תוספתא (לקריאה נוחה)/ברכות/ב
הלכה א[עריכה]
הקורא את שמע, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב.
רבי אומר: צריך להזכיר בה מלכות.
אחרים אומרים: צריך להזכיר בה מכת בכורות וקריעת ים סוף.
הלכה ב[עריכה]
הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו רבי אחאי אומר משום רבי יהודה אם כוון לבו בפרק ראשון אע"פ שלא כוון את לבו בפרק אחרון יצא.
הלכה ג[עריכה]
הקורא את שמע למפרע - לא יצא.
וכן בהלל, וכן בתפלה, וכן במגלה.
הלכה ד[עריכה]
הקורא את שמע וטעה והשמיט בה פסוק אחד
לא יחזור ויקרא את הפסוק בפני עצמו
אלא מתחיל באותו פסוק וגומר עד סוף
וכן בהלל וכן במגלה וכן בתפלה.
הנכנס לבית הכנסת ומצאן שקראו חצייה וגמר עמהן
לא יחזור ויקרא מראשה עד אותו מקום
אלא מתחיל מראש וגומר עד סוף
וכן בהלל וכן בתפלה וכן במגלה.
הלכה ה[עריכה]
הקורא את שמע וטעה, ואינו יודע היכן טעה, חוזר לראשה.
טעה באמצע הפרק, חוזר לראש הפרק.
טעה בין כתיבה ראשונה לאחרונה, חוזר לכתיבה ראשונה.
הלכה ו[עריכה]
כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקרות שמע, ואין מפסיקין לתפילה.
רבי אומר, כשם שאין מפסיקין לתפילה, כך אין מפסיקין לקריאת שמע.
ר' חנינא בן עקיבה אומר: כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה.
אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: כשהיה רבן גמליאל ובית דינו ביבנה, היו עסוקים בצרכי צבור, לא היו מפסיקין, שלא להסיע מליבן.
הלכה ז[עריכה]
הכתף: אף על פי שמשאו על כתפו, הרי זה קורא.
אבל בשעה שפורק וטוען לא יקרא, לפי שאין לבו מתכוין.
בין כך ובין כך לא יתפלל עד שיפרק.
הלכה ח[עריכה]
פועלין קורין בראש האילן ומתפללין בראש הזית או בראש התאנה, ושאר כל האילנות יורדין למטה ומתפללין.
בעל הבית בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל.
פועלין קורין את שמע ומברכין לפניה ולאחריה אוכלין את פתן ומברכין לפניה ולאחריה, ומתפללין שלש פעמים שמונה עשרה, אבל אין <יורדין> [מורידין] לפני התיבה.
הלכה ט[עריכה]
השושבינין וכל בני החופה פטורין מן התפלה ומן התפילין כל שבעת הימים, וחייבין בקריאת שמע.
רבי שילא אומר: חתן פטור, וכל בני החבורה חייבין.
הלכה י[עריכה]
קברו את המת ועמדו בשורה, שורה הרואה את הפנימית פטורה, ושאינה רואה את הפנימית חייבת.
רבי יהודה אומר: אם אין שם אלא שורה אחת, העומדים לשם כבוד חייבין, לשם אבל פטורין.
ירדו להספד, הרואין את הפנימית פטורין, וי"א ושניים להם, ושאין רואין את הפנימית חייבין.
הסופד וכל העסוקין בהספד מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה. מעשה שהפסיקו רבותינו לקריאת שמע ולתפילה.