תוספתא (לקריאה נוחה)/מגילה/ג
מגילה פרק ג: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< תוספתא (לקריאה נוחה), מסכת מגילה, פרק ג >>
מהדורות של פרק זה: לקריאה נוחה • מהדורת צוקרמנדל • מהדורת וילנא • מהדורת העתקה מכתבי יד • דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה
חלק א
[עריכה]רבי יוסי אומר: בני הכנסת לא יקחו את הרחבה[1].
אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים?
בזמן שהיתנו עמהן פרנסי אותה העיר.
לא היתנו עמהן פרנסי אותה העיר- רשאין לשנותו לכל דבר שירצו.
חלק ב
[עריכה]- העושה תיבה ומטפחות לספר[2]:
עד שלא נשתמש בהן גבוה- רשאי הדיוט להשתמש בהן[3].
משנשתמש בהם גבוה- אין רשאי להשתמש בהן הדיוט.
כלים — שנשתמש בהן גבוה- אל ישתמש בהן הדיוט.
אבל, משאיל אדם מטפחות לספר, וחוזר ולוקחה הימנו מטפחות ספרים.
משנין אותן מספרים לספרים[4], אבל לא לדברים אחרים.
- העושה[5] מנורה ונר לבית הכנסת:
עד שלא נשתקע שם בעלים מהן- אין רשאי לשנותן לדבר אחר.
משנשתקע שם בעלים מהן- רשאי לשנותן לדברים אחרים.
חלק ג
[עריכה]יחיד שפסק[6] צדקה לעירו - נותנה לעניי עירו.
לעיר אחרת - נותנה לעניי עירו.
פרנסין שפסקו צדקה בעירן- נותנין אותה לעניי עירן.
בעיר אחרת - נותנין אותה לעניי אותה העיר.
הפוסק צדקה: עד שלא זכו בה פרנסין - אין רשאי לשנותן לדבר אחר, אלא מדעתן.
גוי שהקדיש[7] קורה לבית הכנסת וכתוב עליה "לשם"- בודקין אותו:
אם אמר "לשום הקדש נדרתי" - גונזין אותו.
ואם אמר "לשום בית הכנסת נדרתי"- גורדין את מקום השם, וגונזין אתו, ומשתמשין בהן במותר.
כלי גבוה:
עד שלא נשתמש בהן גבוה- רשאי הדיוט להשתמש בהן;
משנשתמש בהן גבוה[8]- אין הדיוט רשאי להשתמש בהן.
כלים שנעשו מתחילתן להדיוט - אין עושין אותן לגבוה.
אבנים וקורות שנפסלו מתחילה להדיוט - אין בונין אותן בהר הבית.
אבני היכל שנפגמו - אין להן פדיון, וטעונין גניזה:
אמר רבי יהודה:
מעשה ברבי אלעזר ברבי צדוק,
שלקח בית הכנסת של אלכסנדרים[9], שהיו בירושלים, והיה עושה בה כל חפצו ?!
- הוי לא אסרו. אלא, שלא יהא שם הראשון קרוי עליו.
חלק ד
[עריכה] בתי כנסיות
אין נוהגין בהן קלות ראש:
לא ייכנס בהן בחמה מפני החמה
ובצינה מפני הצינה
ובגשמים מפני הגשמים.
אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ישינין בהן.
ואין מטיילין בהם ואין ניאותין בהן.
אבל, קורין ושונין ודורשין בהן
ומספידין בהן הספד של רבים.
אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים?
ביישובן.
אבל, בחורבנן - מניחין אותן,
ומגדלין בהם עשבים, מפני עגמת נפש.
|
לעיון נוסף בהלכה זו - ראה כאן |
הקבלות בספרות חז"ל
[עריכה]