תורה לשמה/ח
שאלה תפילין של ראש שדינו להכתב כל פרשה בקלף אחד וטעה הסופר וכתב התפילין של ראש פרשת והיה כי יביאך קודם פרשת קדש דהא ודאי נפסלה פרשת והיה כי יביאך משום דכתב שלא כסדרן ונסתפקנו אם פרשת קדש קיימא בכשרותה וסגי לכתוב פרשת והיה כי יביאך אח"כ, או"ד כיון ששינה בסדרן גם פרשת קדש נפסלה מפני שכבר עשאה שניה ואיך תחזור ותהיה ראשונה ולכך צריך לכתוב גם קדש מחדש כדי שתהיה ראשונה. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.
תשובה נראה ודאי דפרשת קדש קיימא בכשרותה דאמרינן פרשת והיה כי יביאך שנכתבה בפיסול כמאן דליתא וכן איתא בדין התפלה בא"ח סי' ק"ח סעיף א' טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים הראשונה מנחה והשניה לתשלומין ואם הפך לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין וצריך לחזור ולהתפלל אותה וכן הדין בכל מקום שצריך וכו' ע"ש ודין זה למדו מר"ן ז"ל מדין שכתב בסעיף יו"ד /י'/ טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתיים של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו ע"ש ועיין בלבוש סי' ק"ח סעיף א' דצריך להיות הראשונה לשם מנחה והשניה לתשלומין מטעם תדיר קודם ע"ש ועיין גם שם בסי' תכ"ב ובסי' תרפ"ד סעיף ג' וס"ל דתדיר קודם מעכב גם בדיעבד. אך הט"ז ז"ל ס"ל אין התדיר מעכב בדיעבד והיינו טעמא הכא דלא יצא מפני שהיפך סדר תקנות חכמים שתיקנו להקדים חובת שעתה ברישא מפני מעלתה דחביבה מצוה בשעתה ע"ש. איך שיהיה מצינו שהסדר הזה הוא מעכב גם בדיעבד עכ"ז אם היפך לא נפסל כי אם הראשונה ולא נפסל השניה ואף על גב דבעת שהתפלל את המנחה כיון בה שתהיה שניה ואדעתא דשניה התפלל עכ"ז לא נפסלה ויתפלל התשלומין וממילא תהיה המנחה ראשונה יען כי הפיסול הוא נעשה בראשונה בעבור שהקדים אותה ומאחר שאנחנו אומרים הראשונה פסולה וכאילו אינה א"כ השניה של החובה ממילא נעשית ראשונה. ולכן ה"ה הכא אף על גב דבעת שכתב פרשת קדש היה בדעתו שהיא שניה עכ"ז לא תיפסל ויכתוב אחריה פרשת והיה כי יביאך ומותר יען כי הפיסול הוא נעשה בראשונה ומעת כתיבתה נפסלה וכאילו אינה ותחזור ממילא פרשת קדש להיות ראשונה מאחר שנפסלה פרשת והיה כי יביאך קודם שכתב פרשת קדש ואף על פי שהסופר בעת שכתב קדש עדיין לא הרגיש בזה וחשב לכתוב קדש שניה אין מחשבתו מעלה ומורדת בדבר זה ולא חיישינן לה.
והנה בהלכות עבודת יוה"כ פרק ה' פסק הרמב"ם ז"ל בהלכה ד' (פ"ה מהל' עיוה"כ ה"ז) הקדים דם השעיר לדם הפר בקודש הקדשים קודם שיגמור עבודתו יזה מדם הפר כמצותו ואח"כ יביא שעיר אחר וישחוט אותו ויזה מדמו בקודש הקדשים כמצותו ויפסל הראשון הקדים דם השעיר לדם הפר במתנות שבהיכל על הפרוכת יחזור ויזה מדם השעיר פעם שניה לאחר דם הפר עכ"ל ומקור דין זה בגמרא דיומא וכנז' בכ"מ ע"ש.
והנה יש להסתפק בדין זה אם הכונה הא דמהני להזות מדם השעיר פעם שניה לאחר דם הפר היינו דוקא אם הרגיש בטעותו קודם שהזה דם הפר דאז בעת שהוא מזה עתה מדם הפר הנה הוא מכוין להזות אחריו מדם השעיר ונמצא שאין שום גרעון בהזאת דם הפר אפילו במחשבתו כי הוא מזהו אדעתא שיהיה ראשון וקדים לדם השעיר או"ד דאיירי אפילו אם הרגיש בטעותו אחר שהזה דם הפר שכבר הזה אותו לדם הפר בכונה של פיסול לעשותו מאוחר לדם השעיר עכ"ז אית לה תקנה לחזור ולהזות אחריו מדם השעיר פעם שנית וממילא יהיה דם הפר שהזה קדים להיות ראשון לשעיר ומה שהזה בראשונה מן השעיר כמאן דליתיה דמי ולא נעשה גרעון בהזיית דם הפר בעבור מחשבתו שחשב להזותו מאוחר לדם השעיר.
ואם נניח במונח הדין כפי צד הב' אשר כתבנו דבכל גוונא מהני אז ממילא יצא לנו מזה ראיה ברורה לנידון השאלה לענין פרשת קדש דג"כ נשארה בכשרותה אבל אם נאמר הדין כפי צד הראשון שכתבנו אין מזה ראיה לנידון השאלה. והנה באמת מסתימות הדברים שלא פרשו לנו הדבר נראה דאיירי בכל גוונא מיהו שפיר אנחנו יכולים לפשוט ספק זה שיש בדין ההזאות מדין התפלה הנז' שהבאנו די"ל בכל גוונא סגי להזות מדם השעיר שנית ודם הפר קאים בכשרות יען כי הפיסול נעשה בדם השעיר הראשון שהקדימו וזה משעתו נפסל ואמרינן כאילו אינו וכאילו לא היה וכאשר הזה מדם הפר הנה מאיליו ומעצמו נעשה ראשון ואין חוששין על מחשבתו דהא מצינו הכא בדין התפלה שזה כבר התפלל המנחה אשר היא תדיר וחובת שעתא אדעתא שתהיה אחרונה לתשלומין ועכ"ז לא נפסלה ורק חוזר ומתפלל התשלומין וסגי ליה והיינו משום דאמרינן הראשונה נפסלה מכבר וכאילו לא התפלל אותה כלל וממילא המנחה שהתפלל תחזור להיות ראשונה מאליה ואף על פי שחשב בה שתהיה אחרונה אין מחשבתו וידיעתו פועלת בזה כלום ולא תזיק כלל ועיקר.
ולכאורה היה נראה להביא ראיה לנידון השאלה וגם לספק הנז' של ההזאות ממ"ש בגמרא גיטין דף ע"ה אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מת לא יהיה גט ואם מת יהיה גט ואם לא מת לא יהא גט ע"ש ופסקה הרמב"ם ז"ל להלכה בה' גירושין ע"ש. ואף על גב דקי"ל שצריך להקדים הן ללאו והרי הכא הקדים בתחילה לאו להן עכ"ז מאחר שחזר באחרונה והקדים הן ללאו סגי ומהני ההן הזה שאמר באמצע להיות נחשב קדים ללאו הנאמר לבסוף וה"ה הכא בנידון השאלה ובספק ההזאות נראה דמהני אך באמת נראה דאין מזה ראיה כלל יען דהתם טעמא דאתקין שמואל כך להקדים תחלה לאו להן משום דלא מקדים איניש פרענותא לנפשיה וכמ"ש בגמרא שם וא"כ מתחילה כאשר אמר אלו הדברים אדעתא דבטלה אמרינהו והוא יודע שאלו הדברים הם בטלים ומבוטלים ואינו אומר אותם אלא בעבור סימנא דלא להקדים פרענותא והנה הוא עושה עיקר דבריו ממה שאמר ואם מת יהיה גט ואלו הן התחלת דבריו העקרין ונמצא שהוא הקדים הן ללאו וזה פשוט מאד.
ודע דבדין בגדי כהונה מצינו שהמכנסים צריך להקדים וכנז' בגמרא דיומא דף כ"ג ע"ב תניא מנין שלא יהיה דבר קודם למכנסים שנאמר ומכנסי בד ילבש על בשרו ופרש"י ז"ל משמע שלובשם בעודו ערום שאין עליו אלא בשרו דאי לא תימא הכי על בשרו למאי כתביה ע"ש. וכן פסק הרמב"ם ז"ל ע"ש ובהא פשיטא לי' דאם לבש הכתונת תחילה ואח"כ לבש המכנסים ושאר בגדים והרגיש בטעותו הנה ודאי לא יספיק לו הדבר לפשוט הכתונת ושאר בגדים ויחזור וילבש אותם בעוד שהמכנסים עליו כדי שתהיה לבישתן אחר המכנסים אלא צריך לפשוט גם המכנסים עצמן ויחזור וילבוש אותם בהיותו ערום לגמרי כי התם הקפידה היא על המכנסים שלא יהיה דבר קודם להם ומאחר שלבשם אחר הכתונת נמצא לא קיים אותם כהלכתן וצריך לפשטם ולחזור וילבשם כהלכתן.
ברם מה שיש לי להסתפק הוא בדין הסוטה דנתחדש לי ספק כזה והוא דאיתא בגמרא דסוטה דף י"ז ע"ב כתבה קודם שתקבל עליה שבועה פסולה שנאמר והשביע ואח"כ וכתב וכן פסק הרמב"ם ז"ל ע"ש והשתא יש לי להסתפק אם כבר עשה לה שבועה ונזכר שכתב הפרשה קודם אם דיו לכתוב אחרת דוקא עתה שהוא אחר שבועה דתהני לה אותה השבועה שהשביע או אם צריך להשביע שבועה אחרת והנה הספק הזה הוא דומה לספק נידון השאלה הנז' ולספק שכתבנו בדין ההזאות וכנז"ל.
והנה נידון השאלה שפיר נפשט מדין התפלה הנז"ל וגם הספק שיש להסתפק בדין ההזאות ביום הכפורים כנז"ל וכן הספק שיש להסתפק בדין הסוטה הנז' ג"כ שפיר נפשט מהתם. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי.
שוב ראיתי להר"ש ז"ל בפירושו למתניתין דנגעים פרק י"ד משנה יו"ד שהביא התוספתא עד מתי מועלין בשמן וכו' הקדים מתן שמן למתן דם ימלאנו שמן ויחזור ויתן מתן שמן אחר מתן דם. הקדים מתן בהונות למתן שבע ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה ע"ג בהונות. הקדים דם בהונות זו לזו יחזור ויתן על בהונות כסדרן. ופירש הר"ש ז"ל הקדים מתן בהונות למתן שבע כלומר נתן אלו ואלו אלא שהקדים יתחיל בתחילה ע"ג בהנות דמתן שבע עלו לו וכו' ע"ש ועיין עוד למהר"י קרקוס ז"ל בחידושיו על הרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה הנמצאים בכ"י ולא נדפסו עדיין שהביא התוספתא והר"ש ז"ל הנז' וכתב שגם דעת הרמב"ם דמתן שבע עלו לו ע"ש ולפ"ז גם מהכא נפשט ספק השאלה הנז' ושאר הספיקות שכתבנו לעיל. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.