תורה לשמה/י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלה: אמרו חז"ל אסור לאדם להסיח דעתו מתפילין. והנה דבר זה קשה מאד, שאם לא יהא מסיח דעתו מהם איך יכוין בתפלתו, הן אמת כי אמרו בתפילת העמידה אינו מחויב בזה בעבור שצריך לכוין בתפלתו, עכ"ז אנחנו רואים בספרי הקודש מזהירים לכוין גם בשאר התפלה כמו זמירות וברכות ק"ש וכיוצא, דבכולם צריך האדם לכוין לדעת משמעות הדברים היוצאים מפיו, וא"כ איך יתקיימו שתים כהלכתן ביחד. כונת הדברים והסח הדעת. וידוע שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו. ואנחנו לא נדע מה נעשה כי הוא דבר קשה מאד, וכמעט יש לומר שהיא אזהרה שאין הצבור יכולים לעמוד בה, בפרט בדורות אלו שאין המוח סובל כ"כ. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.

תשובה: הכי ארז"ל בגמרא דמנחות דף ל"ו ע"ב "אמר רבא בר רב הונא חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה קל וחומר מציץ, ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד, שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהם אזכרות הרבה עאכו"כ" ע"ש. נמצא עיקר החיוב הוא שהאדם צריך למשמש בהם תמיד, ועל ידי המשמוש אז ממילא הוא נותן דעתו עליהם, ואם הורגל למשמש ודעתו טרוד בתפילתו לא עביד אסור מאחר שהוא ממשמש ואינו פוסק ממשמושו, ובתפילת י"ח שצריך לעמוד ידיו כפותים, שאינו יכול למשמש, אז גם מן המשמוש פטור בעת ההיא. ועיין עוד סברת הטור ז"ל ודעמיה בענין הסח הדעת בסי' מ"ד וזה יהיה סיוע לאדם להנצל מן מדת הדין בענין זה. והיה זה שלום, ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.