תפארת ישראל על שקלים ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על שקלים · ה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

אלו הן הממונין שהיו במקדש:    על ט"ו מיני פקידה ושררה:

יוחנן בן פינחס:    דרך הראשונים לקרוא כל המלכים על שם מלך הראשון, ככל מלכי מצרים פרעה, וכל מלכי פלשתים אבימלך, וכן כל מלכי ישראל דוד [יחזקאל ל"ד כ"ד]. כמו כן כל הפקידים הללו נקראו על שם הראשונים שנתמנו כשעלו מהגולה, אשר מסתמא מדנתמנו מכנסת הגדולה, ודאי גם כשירי הדור היו:

על החותמות:    מפורש במ"ד:

מתתיה בן שמואל על הפייסות:    הוא היה שר המשגיח על הגורלות שעשו בכל יום מי יזכה בעבודה זו ומי בזו:

פתחיה על הקינין:    דיני קנין שרגילין להתערב בהעזרה מדרבו מביאיהן, ודין התערובת עמוקים מאוד, והיה צריך חכם גדול להורות הדינין בכל מה שיארע בהן:

שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע שבעים לשון:    להבין דברי השואל עצמו על בוריין, בכל לשון שישאל, דכמה פעמים משתנה הענין ע"י סדור המלות, [קאנשטרוקציאן בל"א] וזה אינו נעתק מלשון אל לשון ואמר ע' לשון, אף שיש לשונות רבות מזה בעולם, אבל לשונת הראשיות ע' היו מע' אומות שנמנו בבראשית פ"י, ואח"כ בדור הפלגה נתבלבל מלשון א' כמה לשונות:

בן אחיה על חולי מעיים:    הרופא, לרפואת הכהנים שעלולים בחולי מעים, מדהלכו יחף על הרצפה:

נחוניא חופר שיחין:    הוא היה מורה איזה מקום ראוי לחפור בארות ומערות ושיחין לעולי רגלים:

גביני כרוז:    הוא היה ממונה להכריז הוא או משרתיו על פיו, בכל בוקר בעזרה לפני בית המוקד, עמדו כהנים לעבודתכם:

בן גבר על נעילת שערים:    לתקן, ולנעול שערי המקדש בערב, ולחזור ולפתחן בבוקר על פיו:

בן בבי על הפקיע:    דבג' מקומות הכהנים שומרים בביהמ"ק, והלוויים בכ"ד מקומות, והיה הוא או אנשיו חוזרים על המשמורת בלילה, וכשמנאו להשומר ישן, הי' מלקהו בפקיע [קאנשוק בל"א]. ונ"ל דהא דנדחהבש"ס [יומא כ"ג] מלפרש דפקיע היינו פתילות משום דא"צ בכל לילה רק ז' פתילות וכל הדיוט יכול לתקנן, לא מצאו הדבר שקול כל כך בכדי למנות עליו ממונה לבד:

בן ארזה על הצלצל:    [צימבעל], שהיה לו קול גדול, וכשהקיש עליה היה סימן ללויים לפתוח בשיר, והוא היה השר הממונה על המזמרים:

הוגרס בן לוי על השיר:    הוא הי'. השר המנצח בשיר על המשוררים להתחיל או לסיים, ועל פיו נתבררו כל יום המשוררים לעמוד על הדוכן וגם הוא היה המלמדן השיר:

בית גרמו על מעשה לחם הפנים:    אומנות גדולה הי' באפייתה, שלא תשבר בשעת אפייתה, ושלא תתעפש. ונ"ל דמשום דלא רצו ללמדה לשום אדם [כיומא ל"ח א'], להכי היה נשאר מנוי זה במשפחתם תמיד, לפיכך קאמר התנא בית גרמו וכן קאמר מה"ט בית אבטינוס:

בית אבטינס על מעשה הקטורת:    שהיו יודעין מין עשב שנותנין בקטורת, שעל ידו העשן מתמר מהקטורת כמקל, ומתקפל מהתקרה על הכתלים [כיומא דנ"ג א']:

אלעזר על הפרוכת:    די"ג פרוכת היו במקדש לי"ג שערים [כיומא דנ"ד] והי' הוא המכניס ומוציא צרכי הנשים האורגות הפרוכות, ומלמדן עשייתן, ומשגיח אם עשוהם יפה [ככתובות דק"ו א']:

ופנחס על המלבוש:    על פיו נעשו בגדי כהונה, וברשותו נמסרים לכהן העובד וברשותו מחזירין אותן אח"כ:

משנה ב[עריכה]

אין פוחתין משלשה גזברין:    [אייננעהמער], לגבות מעות הקדש ערכין וחרמין:

ומשבעה אמרכלין:    [אבערבעפעהלסהאבער], הממונין על אוצרות בית ה', ואין הגזבר מכניס או מוציא בלי רשותן ועוד הי' למעלה מהן ב' קתוליקין [בלשון יון קאטוליקאס, ר"ל שר הכללי], למעלה מהן סגן וכוה"ג:

שעל חולי מעיים:    אף שהי' ממונה ג"כ על עסק ממון [לאפאטעק] לסממני רפואה:

ואלעזר שעל הפרכות:    שהי' ג"כ עסק ממון לקנות הצמר והשש הנצרך לפרוכת:

שאותן קיבלו רוב הצבור עליהן:    אבל הממונה לחותמות והממונה לנסכים, הרי היו ב' ממונין לדבר א', לחשוב יחד כל ערב, ופייסות וקינין א"צ ב', דאינו עסק ממון, רק מורה ומלמד המנהג והדינין, וחפירות שיחין, ג"כ הי' רק מורה איה מקום הראוי לחפור, וכן השאר לא היו ממונין על דבר שבממון, רק על חכמה או מלאכה. והקטורת הרי בפנים נעשית ולא בא ממנה ליד הממונה ברשות הדיוט, וכן בגדי כהונה, ולחם הפנים אף דלישתן ועריכתן בחוץ [כפי"א דמנחות מ"ב], עכ"פ הם לא היו ממונים על ממון רב, רק על המלאכה, שבכל שבוע ושבוע בערב שבת מכרו להן י"ב עשרונים, ואופין אותן [כך נ"ל]:

משנה ג[עריכה]

ארבעה חותמות היו במקדש:    ר"ל ד' מיני [מארקען] והוא חתיכת קלף קטן מחותם בחותם הגזבר שנותנו להקונה לסימן:

עגל:    ר"ל סימן לנסכי בקר, והן ג' עשרונים סולת בלול בחצי הין שמן, ויין לנסך חצי ההין:

זכר:    הוא הי' סימן לנסכי איל, שהיו ב' עשרונים סולת בלול בשמן שלישית ההין, ויין לנסך שלישית ההין:

גדי:    הוא הסימן לנסכי כבש, שהיו עשרון סולת בלול ברביעית ההין שמן ורביעית ההין יין לנסך:

חוטא:    נ"ל דהאי חוטא ר"ל המתטהר, כמו וחיטא את הבית [ויקרא י"ד], ור"ל שהי' סימן לנסכי מצורע עשיר המתטהר, מביא ג' עשרונים, וט' לוגי שמן לג' כבשין שמביא, א' לאשם וא' לחטאת וא' לעולה, דהיינו רביעית הין לכל כבש, וג' רביעית הין יין, ועוד לוג שמן למתן תנוך ובהונות, ששיריו לכהנים:

וארמית כתוב עליהן:    שהחותם נמסר לכל העם, שהיו רגילין בארמית טפי מבלשון הקודש, וכשיבין מה נמסר לו, לא יוכל לבוא כל כך בנקל לידי טעות:

חוטא דל:    ר"ל מצורע עני שאינו מביא רק כבש א' לאשם שטעון נסכים, אבל החטאת ועולה שמביא, היו ב' תורים או ב' בני יונה, שאין טעונים נסכים. ולת"ק לעני יהבינן ליה חותם גדי, והלוג שצריך לבהונות, מדאינו קרב ע"ג המזבח לא חיישינן כל כך שיעשה בטהרה יתירה, להכי יביאנו מביתו:

עגל משמש עם נסכי בקר גדולים וקטנים זכרים ונקבות:    ר"ל בין כשצריך נכסים לעולה שאינו רק זכר, ובין כשצריך לנסכים של שלמים שכשר כשהיא זכר או נקיבה:

גדי:    והא דאקדים הכא ותנא גדי קודם לזכר, דלא כסדר דרישא דנקט זכר קודם לגדי, ה"ט משום דעגל וגדי שוי' בדינייהו, דשניהן בין גדולים או קטנים וכו', להכי נקט להו גבי הדדי:

חוץ משל אילים:    איל כשר משיכנס ל"א יום בשנת ב' שלו, ורק עד שיהי' בן ב' שנים שלימות:

משנה ד[עריכה]

מי שהוא מבקש נסכים:    דכדי שלא יצטרך להטריח לבקש נסכים שנעשו על טהרת קודש, להכי הולך וכו':

נותן לו מעות:    כפי הנסכים שצריך:

בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים:    שהי' ממונה ליקח הנסכים מהחנווני שפסקו עמו לספקן להקדש [וזה כראב"ד פ"ז מכלי המקדש אבל אי"ל כרתוי"ט הכא, שאחיה הוא החנווני, דא"כ למה יתנו לו לערב מעות, הרי כבר קבל מעותיו בעת הקציר והבציר [כר"ב שפ"ד וב"מ דנ"ז א'], ואי"ל שלא קבל לספק רק לצרכי נכסי צבור, דעכ"פ למה צריך הקונה לחותם כלל, ילך אצל אחיה ויקח נסכים, אע"כ כדאמרן ומשום שכל מנוי שררה שבממון צריך ב' כדלעיל סי' כ"ב]:

שיד הקדש על העליונה:    דאילו בהדיוט כה"ג אף דבפחתו הי' צריך יוחנן לשלם, עכ"פ בהותירו, למה יתנום להקדש, ולא נימא שמסתמא מעות יוחנן נתערב שם:

משנה ה[עריכה]

ממתינין לו עד הערב:    שיזדווגו אז יוחנן ואחיה לבוא יחדיו:

אם מצאו לו כדי חותמו:    ר"ל אם נמצא אצל יוחנן מעות יתירים משיעור החותמות שאצל אחיה, והיתר הוא כשיעור חותם שאמר זה שאבדו:

ואם לאו לא היה לו ושם היום כתוב עליהן:    על החותם היה כתוב יום וחודש:

מפני הרמאין:    שכשישמע שיתיקר השער, יקנה חותם קודם שיצטרך. או שמא מאחר נפל וירא המוצאו להוציאו מיד בעוד האחר מחזר אחריו, להכי כתבו יום בחותם:

משנה ו[עריכה]

יראי חטא נותנים לתוכה בחשאי:    בסתר:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]