תוספתא (וילנא)/מגילה/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מגילה פרק א: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< תוספתא (וילנא), מסכת מגילה, פרק א >>

מהדורות של פרק זה: לקריאה נוחה מהדורת צוקרמנדל מהדורת וילנא מהדורה על פי כתבי יד


הלכה א[עריכה]

כרכין המוקפין מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר רבי [יהודה] בן קרחה אומר מימות אחשורוש אמר רבי יוסי ברבי יהודה היכן מצינו לשושן הבירה [שמוקפת] חומה מימות יהושע בן נון [אלא] (אסתר ט) משפחה ומשפחה מדינה ומדינה עיר ועיר הסמוכין לכרך [ונראין עמו הרי הן כיוצא בו].

הלכה ב[עריכה]

היוצאין [בשיירא] ומפרשין בספינה קורין בארבע עשר חל להיות בערב שבת [כרכין המוקפין חומה] מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום רבי יוסי אומר [אומר אני שלא יקדמו בני כרכין לבני עיירות אבל קורין עמהן] בו ביום חל להיות בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בערב שבת [ומוקפין חומה לאחר שבת] רבי אומר אומר אני הואיל ונדחו עיירות [גדולות] ממקומן ידחו ליום הכניסה.

הלכה ג[עריכה]

אמר רבי יהודה אימתי [מקום שנכנסין בשני ובחמישי אבל מקום שאין נכנסין לא בשני ולא בחמישי] הואיל ומסתכלין בה אין [מסתכלין בה] אלא בזמנה.

הלכה ד[עריכה]

מקרא מגילה ותרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין ספק מילה וזמן עצי כהנים ט"ב חגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין. אע"פ שאמרו מקדימין [ולא מאחרין קורין את המגילה] וגובין ומחלקין בו ביום שאין עיניהם [של עניים] נשואות אלא ליום מקרא מגילה שנאמר (אסתר ט) והימים האלה נזכרים ונעשים [וגו' ועוד] לקיים את השמחה בזמנה.

הלכה ה[עריכה]

מגבת פורים לפורים ומגבת העיר לאותה העיר אין מדקדקין במגבת פורים אבל לוקחים את העגלים ושוחטין ואוכלין אותן והמותר [אל] יפול לכיס של צדקה ר"א אומר מגבת פורים [אל יעשה ממנו עני רצועה לסנדלו].

הלכה ו[עריכה]

רבי מאיר אומר [הלוה מעות מחבירו] ליקח בהן פירות אל יקח בהן כלים כלים אל יקח בהן פירות [מפני שגונב דעת המלוה] רבי שמעון בן אלעזר אומר משום ר"מ [הלוה מעות מחבירו] ליקח בהן חלוק אל יקח בהן טלית טלית אל יקח בהן חלוק [מפני שגונב דעת מלוה].

הלכה ז[עריכה]

קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה [שנה צריכין לקרותה] באדר השני שכל מצות שנוהגות [באדר השני נוהגות באדר הראשון] ר"א בר' יוסי אומר [משום רבי זכריה בן הקצב] אין [צריכין לקרותה באדר השני שכל מצות הנוהגות באדר שני אין נוהגות באדר ראשון חוץ מהספד ותענית שנוהגין בזה ובזה שטרות שבזה ובזה בראשון כותבין אדר ואדר שני נכתב תניין].

הלכה ח[עריכה]

אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש [בלבד] ר' יהודה [אומר] אף מכשירי אוכל נפש רבי נחוניא בן הקנה [אומר יום הכפורים הרי הוא כשבת לתשלומין] אין בין שלשה תעניות שניות לשבע אחרונות אלא תרועה ונעילת חנויות בלבד [אין בין מודר הנאה מחבירו סתם למודר הימנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש].

הלכה ט[עריכה]

אין בין נזיר סתם לנזיר ל' [אלא] שהנזיר סתם מגלח ליום [שלשים ואחד] ואם גלח ביום ל' [לא] יצא נזיר ל' מגלח ליום ל' ואחד [אם] גלח ביום ל' יצא וזה וזה מצותן לגלח [ליום] ל' ואחד. אין בין דם המת לדם תפיסה אלא שדם המת נזיר מגלח עליו וחייבין על טומאת מקדש וקדשיו דם תפיסה אין נזיר מגלח עליו ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו.

הלכה י[עריכה]

אין בין כזית מן המת למת אלא שכזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד' טפחים אין בין כזית מן המת לעצם כשעורה אלא טומאת אהל בלבד. אין בין אבר מן המת לאבר מן החי אלא שאבר מן המת [הבשר] הפורש ממנו טמא ואבר מן החי [הבשר] הפורש ממנו טהור.

הלכה יא[עריכה]

אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן אין בין זב לזבה אלא שהזב טעון ביאת מים חיים זבה אין טעונה ביאת מים חיים [אין בין זבה לנדה אלא קרבן אין בין קרבן זבה ליולדת אלא הבאת קרבן אין בין נדה לשומרת יום כנגד יום אלא ספירת שבעה בלבד].

הלכה יב[עריכה]

אין בין בית [המוסגר] לבית המוחלט אלא שהבית [מוסגר מטמא בתוכו] והמוחלט מתוכו ומאחוריו [זה וזה מטמא בביאה] אבנים שיש בהן נגע מטמאות מאחוריהן אין בין נדרים לנדבות אלא שהמקדיש נדרים לבדק הבית ואבדו חייב באחריותן נדבות אין משלם אלא טובת הנאתו בלבד.

הלכה יג[עריכה]

אין בין במות יחיד לבמות צבור אלא כל שנדר ונדב קרב בבמות יחיד [כל] שאין נדר ונדב קרב בבמת צבור. אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה בנין אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה.

הלכה יד[עריכה]

אין בין כהן [משוח בשמן המשחה] המשמש לכהן משוח שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה [אין בין מרובה בבגדים משמש למרובה בגדים שעבר אלא פר הבא על כל המצות אין בין כהן משוח שעבר למרובה בבגדים שעבר אלא פר הבא על כל המצות] אין בין כהן מרובה בבגדים משמש לכהן משוח שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה אין בין כהן משוח משמש לכהן מרובה בבגדים שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה ופר הבא על כל המצות.