תורה לשמה/ז
שאלה אם נטף שעוה על התפילין או על המזוזה והיה עב שלא נראה ולא ניכר האות שתחת השעוה כלל. והורינו לסופר שימתין עד תתייבש השעוה הרבה כדי שיוכל ליטול השעוה ולא יתקלקל האות וכשר. אם יפה הורינו בזה. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.
תשובה מצינו לגאון הוא הב"ח ז"ל בא"ח סי' ש"ע דס"ל אם נטף שעוה על ספר וסלקו בשבת משני אותיות חייב חטאת ע"ש ומוכרח לומר דס"ל להגאון ב"ח ז"ל שכל זמן שהשעוה על האותיות נחשבים כנמחקים וכאשר מעביר השעוה מעליהן נמצא כאילו הוא כותב האותיות האלו שתחת השעוה ולפ"ז הכא בנידון השאלה דאיירי בתפילין ומזוזה דבעינן כסדרן א"א לתקן דמאחר שבהיות השעוה עליהן חשיבי נמחקים והם עתה בהסרת השעוה כאילו כותבם מחדש ואם זה אינו בסוף המזוזה והתפילין הו"ל שלא כסדרן. אבל בס"ת דלא בעינן כסדרן אפשר לתקן זה, כן היה נראה לומר לכאורה.
ברם נראה לחלק ולומר כיון דאין הפיסול בגוף האות אלא הפיסול בא מצד דבר חיצוני שכיסהו אבל האות מצד עצמו גם בהיות השעוה עליו הוא שלם וכתוב כדינו ורק מכוסה בשעוה הנה אחר שהסיר המכסה מעליו אין זה חשיב שלא כסדרן וגם דבאמת בכסוי השעוה אינו מחיקה ממש אלא חשוב כמחיקה בשביל שאין האות נראה וכן ה"ה בהסרת השעוה אינו חשוב כתיבה ממש דהא לא כתב כלום וכל האות הוא כתוב ועשוי מקודם ולא נתחדש כלום בגופו וצורתו ורק ניטל המכסה מעליו.
והנה ראיה לזה מדין פורס סדין על הסוכה דאיתא בגמרא דסוכה דף יו"ד ע"ב מנימין עבדיה דרב אשי איטמישא ליה כתונתא במיא ואשתטחא אמטללתא אמר ליה רב אשי דלייה דלא לימרו קא מסככי בדבר המקבל טומאה ע"ש. ועיין מ"ש הר"ן ז"ל דלולי חשש הרואים היה מותר להניחו שלא בשעת אכילה ולהסירו בשעת אכילה ע"ש והשתא באמת אף על גב נראה לומר לכאורה.
תחתיו עכ"ז לא נפסלה הסוכה מחמת שמניח עליה הסדין אלא מסירו מעליה ושרי והטעם משום דאין הפיסול בסכך עצמו.
ודע דאין לדמות נידון השאלה להא דאיתא בהלכות תפילין בש"ע דאם כתב האות וגמר אותו כתקנו ואח"כ נפל עליו טיפת דיו יש אומרים שמותר לגררו ולתקנו שהרי קיים בתחילה בזה האות מצות וכתב אלא שנתקלקל אח"כ ולא נתבטל בזה הכתיבה וכשמתקנו אינו נקרא חק תוכות שכבר הוא כתוב כהלכתו ויש פוסלין גם בזה כיון שנפסלה צורת האות וצריך לתקנו נקרא חק תוכות וכנז' בש"ע או"ח סי' ל"ב סעיף י"ז ע"ש כי הנה יש לומר דהפוסלין שם יודו בנידון השאלה דשרי ולא חשיב כתיבת האות מחדש יען דהתם הטיפה שנפלה היא דיו כמו גוף האות והיא מתערבת ומתקשרת עם הדיו של האות שנפלה עליו ונעשו גוף אחד ובטלה צורת האות שהיתה מקודם ולכן ס"ל כאשר מסיר זה הדיו שנפל ונתערב ה"ז מתקן האות מחדש משא"כ בנידון השאלה שהשעוה והגוף של האות הם גופים מוחלקים כי ב' מינים הם ואינם מתערבים זע"ז להיות גוף אחד אלא גוף האות הכתוב בדיו נשאר כמו שהוא במקומו ורק השעוה מכסה אותו וכאשר מסיר השעוה האות ניכר ונגלה מעצמו ואין עושה בו שום תיקון מחודש.
וזה החילוק הוא ברור ופשוט וכן חילק להדיא הגאון הלבוש ז"ל בסי' תרכ"ו בדין הסוכה ע"ש. ועיין בבית יוסף סי' יו"ד /י'/ בדין הטיל למוטלת מ"ש לשיטת הרא"ש ז"ל ומ"ש לשיטת הרמב"ם ז"ל ועיין עוד בב"י סי' כ"ג מ"ש שראה קצת לומדים כשהיו נכנסין לבית הקברות היו קושרין ב' ציציות וכו' ומ"ש הוא ז"ל על זה ע"ש ועיין מג"א ז"ל סעיף קטן א' וס"ל למר"ן ז"ל דליכא משום תעשה ולא מן העשוי היכא שמתחילה היה בהכשר ולא אירע הפיסול בציציות גופייהו ע"ש. ואין מקום להאריך בזה. על כן בנידון השאלה יש להורות שיכול להעביר השעוה אם אין האות מתקלקל והנה הוא בכשרותו וליכא בזה חשש שלא כסדרן כלל. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.