תוספתא (צוקרמנדל)/פסחים/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי




להלן מובא התוספתא על פי הנוסח המודפס במהדורת צוקרמנדל
בדפוס וילנא פרק זה מכונה פרק ג'.

תוספתא פסחים פרק שני במהדורת צוקרמנדל

1 בצק שבסידקי עריבה עשאו לחיזוק אינו חוצץ ואם לאו חוצץ אם יש כזית במקום אחד בין כך ובין כך צריך לבער היה כחצי זית מיכן וכחצי זית מיכן וכחוט באמצע אם ניטלין שלשתן כאחד צריך לבער ואם לאו אין צריך לבער:
2 עריבת העובדנין שנתן לתוכה קמח שלשה ימים קודם לפסח אינו צריך לבער ואם לאו צריך לבער אחרים אומ' כיון שנתן לתוכה עורות אינו צריך לבער:
3 הקילור והאיספלנית והרטייה שנתן לתוכן קמח אינו צריך לבער מלוגמא שניסרחה אין צריך לבער המסות שנפל לתוכן קמח הרי זה אסור:
4 חמץ שנפל לתוך הבאר הרי זה כמבוער ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומ' קלי שירד לתוכה דלף אין בו משום חמץ חלת הבצק שעיפשו או שיבשו הרי אילו אסורות נפלו שעורים במים ונתבקעו הרי אילו אסורות ר׳ יוסי אומ' שרה חיטים ושעורים במים והחמיצו הרי אילו אסורות ובחומץ בין כך ובין כך מותר מפני שהחומץ צומתן:
5 אין לשין את המצה ברותחין מפני שחולטין ולא בפושרין מפני שמחמיצין אבל לשין אותן בצונין אין לשין את המצה בשאר המשקין ואם לש אופה מיד ר׳ מאיר אוסר אבל מקטפין אותה בכולן:
6 מי תשמישיו של נחתום שופכין אותן במקום האישבורין ואין שופכין אותן במקום הקטפרס מפני שהן מתכנסין ובאין לידי חימוץ:
7 האשה שכנסה מי תשמישיו של נחתום ללוש בהן במוצאי יום טוב הרי אילו אסורות יותר על כן היו נשים נוהגות לא היו לשות במוצאי יום טוב בחמין שהוחמו ביום טוב א׳ לו ר' אליע׳ לר׳ יהושע היאך אתה אומ' מפרישין חלה ביום טוב בטומאה כתוב אחד אומ׳ "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם" אמ' לו ר׳ יהושע כתוב אחד או׳ "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" אמ' לו ר׳ אליעזר הדבר עדיין שקול מי מכריע אמ׳ לו ר׳ יהושע אני אכריע כשאני עושה בידי נמצאתי עובר על לא תעשה והרי הן בידי כשאני מניחה כמות שהיא נמצאתי עובר על לא תעשה ואינה בידי:
8 וחכמ' אומ' שלש נשים עוסקות בבציק אחת לשה ואחת מקטפת ואחת אופה לשה היא מקטפת ואחרת לשה תחתיה מקטפת

תוספתא פסחים פרק שני במהדורת צוקרמנדל

היא אופה ואחרת מקטפת תחתיה הואיל ושלשתן עוסקות בו כולן חוזרות חלילה ואינו בא לידי חימוץ עד כמה שיעור העיסה ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקא אומ׳ בחיטין על שלשת קבין בשעורין עד ארבעת קבין וכל זמן שהאשה עסוקה בו אינו בא לידי חימוץ ר' נתן אומ׳ משום ר׳ אליעזר חילוף הדברים:
9 ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ואופה לו מצה מערב שבת:
10 תרומה טמאה מבערה במוצאי שבת דברי ר׳ מאיר וחכמ' אומ' בזמנו:
11 תרומה טמאה וטהורה מבערין בשבת ר׳ אלע׳ בר צדוק אומ' תרומה מלפני השבת אוכליה מועטין וחולין בשבת אוכליהן מרובין אמר ר׳ אלעזר פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת והיינו יושבים לפני רבן גמליאל בבית המדרש בלוד ובא זונין הממונה ואמ' היגיע עת לבער חמץ והלכנו אני ואבא לבית רבן גמליאל וביערנו חמץ:
12 איזה הוא צופה הרואה ואינו מפסיק ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בבית אם יש לו שהות כדי שילך ויחזור חוזר ואם לאו אינו חוזר ר׳ שמעון בן אלעזר או׳ כל סעודה שאינה לשם מצוה אין חבר רשאי לאכול הימנה:
13 אם עבר הצופים שורפה במקומה ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה הוי לא אמרו לחזור אלא להקל עליו עד כמה הן שורפין בן בתירה אומ׳ עד כשתי ביצים לא מצינו הכר אם רצה לשורפן מעצי עצמו על גבו לפני הבירה מעצי המערכה אין שומעין לו:
14 מקום שנהגו לעשות מעמד ומושב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין:
15 אין מעמד ומושב פחות משבעה פעמים:
16 מקום שנהגו להיות הולכין אבילים אחר המיטה הולכין מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת שואלין מקום שנהגו שלא לשאול אין שואלין מקום שנהגו להחזיר קידושין מחזירין מקום שנהגו שלא להחזיר אין מחזירין:
17 מקום שנהגו להדליק בלילי יום הכיפורים מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין ר׳ שמעון בן אליקים אומ' מדליקין בפונדקאות ובבית המים אילו שאמרו מדליקין ואילו שאמרו אין מדליקין אילו ואילו לא אמרו אלא מפני הרגל דבר:
18 מקום שנהגו לעשות מלאכה במחובר לקרקע עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין מאימתי ארבעה עשר אסור באכילה ר׳ אליעזר בן יעקב אומ׳ מאור ארבעה עשר ור׳ יהודה אומ' משתנץ החמה אמ׳ לו ר׳ אליע׳ בן יעקב היכן מצינו שמקצת היום אסור באכילה ומקצתו מותר אמ' לו ר׳ יהודה הוא יוכיח על עצמו שמקצתו אסור בחמץ ומקצתו מותר וחכמ' אומ' אף במקום שאמרו אין עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות שלש אומניות עושין החייטין והספרין והכובסין החייטין שכן הדיוט

תוספתא פסחים פרק שני במהדורת צוקרמנדל

תופר כדרכו במועד הספרין והכובסין שכן נזיר ומצורע ומי שעלתה לו מכה בראשו מספרין במועד הכובסין שכן הבאין מחוף הים וממדינת הים מכבסין ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומ' אף הרצענין שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהם וסנדליהם במועד זבל שבאמצע מסלקין אותו לצדדין שברפת שבחצר מוציאין אותו לאשפה:
19 ששה דברים עשו אנשי יריחו שלשה כרצון חכמ' ושלשה שלא כרצון חכמ' ואילו כרצון חכמ' מרכיבין דקלים ערבי פסחים וכורכין את שמע וגודשין וקוצרין את העומר ואילו שלא כרצון חכמים מתירין גמזיות של הקדש ואוכלין נשרים בשבת ונותנין פיאה לירק אמר ר׳ יהודה אם כרצון חכמ׳ היו עושין אם כן יהו כל אדם עושין כן אלא על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם ואילו שלא מיחו בידם מרכיבין דקלים ערבי פסחים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר ואילו שמיחו בידם מתירין גמזיות של הקדש ואוכלין נשרים בשבת ונותנין פיאה לירק כיצד כורכין את שמע אומרין "שמע ישר׳ יי׳ אלהינו יי׳ אחד" ולא היו מפסיקין ר' יהודה אומ׳ מפסיקין היו אלא שאין אומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
20 כיצד היו נותנין פיאה לירק לא היו נותנין אלא ללפת ולקפליטאות מפני שלקיטתן כאחת ר׳ יוסי אומ׳ אף לכרוב מעשה בבנו של בוהיין שנתן אביו פיאה ללפת ובא ומצא עניים עומדין על פתח גינתו אמ׳ להם בניי לא נחוש לדברי חכמ' השליכו מה שבידכם השליכו מה שבידן ונתן להם כפליים במעושר ולא שעינו צרה אלא שחשש לדברי חכמ':
21 כיצד אוכלין נשרים בשבת היו פותחין גינותיהם ופרדסותיהם לעניים שהיו בשני בצרות והיו עניי ישר׳ אוכלין נשרים בשבת והיו פותחין גנותיהם של תמרים:
22 כיצד מתירין גמזיות של הקדש אמרו להם אי אתם מודים לנו שגידולי הקדש אסורין אמרו להם אבותינו שהקדישו לא הקדישו אלא קורות עצמן מפני שבעלי אגרוף באין ונוטלין אותן בזרוע: