תוספתא (וילנא)/פסחים/ה
פסחים פרק ה: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< תוספתא (וילנא), מסכת פסחים, פרק ה >>
מהדורות של פרק זה: לקריאה נוחה • מהדורת צוקרמנדל • מהדורת וילנא • מהדורת העתקה מכתבי יד • דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה
הלכה א
[עריכה]רבי אליעזר אומר כשם שהשחיטה דוחה את השבת כך מכשירי שחיטה ידחו את השבת כלל אמר רבי עקיבה כל מלאכה שאפשר [לה לעשות] מערב שבת אינו דוחה את השבת [ושא"א לה לעשות] מערב שבת דוחה את השבת אמר לו רבי אליעזר אמורי צבור יוכיחו שהן כשרין למוצאי שבת [ודוחין] את השבת [בזמנן מה] לי מכשירי שחיטה אחר שחיטה ומה לי מכשירי שחיטה לפני שחיטה אמר ר"ע מה למכשירי שחיטה אחר שחיטה שדוחה [שבת] שכן דחתה [שחיטה] את השבת ידחו מכשירי שחיטה לפני שחיטה את השבת [שכן לא דחתה שחיטה] את השבת ועוד שמא יארע בו פסול ונמצא חלל את השבת ולא עשה.
הלכה ב
[עריכה]פסח בא מן הצאן ואינו בא מן הבקר בא מן [הכשבים] ומן העזים בא מן הזכרים ואינו בא מן הנקבות בא בן שנה ואינו בא בן שתים ואינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואינו נאכל אלא למנוייו ואינו נאכל אלא צלי וחייבין עליו משום שבירת עצם.
הלכה ג
[עריכה]חגיגה הבאה עמו באה מן הצאן ומן הבקר ומן [הכשבים] ומן העזים מן הזכרים ומן הנקבות ובאה בת שנתה [בת] שתים ונאכלת לשני ימים ולילה אחד ואין חייבין עליה משום שבירת [העצם] חגיגה הבאה עמו היא נאכלת תחלה כדי שיהא פסח נאכל על השובע [חגיגה הבאה עמו] יוצא בה [ידי חובתו] משום שמחה ואין יוצא [ידי חובתו] משום חגיגה רשב"א אומר חגיגה העולה עמו על השלחן ותבשילין העולים עמו על השלחן הרי אלו מתבערין עמו.
הלכה ד
[עריכה]י"ד שחל להיות בשבת אחד דברים שהן ראויין לבא פסח ואחד דברים שאין ראויין לבא פסח ושחטן לשום פסח [והשוחט] לשם חטאת צבור [לשם] עולות [ופסח ששחטו בשבת שלא לשמו] פטור דברי ר"מ אמר רבי שמעון לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על דברים שאין ראויין לבא פסח ושחטו לשם פסח [והשוחט] לשם חטאת צבור [לשם] עולת צבור שהוא חייב על מה נחלקו על דברים שהן ראויין לבא פסח ושחטם לשם פסח שר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר.
הלכה ה
[עריכה]השוחט את התמיד בשבת שלא לשמו חייב אמר רבי יוסי שמעתי שהשוחט [תמיד] בשבת שאינו מבוקר [שחייב] חטאת ויחזור ויביא תמיד אחר להכשירו [חוץ מן הנשחט] שנאמר (במדבר כח) [תמימים] יהיו לכם ונסכיהם כשהן מבוקרין תמידין כשאינן מבוקרין אינן תמידים.
הלכה ו
[עריכה]שחטו ונודע שמשכו בעלים את [ידן] או שמתו או שנטמאו הרי זה חייב רבי [ישמעאל בר'] יוחנן בן ברוקה אומר אם יש לו שהות כדי שידע הרי זה חייב ואם לאו הרי זה פטור חטאת צבור ששחטן בשבת שלא לשמן הרי זה חייב ויקטיר אמורין לערב.
הלכה ז
[עריכה]חטאת יחיד ועולת יחיד ששחטן בשבת לשמן וזרק דמן שלא לשמן חייב שהורצו הבעלים השוחט שתי [חטאות] לצבור ואין צריכין אלא אחת חייב על האחרונה שתי עולות לצבור ואין צריכין אלא אחת חייב על האחרונה.
הלכה ח
[עריכה]רבי יהודה אומר כשם של עץ אין נשרף כך של מתכת אין מרתיח אמרו לו [אין דומה העץ למתכת מתכת] חם מקצתו חם כולו [של עץ אע"פ שחם] מקצתו [לא] חם כולו.
הלכה ט
[עריכה]פסח שסכו יין ושמן אע"פ שמנטף מלמעלה למטה אין בו משום בישול בשלו ואחר כך צלאו צלאו ואח"כ בשלו הרי זה אסור אין מולגין את הראש ואת הכרעים ואין טופלין אותן בחרסית ובאדמה אבל מפספסין אותן באור.
הלכה י
[עריכה]הפסח צולין אותו שלם ואין צולין אותו חתיכות רצה מנתחו ומטילו אבר אבר ע"ג גחלים [אין] צולין שני פסחים בתנור אחד מפני [תערובות] אפי' זה גדי וזה טלה מפני הרגל אבל צולין ארבעה וחמשה פסחים בארבעה וחמשה תנורין זה אצל זה ואין חוששין ה' חבורות שנתערבו פסחיהן נאמן אחד מבני [חבורה] לומר פסח זה אחד של אותה חבורה הוא פסח אין נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואין חייבין עליו משום נותר ואין מחשבה פוסלת בו משום פגול עד שיעלה עמוד השחר.