלה.

1.

השם הקצר

תקנות אלה תקראנה ”תקנות המשקאות המשכרים“.

[א]

רשיונות

2.

רשיונות [תיקון: תש״ט־2, תש״ך]

(1)

הבקשה לקבלת רשיון תכיל את הפרטים דלקמן –

(א)

השם

(ב)

הכתובת

(ג)

המקום

(ד)

טיב הרשיון המבוקש:

ועל המבקשים ליתן כל פרט נוסף שהמנהל ידרשנו.

(2)

בקשות לרשיונות חרושתן ולרשיונות עפ״י סעיף 5(1)(א), (ב) ו־(ג) תוגשנה למנהל, ואילו בקשות לרשיונות אחרים תוגשנה למנהל בית המכס המקומי או לפקיד הממונה על המכס והאקסייז במקום שם מצוי הבית.

(3)

רשיונות ייצור יהיו ערוכים בטופס המובא בתוספת.

(4)

כל הרוצה למכר משקאות משכרים בסיטונות ובצורה קמעונית חייב להשיג גם רשיון־סוחר וגם רשיון קמעונאי.

[ב]

רשיונות עפ״י סעיף 5(1)(א)

3.

רשיונות עפ״י סעיף 5(1)(א) [תיקון: [1935]]

(1)

כל המבקש רשיון עפ״י סעיף 5(1)(א) חייב לפרש את המספר הממוצע של חברי המוסד המתגוררים בו במשך כל ימות השנה.

(2)

חובה להראות את כל היין [או יין פרי הדר] שנתיצר לפקיד המבקר בראשונה את המוסד כתום עונת הבציר.

[ג]

בית החרושת

4.

בית החרושת [תיקון: [1930]]

(1)

אותו החלק שבבנין בעל התעשיה המשמש לעשיתם ולאצירתם של משקאות משכרים יהיה נעול ע״י הפקיד הממונה על הבית, וישאר נעול בכל שעה, חוץ מבאותן השעות שבהן מצוי הפקיד על משמרתו בבית החרושת.

(2)

הדלתות והחלונות של בית החרושת יהיו סגורים כדי הנחת דעתו של המנהל. ובעל התעשיה חייב להמציא, לקבוע, לתקן ולחדש את כל החשוקים ואת כל הבריחים הדרושים כדי שהפקידים יוכלו לקבוע בהם את המנעולים, או לנעול את הבית בדרך אחרת.

(3)

אסור לחרושתן או לפקידו או לפועלו להרוס או לשבר כל חשוק או מנעול או לפתחם או להסירם, וכן אסור להם לפרוץ להם דרך שלא כדין אל הבית, החדר המקום או הכלי.

(4)

אסור לחרושתן לבנות כלי או בריח באופן שישים לאל את הבטחון המקווה ע״י סגירה במנעול.

(5)

משמסר החרושתן לפקיד הודעה בכתב על רצונו לשנות או להעביר כלי או צנור או על רצונו להוסיף כלי חדש או צנור חדש – ויציין את הכלי או את הצנור הנידון – וקבל רשות מאת הפקיד, רשאי הוא לעשות בהם כרצונו: כל כלי חדש וכל צנור חדש שהוכנס כנ״ל ירשם כדין.

(6)

כל החביות והכלים המכילים משקאות משכרים יהיו מונחים באופן שיקל על הגישה לכל אחד מהם.

(7)

יכול החרושתן לבדוק כל משקה משכר פעם בפעם במעמד הפקיד הממונה ולהראותו לקונים ויכול הוא לבדוק את מצב החביות והכלים ולמנוע את הדליפה מהם.

[ד]

הפרוצסים המהוים ייצור

5.

הפרוצסים המהוים ייצור [תיקון: [1930], [1935], תש״ט־2]

הפעולות דלקמן תחשבנה כפעולות המהוות ייצור משקאות משכרים:–

(א)

תסיסת ליקור של סחרין;

(ב)

הכנת חמרים המכילים עמילן או סוכר בתנאים המראים כי החמרים עתידים לשמש בייצור ליקור תוסס, חוץ אם יש הוכחות שאין הדבר כן;

(ג)

יצירת ספירטים ע״י זקוק ליקורים תוססים או באמצעים אחרים;

(ד)

הוספת מים, סוכר, אלכוהול, או כל יסוד אחר ליין [או יין פרי הדר], או מהילת יין מסוג אחד ביין מסוג אחר, לאחר הוצאת היין [או יין פרי הדר] מבית העסק של החרשתן;

(ה)

הוספת מים, סוכר, אלכוהול, תמצית, יסוד נותן טעם, יסוד נותן צבע או כל יסוד אחר לספירטים, או זיקוקם של ספירטים מחדש בין בהוספת יסודות אלה ובין אם לאו;

(ו)

הטפול באלכוהול המהול בסמים אחרים או בכל דבר אחר ע״י פרוצס שיש בו כדי לעקור את הסמים האלה, בין לחלוטין ובין במקצת, או להחזיר את הכוהול למקורו.

[ה]

שעת הייצור

6.

שעת הייצור

(1)

ייצורם של ליקורים תוססים יתחיל משעה שמכינים את החמרים ושמים אותם בכלי תסיסה לשם תסיסה, ומאז תחול חובת תשלום המס.

(2)

ייצורם של ספירטים יתחיל משעה שהחמרים ניתנים במשרפות והם מוכנים לזקוק, ומאז תחול חובת תשלום המס.

[ו, כא, כב] [תיקון: [1930], [1935]]

חמרים לייצור

7.

חמרים לייצור [תיקון: [1930], [1935], 1938, 1939, תשי״ח, תש״ך־2, תשמ״א־2, תשמ״א־3]

(1)

אסור לחרשתן להחזיק בבית חרושת כל חומר, זולת אותם החמרים שהתירו לו להשתמש בהם לייצורה של התוצרת המותרת של בית החרושת שלו.

(2)

איכותם של כל החמרים צריכה להיות משובחת ואין להשתמש בחמר המזיק לבריאות.

(3)

בייצורו של כל משקה משכר, אסור להשתמש בשום תמצית או בחמרים נותני טעם אחרים, ואין להשתמש אלא בליקורים מאושרים.

(4)

אסור להשתמש בלא רשות מיוחדת בשום חומר משמר חוץ מאשר בדו תחמוצת הגפרית.

(5)

(i)

אין להוסיף למשקאות משכרים שום תמצית, מיץ, תבלין נותן טעם או חומר נותן־צבע אלא בהסכמת המנהל ותחת השגחת פקיד.

(ii)

הוספת ספירט פשוט לעראק או לספירטים אחרים המתובלים בזרע־שבת (צמח בשמי) (Aniseed) תהא אסורה חוץ אם נעשתה ההוספה בדרך זיקוק.

(6)

מותר להוסיף ליין אלכוהול בעל עוצם של לא פחות מ־60 מעלות טרלה*:

בתנאי ששום אלכוהול אחר, זולת אלכוהול שזוקק מענבים חיים או מצמוקים או ממיץ־ענבים, לא ישמש למטרה זו.

(7)

הפרוצסים דלקמן בעשיית היין יהיו מותרים:–

(א)

הוספת אלכוהול ליינות מתוקים בהתאם להוראות סעיף קטן (6):

בתנאי כי מקום שמחזקים יין חמוץ ע״י הוספת אלכוהול כזה, לא יעלה עוצם היין המחוזק כך על 14 מעלות טרלה* חוץ אם ישמש היין לאקספורט;

(ב)

מהילה;

(ג)

פסטוריזציה;

(ד)

זכוך ע״י שמוש באמצעים בלתי־מזיקים, כגון חומצת טרטר, אלבומין, קזיאין או גילאטין ובאמצעים אחרים שיאושרו ע״י המנהל;

(ה)

ההשתמשות בחומצת עפצים בכמות הנחוצה לזיכוך יין באמצעות אלבומין או גילאטין;

(ו)

נטילת הצבע או נטילת הריח באמצעות פחם;

(ז)

השמוש בבנזואט של סודה או בדו־תחמוצת גפריתית המתקבלת מאיכול הגפרית או מאלקאלין דו־גפריתי:

בתנאי שדו־התחמוצת הגפריתית או אלקאלין דו גפריתי יהיו בכמות כזאת שהיין לא יחזיק בו יותר משלוש מאות וחמשים מיליגרם של דו־תחמוצת גפריתית לכל ליטר, חפשי ומאוחד, וכי בשום פנים לא ישתמשו באלקאלין דו־גפריתי בכמות יסודית גדולה מעשרים גרם לכל הקטוליטר;

(ח)

הוספת חומצת טרטר בכמויות קטנות למיץ־ענבים שלא הוחמץ למדי כשמטפלים במיץ־ענבים בלתי־תוסס;

(ט)

הוספת שמרים בכמות שתאושר ע״י המנהל הכללי של משרד הבריאות [במקור: מנהל מחלקת הבריאות];

(י)

הפחמון המלאכותי של יין נוצץ באמצעות דו־תחמוצת הפחמן;

(יא)

הוספת מים בשעת עשית יין חמוץ, אם מחמת המתיקות היתרה ראו צורך להפחית את הכבד הספציפי של ה”תירוש“:

בתנאי שבשום פנים לא יופחת הכבד הספציפי עד למטה מ־1.074;

(יב)

הוספת סוכר קנה או סוכר סלק בייצור יין נתזים או בייצור יין המיועד ליצוא;

(יג)

(נמחקה).

(8)

הפרוצסים דלקמן יש בהן משום מהילה והם אסורים:–

(א)

הוספת סוכר קנה או סוכר סלק או חומר סכרין אחר, זולת מיץ ענבים, פרט למותנה בתקנת משנה (7)(יב) לתקנה זו;

(ב)

הוספת משקאות תוססים מפירות אחרים ולא מענבים;

(ג)

הוספת אלכוהול רגיל, שלא בהתאם להוראות סעיף־קטן (6);

(ד)

הוספת מים;

(ה)

הוספת חומר נותן צבע;

(ו)

השמוש ביותר מכמות קטנה של אספלנית פריזית כדי לצרף את היין ולהסיר מתוכו יסודות־טרטר.

(8א)

[צ״ל: הפרוצסים דלקמן בעשיית יין־הדר יהיו מותרים:-]

(א)

הוספת אלכוהול ליין־הדר מתוק בעל עוצם של לא פחות מ־60 טרלה*:

בתנאי שלא ישתמשו לצורך זה אלא באלכוהול שזוקק מענבים טריים או מיובשים או ממיץ־ענבים או ממיץ־הדרים;

ובתנאי כי כל מקום שמידת העוצם של יין הדר בלתי ממותק גדלה ע״י הוספת אלכוהול ממין זה, הרי מידת העוצם של יין ההדרים שהוסיפו לו אלכוהול ממין זה לא תהא יתרה מ־14 טרלה*, אלא אם ישמש היין לאקספורט;

(ב)

מהולה [צ״ל: מהילה];

(ג)

פסטוריזציה;

(ד)

זיכוך, ע״י שמוש ביסודות בלתי־מזיקים, כגון חומצת טרטר, אלבומין, קזיאין או גילאטין וכל אותם היסודות האחרים שיאושרו ע״י המנהל;

(ה)

השמוש בחומצת עפצים בשעור הדרוש לזיכוך יין באמצעות אלבומין או גילאטין;

(ו)

נטילת הצבע או נטילת הרוח [צ״ל: הריח] באמצעות פחם;

(ז)

השמוש בבנזוראט של סודה או בדו־תחמוצת גפריתית המתקבלת מאיכול הגפרית ובאלקלין דו־גפרית:

בתנאי ששעור דו־התחמוצת הגפריתית או אלקאלין דו גפריתי שישתמשו בו לא יהא בו כדי הכלת יותר מ־350 מיליגרם של דו־תחמוצת גפריתית לכל ליטר, חפשי ומאוחד, ביין הדר, וכי בשום פנים לא ישתמשו באלקאלין דו־גפריתי בכמות יסודית של יותר מ־20 גרם לכל הקטוליטר;

(ח)

כשמעבדים מיץ־הדרים בלתי־תוסס או ”מיץ־טרי“, הוספת כמויות קטנות של חומצת־מגנזיון ל”מיץ־הטרי“ כדי להפחית את חמיצתו הטבעית;

(ט)

הוספת שמרים מאיכות שתאושר ע״י מנהל שרותי הרפואה;

(י)

הפחמון המלאכותי של יין־הדר באמצעות דו־תחמוצת הפחמן;

(יא)

הוספת סוכר־קנים או סוכר־סלק, בלי מים, בשעור של לא יותר מ־50 קילוגרם לכל 100 ליטר של מיץ־הדרים פרט לכל בשר הפרי, לקליפות או לשאר יסודות מוצקים שיהיו מצויים בו.

(8ב)

הפרוצסים דלקמן בעשיית יין־הדר יש בהם משום מהילה והם אסורים:–

(א)

הוספת משקאות תוססים מפרות שאינם פירות־הדר;

(ב)

הוספת אלכוהול רגיל, שלא בהתאם להוראות פסקא (א) מתקנת־משנה (8א) מתקנות אלה;

(ג)

הוספת מים;

(ד)

הוספת חומר נותן צבע שאינו חומר הבא מפירות־הדר.

(9)

אסור לעשות יין [או יין פרי הדר] בעת ובעונה אחת באותו חדר שבו נעשית תסיסת פירות או חמרים אחרים ליצירת ספירטים.

(10)

כל הסוכר, חמר סכרין, תמצית, מיצים, חמרים נותני־טעם וחמרים נותני־צבע שעושה־משקאות משתמש בהם באישור המנהל, יהיו שמורים תחת השגחת הפקיד הממונה על בתי־המלאכה של החרושתן.

* הערה: זה הוא מונח טכני ופירושו ספירטים במצבם היסודי, בלא תוספת יסודות נותני טעם מלאכותי.

[ז]

רשימה

8.

רשימות תוגשנה ע״י חרושתנים, סוחרים וקמעונאים [תיקון: 1938, 1939, תש״ט־2, תשי״ח, תשמ״א־2, תשמ״א־3]

(1)

הרשימה שתוגש ע״י החרושתן תהיה ערוכה בטופס שיקבע שר האוצר.

(2)

הרשימה שתוגש ע״י הסוחר או הקמעונאים תהיה ערוכה בטופס שיקבע שר האוצר.

(3)

האיש המגיש את הרשימה יהיה אחראי להנהלה ההוגנת של העסק שהרשימה חלה עליו.

(4)

כשעסקו של חרושתן, סוחר או קמעונאי של משקאות משכרים מתנהל ע״י חברה, תשא הרשימה את חותמת החברה ותחתם ע״י היו״ר או סגן היו״ר והמזכיר של החברה: כל החותם על הרשימה, וכן גם החברה, יהיו אחראים לכל מסי האקסייז המוטלים על העסק שהרשימה חלה עליו.

(5)

אם היה העסק מתנהל בשותפות, תחתם הרשימה ע״י השותפים יחד.

(6)

הרשימה תוגש ע״י הבעל האמיתי של העסק.

(7)

הבית, החדרים, הכלים והכדים הנזכרים ברשימה ישמשו לצורך הנזכר ברשימה.

(8)

הרשימה תהיה בטלה ומבוטלת משעה שהעסק נפסק, או משעה שמגיש הרשימה מת או ברח או העביר את חלקו בעסק לאדם אחר: עבר העסק לידי אדם אחר – דורשין רשימה חדשה.

(9)

כל רשימה תצורף לספר שיקרא ”פנקס הרשימות“ ופנקס זה ימצא במשרד הפקיד הממונה על המקום שבו מצוי בית החרשת של האדם הרושם את הרשימה. הפנקס הזה ישמש הוכחה על עצם עריכת הרשימה.

(10)

אין לסלק רשימה כל זמן שנשארו באחד המקומות הנזכרים בה משרפה או כלי לצרך תעשית משקאות משכרים או כל זמן שנשארו באחד המקומות או באחד הכלים חמרים שהוכנו לייצורם של משקאות משכרים או כל משקה משכר החייב במס.

[ח]

סימון בית החרושת וכו׳

9.

סימון בית החרושת וכו׳ [תיקון: תש״ט־2]

(1)

כל המגיש רשימה על בנין, מקום, או כלי חייב לציין ולתאר במספר מיוחד או באות מיוחדת ברשימה את הבנין, המקום או הכלי ועליו לצייר את המספר או את האות בצבעי שמן כדי הנחת דעתו של הפקיד. הציור יעשה באופן שיראה בנקל במקום בולט על גבי הקיר החיצוני או הדלתות של כל בנין או מקום או על גבי הכלי, וחובתו של מגיש הרשימה להשאיר את הבנין וכו׳ על סימניו ומספריו המצויירים עליו.

(2)

כשמשתמשים לאותו צורך ביותר מכלי אחד או ביותר מבחדר או במקום אחד, מסמנין במספרים סידוריים את הכלים, ואת כל החדרים והמקומות.

(3)

כל החביות וכל כדי המשפך והכלים האחרים המחוברים לקרקע בביתו של החרושתן והמשמשים להכלת משקאות משכרים ירשמו כראוי ויסומנו בצבעי שמן, וכן יסומנו עליהם מדת קבולם בליטר, השנה שבה יוצרו המשקאות המשכרים שבהם וסוג המשקאות.

(4)

כל החביות שבבית החרושת שאינן מחוברות והניתנות להטלטל ממקום למקום המשמשות להכלת משקאות משכרים או כדי להוציא בהן משקאות מחוץ לבית החרשת, חוקקין עליהם, או חורטין בהם באש או מציירים עליהם בצבעי שמן את שם החרושתן, שם המקום שבו אצורה סחורתו, מספר הליטראות שכל חבית יכולה להכיל, השנה שבה יוצר המשקה שבהן וטיבו, ומספר החביות.

(5)

כל החביות והכלים המכילים משקאות משכרים שהוצאו מביתו של החרושתן יסומנו במספרים סדוריים החל במספר 1 בראשון בינואר שבכל שנה.

(6)

כשבית העסק של סוחר או קמעונאי מורכב מבית או מחנות בלבד, הרי השלט שעליו רשום שמו ישמש סימן מספיק לבנין, אלא שצריך לסמן באות מיוחדת או במספר מיוחד את כל החדרים שבבנין.

[ט]

משקלות ומדות

10.

משקלות ומדות

(1)

כל חרושתן חייב להמציא מדות, מאזנים ומשקלות צדק וסריה [סידרה] של מדות מקובלות כפי שידרשם הפקיד הממונה על בית החרשת לצרך השקילה והמדידה של המשקאות המשכרים או החמרים המשמשים בייצור המשקאות המשכרים שבבית החרשת שלו או שבמחסנו או ברשותו, או לשם השקילה והמדידה של החביות והכלים המכילים את המשקאות המשכרים או את החמרים המשמשים להכנת המשקאות המשכרים.

(2)

אם רוצה בעל התעשיה להשתמש בכפות־מאזנים, עליו להמציא סריה של משקלות קילוגרמים לשם בקורת דיוק המאזנים, והמאזנים צריכים להיות מדויקים למדי באופן שיוכלו לשקול בהם עד כדי מחצית הקילוגרם.

(3)

המאזנים שבעל התעשיה חייב להמציאם יהיו מגודל כזה שיוכלו לשקול בהם את חבית המשקאות המשכרים הגדולה ביותר שתוצא מרשותו.

(4)

החרושתן יחזיק את המאזנים, המשקלות והמדות במקום מתאים ונוח ברשותו, כפי שיאשר הפקיד ובאופן שהפקיד יוכל להשתמש בהם, בכל עת ובכל שעה.

(5)

בעל התעשיה ירשה לכל פקיד להשתמש במאזנים, במשקלות ובמדות לצורך הנ״ל, ובכל פעם שידרש זאת הפקיד חייב הוא, וחייבים פקידיו ופועליו לשקול או למדוד, ולעזר לו בשקילה או במדידה, או בשעה שיערוך בקרת של המשקאות המשכרים או החמרים המשמשים למעשה המשקאות המשכרים, הכל כפי שידרש הפקיד.

[י ו־יא]

מד־כוהול

11.

מד־כוהול [תיקון: 1940]

(1)

צריך להשתמש במד־כוהול של טרלה לבירור מדת העוצם של המשקאות.

(2)

כל מדי־כוהול טעונים בדיקה מטעם הכימאי הממשלתי [במקור: האנליסט הממשלתי] והפקידים ישתמשו רק במדי כוהול מדוייקים.

(3)

(i)

מדת העוצם של משקאות שהומתקו או המכילים תמיסת כל חמר המפריעה לפעולת המד־כוהול בציון מדת העוצם של המשקאות תקבע ע״י אנליזה:

בתנאי שאם בדיקת המד־כוהול מערפלת את מדת העוצם של האלכוהול במכסת אחוזים של לא יותר משלשה אחוזים למאה, קובעים את הערפול עפ״י בדיקה של מספר דוגמאות של ספירטים מאותו המין, ומאותה המדרגה והאיכות. הערפול הממוצע שיקבע בדרך זו יחול על כל הכמויות של ספירטים כאלה, בתנאי שבכל פעם שיהא צרך בכך תעשינה בדיקות מיוחדות עפ״י אנליזה.

(ii)

ההבדל במדת העוצם שבא מחמת הערפול יוסף למדת העוצם שתצוין ע״י המד־כוהול.

(4)

מנין המד־כוהול יתחיל מנקודת החתוך של פני הנוזל עם דרגת המד־כוהול. אם פני הנוזל הם בין שתי חלוקות מודדין עפ״י החלוקה הנמוכה. אם יהא צרך בכך יתוקן המנין הזה לצרכי הערפול ולטמפרטורה עפ״י הלוח שנקבע בתקנה שנעשתה עפ״י סעיף 12: מדת העוצם שתתקבל מזה תהא מובעת עד כדי עשירית האחוז למאה והיא תחשב למדת העוצם האמתית של הספירטים.

[יב]

תקוני טמפרטורה

12.

לוח תיקוני הטמפרטורה לשם שמוש במד־כוהול של טרלה

הלוח דלקמן ישמש בשביל המד־כוהול של טרלה לתקון ההבדלים בין הטמפרטורה שבה מתחילים למדוד ובין הטמפרטורה הקבועה (סטנדרד) של 15.6°C. ההבדל בין הטמפרטורה הקבועה (סטנדרד) ובין הטמפרטורה הממשית שבשעת הבדיקה יוכפל במקדם (פקטור) המתאים שילקח מהלוח. אם גבוהה הטמפרטורה הממשית מן הטמפרטורה של הסטנדרד, יחסרו את התוצאה מן המספר שהמד־כוהול מראה. אם נמוכה הטמפרטורה, יחברו את התוצאות למספר שהמד־כוהול יראה.

ציון המד כוהול	מקדם (פקטור) ל־1°C	ציון המד כוהול	מקדם (פקטור) ל־1°C	ציון המד כוהול	מקדם (פקטור) ל־1°C	ציון המד כוהול	מקדם (פקטור) ל־1°C
5.0	0.10	29.0	0.40	53.0	0.37	77.0	0.32
5.5	0.10	29.5	0.41	53.5	0.37	77.5	0.32
6.0	0.10	30.0	0.42	54.0	0.37	78.0	0.31
6.5	0.11	30.5	0.42	54.5	0.36	78.5	0.31
7.0	0.11	31.0	0.42	55.0	0.36	79.0	0.31
7.5	0.11	31.5	0.42	55.5	0.36	79.5	0.31
8.0	0.12	32.0	0.42	56.0	0.35	80.0	0.31
8.5	0.12	32.5	0.42	56.5	0.35	80.5	0.31
9.0	0.13	33.0	0.42	57.0	0.35	81.0	0.30
9.5	0.13	33.5	0.43	57.5	0.35	81.5	0.30
10.0	0.14	34.0	0.43	58.0	0.34	82.0	0.30
10.5	0.15	34.5	0.42	58.5	0.34	82.5	0.30
11.0	0.15	35.0	0.42	59.0	0.34	83.0	0.30
11.5	0.16	35.5	0.42	59.5	0.34	83.5	0.29
12.0	0.17	36.0	0.42	60.0	0.33	84.0	0.29
12.5	0.18	36.5	0.42	60.5	0.33	84.5	0.29
13.0	0.19	37.0	0.42	61.0	0.33	85.0	0.28
13.5	0.19	37.5	0.42	61.5	0.33	85.5	0.28
14.0	0.20	38.0	0.42	62.0	0.33	86.0	0.28
14.5	0.20	38.5	0.42	62.5	0.33	86.5	0.28
15.0	0.21	39.0	0.41	63.0	0.33	87.0	0.27
15.5	0.21	39.5	0.41	63.5	0.33	87.5	0.27
16.0	0.22	40.0	0.41	64.0	0.33	88.0	0.27
16.5	0.22	40.5	0.41	64.5	0.33	88.5	0.26
17.0	0.23	41.0	0.41	65.0	0.33	89.0	0.26
17.5	0.23	41.5	0.40	65.5	0.33	89.5	0.26
18.0	0.24	42.0	0.40	66.0	0.33	90.0	0.25
18.5	0.25	42.5	0.40	66.5	0.33	90.5	0.25
19.0	0.27	43.0	0.40	67.0	0.33	91.0	0.25
19.5	0.28	43.5	0.40	67.5	0.33	91.5	0.24
20.0	0.30	44.0	0.40	68.0	0.33	92.0	0.24
20.5	0.30	44.5	0.39	68.5	0.33	92.5	0.24
21.0	0.31	45.0	0.39	69.0	0.33	93.0	0.23
21.5	0.32	45.5	0.39	69.5	0.33	93.5	0.23
22.0	0.32	46.0	0.39	70.0	0.33	94.0	0.22
22.5	0.33	46.5	0.39	70.5	0.33	94.5	0.22
23.0	0.33	47.0	0.39	71.0	0.33	95.0	0.22
23.5	0.34	47.5	0.39	71.5	0.33	95.5	0.21
24.0	0.34	48.0	0.39	72.0	0.33	96.0	0.21
24.5	0.35	48.5	0.38	72.5	0.33	96.5	0.21
25.0	0.35	49.0	0.38	73.0	0.32	97.0	0.20
25.5	0.36	49.5	0.38	73.5	0.32	97.5	0.20
26.0	0.36	50.0	0.38	74.0	0.32	98.0	0.19
26.5	0.38	50.5	0.38	74.5	0.32	98.5	0.19
27.0	0.39	51.0	0.38	75.0	0.32	99.0	0.19
27.5	0.39	51.5	0.37	75.5	0.32
28.0	0.39	52.0	0.37	76.0	0.32
28.5	0.40	52.5	0.37	76.5	0.32

[יג]

ערובה מאת חרושתן

13.

ערובות [תיקון: 1947, תש״ט־2, תשי״ב, תשל״ו]

למילוי התחיבויותיו של יצרן, רשאי המנהל לדרוש ערובה להנחת דעתו.

[יד]

פנקסים שעל הסוחרים לנהל

14.

פנקסים שעל הסוחרים לנהל [תיקון: [1930], [1935], תש״ט־2, תשי״ח־2, תשכ״ט]

(1)

פנקס הסחורה שיתנהל ע״י חרושתן יהא בטופס שיקבע שר האוצר.

(2)

על החרושתן לרשום בפנקס פרטים מלאים על כמותם וטבעם של החמרים שנועדו לשמוש בתעשית המשקאות המשכרים. ורשימות כאלה תוגשנה לא יאוחר משתי שעות לפני הזמן שבו ישתמשו בחמרים כאלה.

(3)

על החרושתן לרשום בפנקס את חשבון כמותם וטבעם של כל המשקאות המשכרים שייצרם: אם המשקאות הם משקאות משכרים ולא ספירטים, תוגש רשימה זו לא יאוחר משתי שעות לאחר התחלת התסיסה, ואילו בספירטים – תוגש הרשימה לא יאוחר משתי שעות לאחר הזמן שבו נגמר הזיקוק הראשון של כל כלי־תסיסה. כמו כן חייב המייצר לרשום בפנקס הסחורה שלו פרטים על המשקאות המשכרים שקבלם ממיצר אחר.

(4)

על החרשתן לרשום בפנקס הסחורה שלו את הסחורה המצויה בבית העסק שלו ביום שבו השתמש בפנקס הסחורה לראשונה: כמות היין [או יין פרי הדר] בליטראות תרשם באחת משתי העמודות, הכל לפי מדת העוצם של היין [או יין פרי הדר], וספירטים ירשמו בפרק המתאים להן בכמות הליטרים הכללית והמספר השוה בליטראות של האלכוהול. ספירטים המכונים עראק או ברנדי [במקור: קוניאק] שאינם כלולים בהגדרות של עראק או ברנדי [במקור: קוניאק] בפקודת המשקאות המשכרים (ייצור ומכירה) יירשמו תחת הכותרת ”שאר מיני ספירטים“.

(5)

פנקס המסירות שיתנהל ע״י החרושתן יהא ערוך בטופס שיקבע שר האוצר.

(6)

על החרושתן לרשום בעת המסירה פרטים מלאים על כל משלוח שנמסר: כמות הספירטים שנמסרה תהא מבוטאת בליטרים של אלכוהול.

(7)

פנקס הסחורה של סוחר יהא ערוך בטופס שיקבע שר האוצר.

(8)

על הסוחר לרשום ביום קבלו את המשקאות פרטים מלאים על כל משלוח של משקאות משכרים שקבל, וביום המסירה עליו לרשום פרטים מלאים על כל משלוח שמסר: הפרטים צריכים להתאים לפרטים שברשיונות או בתעודות המתאימים להם.

(9)

חשבון המשקאות המשכרים שנתקבלו ע״י קמעונאי יתנהל בטופס שיקבע שר האוצר.

(10)

על הקמעונאי לרשום ביום קבלת המשקאות פרטים על כל משלוח של משקאות משכרים שקבל: הפרטים שירשום צריכים להתאים לפרטים שברשיון או בתעודות המתאימות להם שנתקבלו על ידו.

(11)

(בוטלה).

(12)

(בוטלה).

(13)

משקאות משכרים שהובאו מחו״ל ומדת העוצם שלהם אינה ידועה יצוינו בפנקסי הסחורה של הסוחרים ובחשבונות של הקמעונאים על המשקאות המשכרים שנתקבלו על ידם ע״י שיוסיפו לתאור המשקאות את המלה ”נכרי“.

(14)

(i)

כל שקבל רשיון הן כסוחר והן כקמעונאי חייב לנהל חשבונות נבדלים בהתאם להוראות הסעיפים הקטנים (7) עד (12); בחשבונות האלה עליו להראות –

(א)

את חשבון המשקאות המשכרים שקבל ומסר כסוחר;

(ב)

את חשבון המשקאות המשכרים שקבל כקמעונאי.

(ii)

אם הועברו משקאות משכרים מחשבון המלאי של סוחר לחשבון המלאי של קמעונאי, צריך לציין את ההעברה כמסירה בספר הסחורה שלו בתור סוחר, וכקבלה בחשבון המשקאות המשכרים שקבל בתור קמעונאי.

(15)

מי שקיבל רשיון, הן כסוחר והן כקמעונאי, חייב להחזיק את המשקאות המשכרים שקיבל כסוחר בחדר נפרד מהמשקאות המשכרים שקיבל כקמעונאי.

14א.

חובת תיאור המשקה המשכר [תיקון: תש״ט־2, תשי״ד, תשט״ז]

(1)

כל כלי קיבול המכיל משקה משכר ישא עליו תו המפרט את:

(א)

שם המשקה ותיאורו;

(ב)

נפח כלי הקיבול וכמות המשקה הנכללת בו;

(ג)

ארץ הייצור של המשקה;

(ד)

שמו של מוזג המשקה לכלי הקיבול;

(ה)

מידת חריפותו של המשקה. ביין – יצויין המשקל הסגולי אם הוא ”עולה על 1006“ או ”אינו עולה על 1006“, הכל לפי הענין. אין הוראה זו חלה על בירה.

(2)

לא ימכור חרשתן, סוחר או קמעונאי ולא יחזיק ברשותו סוחר או קמעונאי משקה משכר שאין על כלי קיבולו תו בהתאם לתקנת־משנה (1), או –

(א)

שהתו על כלי קיבולו אינו מכיל את כל הפרטים לפי תקנת־משנה (1) או מכיל פרט כוזב או מטעה;

(ב)

שמידת חריפותו עולה על 60%, פרט לאלכוהול שחריפותו 95% והוצא מבית העסק של החרשתן בכלי קיבול חתומים בצורה שאושרה על ידי המנהל.

14ב.

איסור לשנות שמו ואיכותו של משקה משכר [תיקון: תש״ט־2]

(א)

אין לשנות תו הנזכר בתקנה 14א או פרט מפרטיו לאחר שהמשקה המשכר הוצא מבית עסקו של חרשתן; ומשקה משכר שהובא מחוץ לארץ אין לפרש בתו האמור שם שונה או תיאור שונה מן השם או התיאור שבו היה המשקה ידוע ברגע שהגיע למדינה.

(ב)

[צ״ל: אין] לעשות במשקה משכר כזה כל פעולה שהיא ייצור משקה משכר לפי תקנות אלה.

[טו]

הוצאת משקאות לחו״ל

15.

הוצאת משקאות משכרים לחו״ל [תיקון: תש״ט]

(1)

בטרם יעבירו מבית החרושת כל משקאות משכרים לצורך הוצאה לחו״ל יתן בעל החרושתן ערובה בשעור כפל סכום המס על המשקאות המשכרים שעומדים להוציאם לחו״ל: כמו כן ימסור לידי הפקיד הממונה על בית החרשת שלו הודעה על הוצאת משקאות משכרים לחו״ל ובמודעה יפרט את הסימן, המספר ומדת הקבול של כל חבית או מטען שעומדים להוציאם לחו״ל, את מספר הליטראות ואת מדת העוצם של כל מין משקה משכר, את הזמן והמקום לטעינת הסחורה באניה ואת שם האניה ומחוז חפצה.

(2)

רשאי חרושתן ליתן ערובה כללית, באותו בטחון ובאותו סכום ולפי אותם התנאים שידרוש המנהל, תחת אשר יתן ערובה מיוחדת לכל משלוח־סחורה לחו״ל.

(3)

בהתקבל רשות להעביר את הסחורה מבנין החרושתן תובל הסחורה מיד לנמל [במקור: לחוף] או למקום המשלוח ותושם באניה על מנת להובילה ולהורידה אל המקום המפורט בהודעה, ללא כל שנוי או החלפה, ולא יורידוה בשום מקום אחר. המשקאות המשכרים והרשיון להעבירם ימסרו לידי פקיד האקספורט במקום המשלוח וישארו שמורים בידיו עד שהסחורה תשלח: משנשלחה הסחורה, ירשום פקיד האקספורט מעל״ד הרשיון את תאריך המשלוח, את שם האניה וכמות המשקאות המשכרים שנשלחה וישלח את הרשיון, כשרשומים בגבו פרטים אלה, לפקיד הממונה על בית החרושת שמשם נשלחה הסחורה על מנת שישמש תעודת אקספורט.

(4)

כדי לברר אל נכון אם הסחורה שנמסרה למשלוח הובלה מבית החרושתן ללא כל שינוי או החלפה, יוכל פקיד האקספורט לשקול או למוד את החביות או שאר הכלים, ולפתוח כל מטען שבו ארוזים המשקאות המשכרים. כמו כן יוכל לקחת דוגמאות כדי לבחון את מדת העוצם של המשקאות שנמסרו למשלוח לחו״ל.

15א.

מתן תעודה [תיקון: תשי״ד־2, תשל״ג]

נמסרה הודעה כאמור בתקנה 15(1), רשאי המנהל או פקיד שהוא הרשה לכך או המנהל הכללי של משרד המסחר והתעשיה או אדם שהוא הרשה לכך להעיד בתעודה חתומה בידו על סוג המשקה, גילו, חריפותו, ארץ מוצאו, כמותו, המספר והנפח של כלי קיבולו ואופן אריזתו.

העברה

16.

העברת משקאות משכרים מבנינו של בעל תעשיה אחד בעל רשיון לבנינו של בעל תעשיה שני בעל רשיון [תיקון: תשי״ד־2]

(1)

בטרם ימסרו משקאות משכרים מבנינו של חרושתן אחד כדי להעבירם לבנינו של חרושתן אחר בעל רשיון, בלא תשלום מס, יתן בעל התעשיה ערובה בשעור כפל סכום המס על המשקאות המשכרים שעומדים להעבירם: כמו כן ימסור לידי הפקיד הממונה על בית החרושת שלו מודעה על העברת משקאות משכרים ובמודעה יפרט את הסימן, המספר ואת מדת הקבול של כל חבית או מטען שעומדים להעבירם, את מספר הליטראות ואת מדת העוצם של כל מין משקה משכר, את אופן ההעברה ואת השם והכתבת של בעל התעשיה שהמשקאות יועברו אליו.

(2)

רשאי חרושתן ליתן ערובה כללית, באותו בטחון ובאותו סכום ולפי אותם התנאים שידרוש המנהל, תחת אשר יתן ערובה מיוחדת לכל העברה של משקאות.

(3)

בהתקבל רשות למסור את הסחורה, תובל הסחורה בלא דיחוי לביתו של החרושתן המפורט במודעה: הפקיד הממונה על בית החרושת שהסחורה הועברה ממנו יודיע את דבר משלוח המטען, בצירוף פרטים מלאים, לפקיד הממונה על בית החרושת של החרושתן האחר: בהתקבל הסחורה ישלח הפקיד האחרון אל הראשון קבלה על הסחורה שנתקבלה, ויצרף פרטים על כל פחת שנמצא במשקאות בעת הגיעם. רשיון ההעברה ימסר לפקיד המקבל וישאר שמור בידיו.

[טז]

רשיונות ותעודות

17.

רשיונות ותעודות [תיקון: תש״ט־2, תשכ״ט]

(1)

הרשיונות יהיו ערוכים בטופס שיקבע שר האוצר.

(2)

רשיון יינתן ע״י הפקיד הממונה על בית חרושת על יסוד בקשה חתומה ע״י החרושתן או ע״י בא כוחו.

(3)

בבקשה יצויינו הפרטים דלקמן –

(א)

הכמות הכוללת, המין ומידת העוצם של המשקאות המשכרים שלשמם נדרש הרשיון;

(ב)

החביות או שאר הכלים המכילים את המשקאות המשכרים;

(ג)

סימנים ומספרים של החביות או המטענים;

(ד)

ממי ומהיכן נשלחו המשקאות המשכרים;

(ה)

למי ולאן עומדים לשלוח את המשקאות המשכרים;

(ו)

אופן ההובלה.

(4)

הרשיון יכיל את כל הפרטים המפורטים בבקשה ויהא בר תוקף רק לאותו זמן מוגבל הנזכר ברשיון.

(5)

הבקשה צריכה לתת תאור נאמן מן החביות או שאר הכלים ומן המינים, הכמויות ומדות העוצם של המשקאות המשכרים שהראום לפקיד לצורך העברה.

(6)

אין נותנים רשיון לחרושתן על כמות משקאות משכרים הפחותה מתשע ליטראות או מתריסר בקבוקי ליטר מקובלים.

(7)

אסור לחרושתן למסור, להעביר או לקבל כל משקאות משכרים הגדולים בכמותם או שונים באיכותם ובסוגיהם ובמידת העצם שלהם מאלה המפורטים ברשיון הרצוף אליהם.

(8)

חרושתן שקבל ולא העביר מבית החרושת שלו את המשקאות המשכרים המתוארים ברשיון באותו היום שהרשיון ניתן למענו, יחזיר את הרשיון לפקיד.

(9)

אסור לחרושתן לבקש רשיון ולהשתמש בכל רשיון, ולא לגרום או להרשות לכך שכל רשיון יבוקש, יקובל או ישמש לכל מטרה שהיא, זולת לצרופו אל ההעברה והמסירה של המשקאות המשכרים המתוארים ברשיון.

(10)

אסור לחרושתן להציג, או להרשות שיוצג לאיזה אדם כל רשיון, כאילו נתקבל עם משקאות משכרים שאינם אלה המתוארים ברשיון.

(11)

כל רשיון שלא ישמש בצרוף עם המסירה וההעברה של המשקאות המשכרים שלשמם ניתן הרשיון, הרי רואים אותו כרשיון כוזב.

(12)

כל סוחר יקבל, על יסוד בקשה בכתב מן הפקיד המתאים, ספר תעודות שיכיל בו טפסים של תעודות ושוברים, ויתן קבלה על כך; התעודות תהיינה ערוכות בטופס שיקבע שר האוצר.

(13)

לפני שסוחר ישלח או ימסור משקאות משכרים, עליו לרשום בתעודה ובשובר שלה את הפרטים המפורטים למטה, ולחתום על השובר.

(14)

התעודה והשובר יהיו ערוכים וחתומים בדיו.

(15)

אלה יהיו הפרטים שצריך לרשמם בתעודות ובשוברים –

(א)

הכמות הכללית, המין ומידת העוצם של כל מין משקה משכר שנשלח או נמסר;

(ב)

מספר החביות או הצרורות המכילים את המשקאות המשכרים;

(ג)

הסימנים והמספרים של החביות או הצרורות;

(ד)

ממי ומהיכן נשלחו או נמסרו;

(ה)

למי ולאן נשלחו או נמסרו;

(ו)

אופן ההובלה.

(16)

הסוחר ימסור את התעודה עם המשקאות המשכרים לאיש שעל שמו נרשמו המשקאות בתעודה.

(17)

(בוטלה).

(18)

(בוטלה).

(19)

הסוחר יחזיר את ספר התעודות בהגמרו, או בהתבקשו לכך, לפקיד המתאים והלה יתן לו קבלה על כך.

(20)

אסור לסוחר למסור או לקבל כל משקאות משכרים שדרוש לצרף להם תעודה, כשהם מלווים בתעודה בלתי מדויקת.

(21)

אסור לסוחר להשתמש או להתיר לאחר להשתמש בכל תעודה שהוצאה מספר התעודות שלו אלא לצרך העברת משקאות משכרים מבית־מסחרו הוא, ולא ימסור ולא יתן לאחר כל טופס־תעודה בלי למלאו כהלכה כדרוש בתקנות אלה.

(22)

(בוטלה).

(23)

כל סוחר וכל קמעונאי, בקבלם משקאות משכרים המלווים ברשיון או בתעודה, יבטלו את הרשיון או את התעודה במתחם עליהם שני קוי־דיו בהירים ובכתבם על פני הרשיון או על פני התעודה את המלה ”נתקבל“ ואת תאריך הקבלה.

(24)

אסור לשום אדם להשתמש ברשיון או בתעודה באפן שיביא לידי השמטה או העלמה בחשבון המשקאות המשכרים המתנהל או נבדק ע״י פקיד בשעת בדיקתם של משקאות משכרים.

(25)

משקאות משכרים שהובאו מחו״ל ושמדת העוצם שלהם אינה ידועה, יצוינו ברשיונות ובתעודות במלה ”נכרי“.

17א.

מכירה ללא רשיון [תיקון: תשי״ט, תש״ל]

(א)

מכירת משקאות משכרים בסיטונות או בקמעונות, או העמדתם למכירה על ידי סיטונאי או קמעונאי, אינה טעונה רשיון ובלבד שנתמלאו שאר הוראות הפקודה.

(ב)

הוראות סעיף 32 לפקודה לא יחולו על סיטונאי או קמעונאי ובלבד שנתמלאו שאר הוראות הפקודה.

[יז]

פחת

18.

מדות הפחת המותרות בבנין החרשתן ובשעת העברתם של משקאות משכרים [תיקון: תש״ל]

(1)

אם מצאו בשעת מנין כמות הסחורה בבית החרושת, שיש פחת כזה שלא מצאו לו סימוכין בחשבון המשקאות המשכרים שנשלחו בצירוף רשיונות מבית החרושת והפחת עולה על חמשה אחוזים מעודף־הסחורה, שנרשם בשעה שנערך החשבון האחרון, יחד עם הכמות הכללית שנעשתה או נתקבלה כחק בבית החרושת, ישלם החרושתן את כפל המס על אותו פחת.

(2)

כשמעבירים משקאות משכרים בחביות עץ, בבונד (ערובה) מבית חרושת תהא מדת הפחת המותרת אחוז אחד מן הכמות הנשלחת בכל חבית. פחת זה יהא מותר רק אז, כשאין כל חשד הונאה או כשאין הוכחה שהחסיר מן הכמות או שפגע בחבית או בחביות.

(3)

אין להתיר כל פחת כשמעבירין משקאות משכרים בכלי מתכת, זכוכית או חרסינה.

(4)

אם הוכח כדי הנחת דעתו של המנהל כי משקאות משכרים אבדו או נשחתו ע״י מקרה בלתי־נמנע, – אם בשעת הוצאתם בערובה מבית החרושת לצורך העברתם, או אגב העברתם לבית חרושת אחר או למשלוח באניה או בשעת הטענתם באניה, או אגב קבלתם בבית חרושת אחר – רואין משקאות אלה כאילו הובאו בחשבון לצורך קופת ההכנסות: בבקשה למחילת המס ובדינים־וחשבונות של הפקיד צריך לפרש את כל העובדות כולן ולמסור הוכחות מלאות על האבדה ועל אפיה הבלתי נמנע.

[יח]

ותור על המס או החזרת המס

19.

ותור על המס או סלוק המס חזרה [תיקון: תש״ח, תש״ך־2]

(1)

חרושתן המבקש להחזיר לו או למחל לו את המס על משקאות משכרים שעלו באש או שנשמדו בשל כל סבה אחרת שלא היתה שליטה עליה כשהיו המשקאות בבית החרושת, חייב לציין בבקשתו את הפרטים דלקמן:

(א)

שם החרושתן;

(ב)

מקום בית החרושת;

(ג)

תאור הסחורות וסימני הצרורות ומספריהם;

(ד)

הכמות שאבדה;

(ה)

התאריך והשעה שבהם אירעה התאונה או שבהם נמצאו החביות דולפות ומי גלה את הדלף;

(ו)

אם נמסרה הודעה תכופה על התאונה או על הדלף לפקיד הממונה על בית החרושת;

(ז)

סבת האבדה;

(ח)

הוכחה על ההפסד ושמותיהם של העדים;

(ט)

אם החביות או הכלים עודם בבית החרושת, ואם כך – באיזה מצב, ואם תוקנו – כיצד תוקנו;

(י)

תאריך הבדיקה האחרונה של הכלים והחביות ע״י החרושתן ומי בדק את אלה;

(יא)

כל פרט נוסף.

(2)

המנהל רשאי לדרש שתמסרנה לו הוכחות ע״י כל אדם שיש לו ידיעה על ההפסד, או שאמרו עליו שיש לו ידיעה על ההפסד, או ע״י כל אדם האחראי לשמירתם הבטוחה של המשקאות המשכרים שאמרו עליהם שאבדו או נשמדו.

(3)

המנהל רשאי לדרוש מאת כל פקיד שהיה ממונה על בית העסק בשעה שהודיעו שחל ההפסד שיגיש לו דו״ח על בקשתו של החרושתן או שימסר לו ידיעה על כל ענין בקשר עם הבקשה.

(4)

אם אין המנהל משוכנע, כי הפסד המשקאות המשכרים נגרם ע״י תאונה בלתי נמנעת או כל סבה חוקית אחרת – תהא החלטתו סופית, ואז לא ימחלו על המס ולא יחזירוהו.

(5)

אפשר למחול על המס על כל משקאות משכרים שלא הוצאו מבית החרושת, ובלבד שיהא המנהל משוכנע –

(א)

שהמשקאות אינם ראויים להנאה;

(ב)

שאין במשקאות כל פסולת או שיירים שניתנה הנחה עליהם עפ״י תקנה 18(1).

(6)

בקשה למחול על המס על משקאות משכרים שנעשו פסולים להנאה בעודם בבית החרושת צריכה להכיל את הפרטים דלקמן –

(א)

שם החרושתן;

(ב)

מקום בית החרושת;

(ג)

כמות המשקאות המשכרים, ותאורם;

(ד)

פרטים על החביות או הכלים המכילים את המשקה;

(ה)

תאריך הייצור;

(ו)

מדת העוצם המקורית;

(ז)

סבת פסלותם של המשקאות להנאה;

(ח)

כל פרטים נוספים.

(7)

דוגמא טפוסית תלקח מכל כלי קבול המכיל משקה משכר והדוגמאות תשלחנה למנהל הכללי של משרד הבריאות [במקור: למנהל מחלקת הבריאות], כדי שיחליט אם אמנם המשקאות פסולים להנאה.

(8)

אם הוחלט שהמשקאות פסולים להנאה, משמידין אותם במעמדו של הפקיד.

[יט]

מכירת סחורה מוחרמת

20.

מכירת סחורה מעוקלת [תיקון: תש״ח]

(1)

סחורה שנתפסה מותר למכרה מיד כשהוכרז עליה כעל סחורה מוחרמת.

(2)

יכול המנהל לצוות שכל כלי, אמצעי הובלה, משקאות משכרים או חמרים לייצור משקאות משכרים יוחזרו לבעליהם בתנאים שימצא לנכון, בין שהכריזום כמוחרמים ובין שלא הכריזום כך.

(3)

משקאות משכרים שנתפשו והוכרזו מוחרמים לא ימכרו בפחות ממחצית מסכום המס; ואם לא הביאה המכירה את הסכום הזה, מותר להציע את המשקאות למכירה להוצאה לחו״ל, או להשמידם.

(4)

כלים לייצור משקאות משכרים לא ימכרו לשום אדם שאינו חרשתן בעל רשיון.

(5)

דמי מכירתן של הסחורות התפושות ישמשו לקופת ההכנסות הכללית של ממשלת ישראל.

[כ]

תשלום המס

21.

תשלום המס [תיקון: [1935]]

(1)

זמן פרעונו של מס על משקאות משכרים, יחול מיד לאחר ייצורם של המשקאות המשכרים; אולם אם ינתן בטחון מספיק ע״י החרושתן ואם מקום העסק הוא מובטח די הצורך, מותר יהא לדחות את תשלום המס עד שהמשקאות יוצאו מבית החרושת לתצרוכת בארץ.

(2)

אם נמצא פחת באיזו עת שהיא, חוץ מהפחת שנגרם ע״י הפסד טבעי או ע״י כל סבה חוקית אחרת, בכל חבית או כלי אחר המכיל משקאות משכרים בבית העסק של חרשתן, רשאי המנהל לדרש לשלם את המס מיד על הכמות שהיתה נתונה מלכתחילה בחבית או בכלי. על החרשתן לשלם מס כזה עפ״י דרישה בכתב מטעם פקיד, ועד שלא ישולם המס, אסור להעביר או להעתיק מבית החרושת שלו כל משקה משכר.

(3)

כשיבואו להטיל מס על משקאות משכרים שהוצאו מבית החרושת בחביות או בכלים – לא יתחשבו עם חלקי הליטר. ואילו אם הוצאו משקאות משכרים בבקבוקים מודדין את הבקבוקים עד כדי 1/200 (חלק אחד ממאתים) מן הליטר ומטילין מס על היין [או יין פרי הדר] עד כדי הליטר, ועל הספירטים עד כדי עשירית הליטר של האלכוהול.

(4)

בטרם יוציאו משקה משכר לתצרוכת בארץ, חייב החרושתן להגיש לפקיד הממונה על בית החרושת שלו כתב הרשאה לתצרוכת בארץ בשתי העתקות בצירוף תאור מלא של הסחורה: על הפקיד לבדוק את הסחורה, ולהוסיף את הפרטים הנוספים הדרושים לשתי ההעתקות של כתב ההרשאה: על הפקיד לחשב את המס שיוטל ולמסר את שתי ההעתקות לחרושתן, והלה יקחם למנהל המכס המקומי או לפקיד הממונה על האזור שבו מצוי בית החרושת ולשלם שם את המס. ומנהל המכס המקומי או הפקיד הממונה על בית העסק יתן קבלה על המס ששולם, יחתום את שתי ההעתקות של כתב ההרשאה בחתימתו ובחותמתו, ישמר את ההעתקה הכפולה וישלח את ההעתקה המקורית לפקיד הממונה על בית החרושת בין ע״י החרושתן או בא כחו או ע״י הדואר: הפקיד שבבית החרושת ימלא לאח״כ את צו המסירה שהנהו חלק מן כתב ההרשאה ויחתמו בחתימתו ובחותמתו וירשום עליו במלים את המספר הכללי של הצרורות ויתנהו לחרושתן כהרשאה למסירת הסחורה.

(5)

כשהטרנסאקציות הנן מרובות, מותר להרשות לו לחרושתן לשלם בבת אחת תשלומי מס אחדים: עליו יהא לפנות למנהל המכס המקומי או לפקיד הממונה על האזור שבו נמצא בית החרושת לשם קבלת רשות לשלם תשלום מצטבר כזה, ובלבד שלא יהא פחות מן המס הנפרע על הכמות הכוללת של המשקאות המשכרים שנמסרו מבית החרושת שלו במשך החדש החולף: מנהל המכס המקומי או הפקיד הממונה יתן קבלה על כל תשלום מצטבר ויודיע למנהל ולפקיד את המספר והתאריך של הקבלה ואת הסכום שנפרע. בעד כל מסירת־סחורה שהחרושתן ידרוש לעשותה על יסוד התשלום עליו יהא למלא כתב הרשאה בשתי העתקות ולמסרן לפקיד. זה יחתום על כל העתקה, את המקור ישמור אצלו ואת ההעתקה ישלח למנהל המכס המקומי או לפקיד הממונה ויתן לחרושתן את צו־המסירה.

[תיקון: תשי״ט]