תקנות המכס (טיס)
תקנות המכס (טיס) מתוך
תקנות המכס (טיס)
[תיקון: ס״ח תש״י]
(חוק הטיס, 1927, סעיף 23(4))
חא״י, כרך ג׳, עמ׳ 2598; ע״ר 1947, תוס׳ 2, 1282; ע״ר תש״ח, תוס׳ א׳, 1; ס״ח תש״י, 73; ק״ת תשל״ח, 43.
תקנות אלה הותקנו מכח סמכות לפי חוק הטיס, 1927, ושומרות על תוקפן בהתאם לסעיף 197 לחוק הטיס, התשע״א–2011.
מכוח האמור בסעיף 15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, כל מקום בו נאמר בחוק ”פלשתינה (א״י)“ ייקרא מעתה ”ישראל“.
השם הקצר
תקנות אלה תקראנה ”תקנות המכס (טיס)“.
הטלת פקודת המכס (עם שנויים) על אוירונים הבאים לישראל [תיקון: 1947, תש״ח, תשל״ח]
פקודת המכס תחול על אוירונים המגיעים לישראל ועל הסחורות, צרורות הדואר והאנשים המובילים בהם, בתקונים אלה:–
(א)
ההגדרות דלקמן רואין אותן כאילו נכללו בסעיף 2 מן הפקודה הנזכרת לעיל: –
(i)
”שדה תעופה של מכס“ ו”בסיס למטוס־ים“ מובנם שדה תעופה או בסיס למטוסים כסידרם, שבהם הוקמה תחנת בדיקה לצרכי מכס;
(ii)
”תחנת בדיקה“ פירושה מקום בשדה תעופה של מכס או בסיס לאוירונים שהמנהל יאשרם כתחנת בדיקה;
(iii)
”מדריך“ [גם: ”נוהג“] כולל את האדם הממונה על כל אוירון.
(ב)
הבאת סחורה באויר:
(i)
מלבד בשעת דחק אסור לו לאוירון הנכנס לישראל לרדת בפעם הראשונה בשום מקום זולת בשדה תעופה או בבסיס לאוירוני ים.
(ii)
אסור לו לשום אדם הנוסע באוירון הנכנס לישראל להסיר או לשנות כל חותמת שהוטבעה בכל חלק מחלקי האוירון או בכל סחורה באוירון ע״י פקיד מכס בשדה התעופה או בבסיס לאוירוני ים שמשם יצא האוירון לישראל.
(iii)
נוהגו של אווירון כל־שהוא המגיע לשדה־תעופה של מכס או לבסיס למטוסי־ים ממקום שמחוץ לישראל, יקח, מיד עם הגיעו, את אוירונו לתחנת הבדיקה, ושם –
(א)
ימסור דין־וחשבון לפקיד הנאות של המכס בטופס שנקבע בידי המנהל; וכן
(ב)
ימסור בנאמנות את הפרטים השונים הנדרשים באותו טופס; וכן
(ג)
ימסור לאותו פקיד, יחד עם אותו דין־וחשבון, את יומן־הנסיעות שלו, מכתס־גלוי והצהרה של הסחורות שהוא נושא עמו באווירונו, כשהם חתומים בידי פקיד המכס שבשדה התעופה או בבסיס למטוסי־ים שמהם המריא האווירון לישראל;
(ד)
יראה לבדיקה את חפציהם של כל הנוסעים המובלים באווירונו ויראה – אם נדרש לעשות כן – לשם בדיקה את כל הסחורות שבאווירונו:
בתנאי שלא יהיו רואים נוהג כאילו הפר את הקביעה הזאת אם הוכיח כי מסיבות שלא היתה לו כל שליטה עליהן מנעו אותו להביא את אווירון שלו לתחנת הבדיקה וכי הודיע על בואו לפקיד שבמכס ומילא אחרי הוראותיו של אותו פקיד בנוגע לכל הסחורות המובלות באווירונו.
(iv)
כל המכניס סחורה באוירון אסור לו להביא את הסחורה לשום מקום בישראל אלא לשדה תעופה של מכס או לבסיס של אוירוני ים, ואסור לו לפרוק את הסחורה מכל אוירון אלא בתחנת בדיקה, חוץ אם פורקה סחורה במעמד פקיד המכס ועפ״י הוראותיו, ואסור לו לפרוק את הסחורה אלא בין השעות שהמנהל יקבע וכן אסור לו להוציא את הסחורה מתחנת בדיקה, אלא אם כן נרשמה תחלה כהלכה בצורה הקבועה בסעיף זה והראו אותה לפקיד המכס המתאים והוא פינה אותה משם כהלכה.
(v)
אסור לשום אדם להוציא מכל אוירון סחורה שהובאה באוירון עד שיוגש הדו״ח הדרוש עפ״י סימן (iii) ועד שתתקבל רשות מאת פקיד המכס המתאים.
(vi)
כל המביא סחורה באוירון חייב למסור למנהל המכס המקומי או לפקיד הממונה על המכס שבמחוזו נמצאים שדה התעופה של מכס או הבסיס לאוירוני ים רשימה מסחורה כזו בהתאם להוראות הפקודה הזאת ועליו למסור יחד עם הרשימה הזאת את הפרטים השונים הדרושים בטופס הרשימה ולשלם למנהל המכס המקומי המתאים או לפקיד המכס המתאים את כל תשלומי המכס החלים על הסחורה עפ״י פקודת מסי המכס, בזמנים ובצורה שייקבעו עפ״י פקודה זו:
בתנאי שאין צורך להגיש רשימה בנוגע לחפצי נוסעים.
(vii)
כל סחורה המובאת באוירון לשדה תעופה של מכס או לבסיס של אוירוני ים ירשמוה כהלכה ויפרקוה בתוך שנים עשר יום, ובכללם יום הראשון וימות פגרא רשמיים, מזמן בואו של האוירון לשדה התעופה או לבסיס של אוירוני־ים.
כשאין רושמים סחורה כזאת, יוכל המנהל לצוות להעביר אותה לבית סחורה של מכס או לבית סחורה אחר שיקבענו המנהל.
(viii)
כל סחורה שהובאה באוירון ואשר לא נבדקה ולא שוחררה ע״י פקיד המכס המתאים, ישמרוה במחסן טרנזיט שנתאשר ע״י המנהל ואסור לשום אדם להוציא את הסחורה ממחסן הטרנזיט בטרם תבדק ותשוחרר כאמור ע״י פקיד כזה.
(ix)
אם ירד איזה אוירון המגיע מחוץ לארץ שלא לשדה התעופה של מכס או לבסיס של אוירוני ים, חייב המדריך להודיע את הדבר מיד לפקיד מכס או לשוטר ובהדרשו לכך עליו להראות לפקיד או לשוטר את יומן הנסיעה השייך לאוירון, ולא ירשה לפרוק כל סחורה מן האוירון מבלי הסכמת פקיד המכס, ואסור לשום נוסע באוירון לעזוב את סביבת שדה התעופה מבלי הסכמת פקיד מכס או שוטר: אם ירד לאיזה שדה תעופה, חייב המדריך להודיע מיד לבעל שדה התעופה את דבר בואו של האוירון ואת שם המקום שמשם בא, והלה חייב להודיע מיד את דבר בוא האוירון לפקיד המכס ולא ירשה לפרוק שום סחורה מן האוירון ולא ירשה לשום נוסע לצאת משדה התעופה מבלי הסכמת פקיד כזה.
(ג)
ההערה בדבר משלוח סחורה באוירון תושמט מסעיף 121(1) וההוראות דלקמן רואין אותן כאילו נכללו בפקודה בין סעיף 121 וסעיף 122:-
(i)
שום אווירון לא ימריא למחוז־חפץ כל־שהוא שמחוץ לישראל, אלא אם מקום־המראתו האחרון של אותו אווירון הוא שדה תעופה של מכס או בסיס למטוסי־ים:
בתנאי שהסעיף הזה לא יחול על שום אוירון שמחמת מקרה של דחק היה אנוס לרדת לאחר צאתו משדה תעופה של מכס או מבסיס של אוירוני ים.
(ii)
מדריכו של אוירון שעומדים לשלוח בו סחורה לחו״ל, חייב למסור לפקיד המכס המתאים, בטרם יקבל כל סחורה לאוירונו, הודעת יציאה לחו״ל בטופס שייקבע ע״י המנהל, ובה ימסור בצורה מהימנה את הפרטים הדרושים בטופס כזה.
(iii)
(א)
מדריכו של אוירון העומד לטוס ישר לאיזה מקום בחו״ל חייב למסור לפקיד המכס המתאים בשדה התעופה של מכס או בבסיס של אוירוני ים, יחד עם יומן הנסיעה השייך לאוירונו, גם בקשה בשתי העתקות ערוכה בטופס שיקבע ע״י המנהל, לשחרר את הסחורה משדה התעופה או מן הבסיס של אוירוני ים, ואם נושא האוירון סחורה, עליו להגיש גם מניפסט והצהרה בטופס הקבוע, המפרטים את הסחורה והחפצים הטעונים באוירון כזה, ועליו למסור בצורה מהימנה את הפרטים הנדרשים בכל טופס וטופס, ומשנחתמו הטופסים ע״י פקידים כאלה, ישמשו לאוירון רשות שחרור והרשאה לטוס למחוז חפצו בחו״ל.
(ב)
אסור לו למדריך להפליג באוירון כזה מישראל עד אם קבל רשות כזאת, ומשקבל רשות כזאת אסור לו להתעכב בשום מקום אחר בישראל בדרכו למחוז חפצו בחו״ל: כל מדריך שיש בדעתו לרדת, בטרם יסע למחוז חפצו בחו״ל, בשדה תעופה אחד או בכמה שדות תעופה, או בבסיס אחד או בכמה בסיסים של אוירוני ים, עליו לבקש רשות שחרור ורשות יציאה בשדה התעופה האחרון של מכס או בבסיס האחרון של אוירוני ים שבו ירד.
(iv)
(א)
האקספורטר של סחורה המיועדת למשלוח באוירון חייב למסור לפקיד המכס המתאים בשדה התעופה של המכס או בבסיס לאוירוני ים, שמהם מפליג אוירון כזה למחוז חפצו בחו״ל, רשימה בטופס שנקבע ע״י המנהל ובטופס הזה עליו למסור הודעת אמת על הפרטים הדרושים בו ומשנחתם הטופס הזה ע״י פקיד המכס המתאים, ישמש רשות שחרור ורשות למשלוח הסחורה לחוץ לארץ.
(ב)
אסור לשום אדם להוציא סחורה לחו״ל באוירון כזה עד אם נתן פקיד המכס המתאים רשות כזאת.
(v)
מבלי אשור מאת פקיד המכס המתאים אסור לשום אדם לפרוק מכל אוירון כזה כל סחורה שהוטענה עליו למשלוח ואשר שוחררה עפ״י הסעיף הקודם או לפתוח, לשנות או להוציא כל מסגר, סימן או חותמת שהוטבעו ע״י פקיד מכס בכל סחורה באוירון העומד להפליג מישראל.
(ד)
(i)
אם איזה פקיד מכס עולה לאוירון באיזה מקום אגב מילוי תפקידיו, אסור לו למדריך להובילו באוירונו הרחק ממקום כזה מבלי הסכמתו.
(ii)
(א)
בעליו של כל שדה תעופה חייב להרשות לכל פקיד מכס להכנס תמיד לשדה התעופה שלו ולבדוק את כל הסחורה והבנינים הנמצאים בו.
(ב)
מדריכו של אוירון חייב להרשות לכל פקיד מכס לעלות על אוירונו בכל עת ולבדוק את כל הסחורה הטעונה בו ולכל פקיד כזה תהיה זכות הכניסה בכל עת לכל מקום שיש צורך להכנס אליו לצורך הבדיקה.
(ג)
האימפורטר או האקספורטר של כל סחורה שהובאה לארץ או הוצאה לחו״ל באוירון חייב להראות את הסחורה לפקיד המכס המתאים בבית המכס המשמש להכנסת סחורות או להוצאתן, הכל לפי הענין, ולהרשותו לבדוק סחורה כזאת.
(III)
אוירון שיש בו מקום־סתר או מקום מחבוא להטמנת סחורה אסור לו להכנס לארץ או לצאת ממנה.
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.