תוספתא/מגילה/ג/מעשה בית הכנסת
מאמר מעשה בית הכנסת[עריכה]
בתי כנסיות
אין נוהגין בהן קלות ראש:
לא ייכנס בהן בחמה מפני החמה
ובצינה מפני הצינה
ובגשמים מפני הגשמים.
אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ישינין בהן.
ואין מטיילין בהם ואין ניאותין בהן.
אבל, קורין ושונין ודורשין בהן
ומספידין בהן הספד של רבים.
אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים?
ביישובן.
אבל, בחורבנן - מניחין אותן,
ומגדלין בהם עשבים, מפני עגמת נפש.
מקבילות בחז"ל[עריכה]
מקבילות כלליות למאמר[עריכה]
משנה[עריכה]
ועוד אמר רבי יהודה: בית הכנסת שחרב – אין מספידין בתוכו, ואין מפשילין בתוכו חבלים, ואין פורשין לתוכו מצודות, ואין שוטחין על גגו פרות, ואין עושין אותו קפנדריא ש"ע; קיצור דרך. שנאמר: (ויקרא כו) "והשמותי את מקדשיכם" - קדושתן, אף כשהן שוממין.
עלו בו עשבים - לא יתלוש, מפני עגמת נפש. משנה מגילה ג ג
תלמוד ירושלמי[עריכה]
תני: בתי כנסיות ובתי מדרשות - אין נוהגין בהן קלות ראש:
לא אוכלין ולא שותין בהן
ולא מטיילין בהן ולא ישינים בהן
ולא נכנסין בהן - לא בחמה בימות החמה, ולא בגשמים בימות הגשמים.
אבל, שונין ודורשין בהן.
תלמוד בבלי[עריכה]
ת"ר: בתי כנסיות - אין נוהגין בהן קלות ראש:
אין אוכלין בהן ואין שותין בהן
ואין ניאותין בהם ואין מטיילין בהם
ואין נכנסין בהן - בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים
ואין מספידין בהן הספד של יחיד.
אבל, קורין בהן ושונין בהן,
ומספידין בהן הספד של רבים.
א"ר יהודה: אימתי? - בישובן. אבל בחורבנן - מניחין אותן ועולין בהן עשבים.
ולא יתלוש מפני עגמת נפש.
מקבילות המבארים ביטויים במאמרינו[עריכה]
- קורין ושונין ודורשין בהן
- הזבין והזבות והנדות והיולדות מותרין
- לקרות בתורה
- ולשנות במשנה
- במדרש בהלכות ובאגדות. תוספתא ברכות פרק ב
הערות התלמודים על מאמר זה[עריכה]
 |
דף זה נמצא כעת בשלבי עריכה. הנכם מתבקשים שלא לערוך אותו בטרם תוסר הודעה זו. |
הערות הירושלמי על מאמר זה[עריכה]
הדא דאת אמר בבה"כ של יחיד. אבל, בה"כ של רבים - אפי' בנוי אסור.
א"ר חייה בר בא ר' יוחנן מיקל לנשייא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשא שמואל אמר נכנס שלא לעשותה קפנדריא מותר לעשותה קפנדריא.
תני: "בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש: לא אוכלין ולא שותין בהן ולא מטיילין בהן ולא ישינים בהן ולא נכנסין בהן לא בחמה בימות החמה ולא בגשמים בימות הגשמים. אבל, שונין ודורשין בהן."
רבי יהושע בן לוי אמר: בתי כנסיות ובתי מדרשות לחכמים ולתלמידיהם. רבי חייה רבי יסא מיקרבלין בגו כנישתא רבי אימי מפקיד לספריא אין אתא בר נש גביכון מלכלך באורייתא לגבכון תיהוון מקבלין ליה ולחמריה ולמנוי ר' ברכיה אזל לכנישתא דבית שאון חמי חד בר נש משזיג ידוי ורגלוי מן גורנה אמר לי' אסור לך למחר חמתי' ההוא גוברא משזיג ידוי ורגלוי מן גורנה אמר לי' רבי לך שרי ולי אסור א"ל אין א"ל למה א"ל כן אמר ריב"ל בתי כנסיות ובתי מדרשות לחכמים ולתלמידיהם ההן פרוורה מהו מיעבור בגוה רבי אבהו עבר בפרוורה מה דשרי א"ר זכריה חתניה דרבי לוי ספרא הוה אימתן ואין לא הוה ר' אבהו עבר לא הוה מפני טלייה.
הערות הבבלי על מאמר זה[עריכה]
ת"ר: בתי כנסיות - אין נוהגין בהן קלות ראש: אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ניאותין בהם ואין מטיילין בהם ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ואין מספידין בהן הספד של יחיד אבל קורין בהן ושונין בהן ומספידין בהן הספד של רבים. א"ר יהודה אימתי? בישובן; אבל בחורבנן מניחין אותן ועולין בהן עשבים ולא יתלוש מפני עגמת נפש.
עשבים[עריכה]
מאן דכר שמייהו?! חסורי מיחסרא, והכי קתני: "ומכבדין אותן ומרביצין אותן כדי שלא יעלו בהן עשבים. א"ר יהודה: אימתי? בישובן. אבל בחורבנן, מניחין אותן לעלות עלו בהם עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש".
א"ר אסי בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין ואף-על-פי-כן, אין נוהגין בהן קלות ראש. ומאי ניהו? - חשבונות. אמר רב אסי: בית הכנסת שמחשבין בו חשבונות - מלינין בו את המת. מלינין סלקא דעתך? לא סגי דלאו הכי? אלא - לסוף, שילינו בו מת מצוה.
ואין ניאותין בהן[עריכה]
אמר רבא: חכמים ותלמידיהם מותרין, דאמר רבי יהשוע בן לוי: מאי בי רבנן? - ביתא דרבנן.
ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים[עריכה]
כי הא דרבינא ורב אדא בר מתנה הוו קיימי ושאלי שאילתא מרבא, אתא זילחא דמיטרא. עיילי לבי כנישתא. אמרי: האי דעיילינן לבי כנישתא לאו משום מיטרא אלא משום דשמעתא בעא צילותא כיומא דאסתנא א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי אי אצטריך ליה לאיניש למיקרי גברא מבי כנישתא מאי א"ל אי צורבא מרבנן הוא לימא הלכתא ואי תנא הוא לימא מתני' ואי קרא הוא לימא פסוקא ואי לא לימא ליה לינוקא אימא לי פסוקיך א"נ נישהי פורתא וניקום:
ומספידין בהן הספד של רבים[עריכה]
ה"ד הספידא דרבים מחוי רב חסדא כגון הספידא דקאי ביה רב ששת מחוי רב ששת כגון הספידא דקאי ביה רב חסדא רפרם אספדה לכלתיה בבי כנישתא אמר משום יקרא דידי ודמיתא אתו כוליה עלמא ר' זירא ספדיה לההוא מרבנן בבי כנישתא אמר אי משום יקרא דידי אי משום יקרא דידיה דמיתא אתו כולי עלמא ריש לקיש ספדיה לההוא צורבא מרבנן דשכיח בארעא דישראל דהוי תני הלכתא בכ"ד שורתא אמר ווי חסרא ארעא דישראל גברא רבה ההוא דהוי תני הלכתא סיפרא וסיפרי ותוספתא ושכיב אתו ואמרו ליה לרב נחמן ליספדיה מר אמר היכי נספדיה הי צנא דמלי סיפרי דחסר תא חזי מה בין תקיפי דארעא דישראל לחסידי דבבל תנן התם ודאשתמש בתגא חלף תני ריש לקיש זה המשתמש במי ששונה הלכות כתרה של תורה ואמר עולא לשתמש איניש במאן דתני ארבעה ולא לשתמש במאן דמתני ארבעה כי הא דריש לקיש הוה אזיל באורחא מטא עורקמא דמיא אתא ההוא גברא ארכביה אכתפיה וקא מעבר ליה א"ל קרית אמר ליה קרינא תנית תנינא ארבעה סידרי משנה. א"ל פסלת לך ארבעה טורי וטענת בר לקיש אכתפך שדי בר לקישא במיא. אמר ליה ניחא לי דאשמעינן למר אי הכי גמור מיני הא מלתא דאמר ר' זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים. (מתוך בבלי מגילה כח ב)