תוספתא נדרים פרק א הלכה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הלכה קודמתתוספתאסדר נשיםתוספתא נדריםמשנה נדריםהלכה הבאה

תוספתא[עריכה]

(א):האומר "ימינה"1 – הרי זו שבועה.

"שמאלה" – הרי זו שבועה.
"בַּשֵׁם" – הרי זו שבועה.
"לַשֵׁם" – הרי זה קרבן.

ביאורים[עריכה]

  • ימינה הרי זו שבועה... שמאלה הרי זו שבועה - ראה ירושלמי נדרים פרק א הלכה ב.
  • בשם הרי זו שבועה - שאם אמר "בשם שאוכל ככר זו", הרי נשבע בה' לאוכלה.
  • לשם הרי זה קרבן - שאמר "לשם ככר זו שאני אוכל", דהוי כאומר "קרבן לה'".

שינויי נוסחאות[עריכה]

הערה 1: ימינא/ימין, שמאלא/שמאל (חסדי דוד)


פירושים[עריכה]

מצפה שמואל[עריכה]

(א) (נזיר ג':) ירושל' כאן פ"א הל"ב

חסדי דוד[עריכה]

האומר ימינה כו' שמאלה כו'. - בגמ'2 (נזיר ג ב) איתא: "מנין לאומר "ימין" ולאומר "שמאל" שהוא שבועה? שנאמר:"נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו" (ישעיהו סב ח).

ובנוסחא שלפנינו הוא ט"ס (טעות סופר) וצ"ל (צריך לומר) או "ימין" "שמאל", או דצ"ל (צריך לומר) "ימינא" ו"שמאלא" באלף בסוף. וקמ"ל (וקא משמע לן) דאע"ג (אף על גב) דאמר בלשון ארמית אפ"ה (אפילו הכי) שבועה היא וכ"ה (וכן הוא) בירושלמי ע"ש (עיין שם).

ומ"ש (ומה שנאמר) בסיפא "בשם - ה"ז (הרי זה) שבועה." משום דכל לשון שבועה בתנ"ך הוא בבית אבל בלמ"ד ה"ז (הרי זה) קרבן לה'.

מנחת בכורים[עריכה]

האומר ימינה - אמר: "ימין ככר זה עלי" וכן שמאלה, שאמר: "שמאל ככר זה" - הוה לשון שבועה, ואסור לאכול הככר, אף שלא הוציא שבועה מפיו. ונפקא לן מקרא, דכתיב בדניאל (י"ב) "וירם ימינו ושמאלו וישבע בחיי העולם" אלמא: דימין ושמאל שבועה. (ירושלמי פ"א הל' ב' (ובבבלי בנזיר (ג' ב') מסקינן דטעמא דכתיב: "נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו" - "ימינו" - זו ימין, "ובזרוע עוזו" - זו שמאל וקאמר: "נשבע".

בשם - אם בלשון "בה'" אמר, א"כ שבועה היא שנשבע בה'. אבל אם אמר: "לה'" הרי נדר הוא, דבקרבן אמרינן: "קרבן זה לה'" ונדר בקרבן. ולאו לשון שבועה הוא, וכגון שמקבל ע"ע איזה דבר קבלה בתיבת "בה'" או "לה'".

הערות[עריכה]

הערה 2: בגמרא: "מניין לאומר ימין שהיא שבועה? שנאמר: נשבע ה' בימינו. ומניין לאומר שמאל שהיא שבועה? שנאמר: ובזרוע עוזו."