תוספתא נדרים פרק א הלכה ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הלכה קודמתתוספתאסדר נשיםתוספתא נדריםמשנה נדריםהלכה הבאה

תוספתא[עריכה]

וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: שניים שהיו נודרים זה נגד זה.
אמר אחד מהן לחברו: "ככר זה קרבן אם טועמו אני". אמר לו חבירו: "אינו קרבן אם טועמו אתה".
"הריני נזיר אם אוכל ככר זו". אמר לו חבירו :"איני נזיר אם אוכלנו1". כל שבטלו דבריו, אסור:

שינויי נוסחאות[עריכה]

הערה 1: הגר"א מגיה: "איני נזיר אם תאכל". ואחרים מגיהים "אם תאכלנו".

ביאורים[עריכה]

  • שהיו נודרים זה נגד זה - כל אחד סותר דברי חבירו בנדרו.
  • אינו קרבן אם טועמו אתה - משמע הא אם לא תטעם יהא קרבן.
  • איני נזיר אם תאכלנו - משמע הא אם לא תאכל אהא נזיר.
  • כל שבטלו דבריו - שהאומר "ככר זה קרבן אם טועמו אני", כוונתו לומר שלא יטעם מהככר, והשני הוי כאומר "בטוח אני שתטעם מהככר", וכן בנזירות.
ו"כל שבטלו דבריו", היינו שנתבטלה מחשבתו ונתקיים התנאי, כגון שאמר "ככר זה קרבן אם טועמו אני" וטעם ממנו, אסור עליו. ואם לא טעם ממנו, אסור על חבירו, שאמר "אינו קרבן אם טועמו אתה".