תוספתא/תרומות/י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · תוספתא · תרומות · י


הלכה א[עריכה]

גרעיני זיתים גרעיני תמרים וגרעיני חרובין כולן אע"פ שאין מכונסין אסורין ושאר כל הגרעינין מכונסין אסורין שאין מכונסין מותרין.

הלכה ב[עריכה]

קליפי פולין ושומשמין יש בהן אוכל אסורין אין בהן אוכל מותרין קליפי מלפפין אע"פ שאין בהן אוכל אסורין [קליפי אתרוג אסורין] גרעיני אתרוג מותרין אתרוג אסורין מפני שהקאות אוכלת קליפי אבטיח ומעי אבטיח וקנובת ירק של תרומה ר' דוסא מתיר לזרים וחכמים אוסרין ר' יעקב אומר משמו הבכרות והסייפות אסורות באמצע קיץ מותרות.

הלכה ג[עריכה]

כשם שאסורות לאכול בתרומה [כך אסורות] בטבל ובמעשר טבל ובמעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שלא נפדו המצולות והרקבונות של תרומה אסורות העלו אבק מותרות סובין של חדשות אסורות של ישנות מותרות עד מתי חדשות אסורות כל זמן שבני אדם רגילין לחבוט בין הגרנות ר' אחא אומר ל' יום.

הלכה ד[עריכה]

תלתן של תרומה שחפה בה בת כהן ראשה אין רשאה בת ישראל לחוף אחריה אבל [מעגלת] שערה בשערה.

הלכה ה[עריכה]

קטניות של תרומה אין עושין אותו טחינין ר' שמעון מתיר בכרשינין.

הלכה ו[עריכה]

כמה יהא בתרומת מעשר של דמאי ויוליכנה לכהן אחד משמונה שבשמינית בד"א בשל דמאי אבל בשל ודאי [הרי] אפילו כל שהוא אסור בד"א [בטהורה אבל] בטמאה אפילו כל שהוא וכן אתה אומר בתרומות מעשר שבשאר כל הפירות אם יש בה כשיעור הוא נותנה לכהן ואם לאו משליכה באור ושורפה.

הלכה ז[עריכה]

פרתו של ישראל שילדה בכור מאכילה כרשינין של תרומה רבן שמעון בן גמליאל אומר ולא עוד אלא שזכו לה כרשינין נותן אדם כרשיני תרומה לתוך שובכו ואינו חושש.

הלכה ח[עריכה]

עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה הרי אלו אוכלין בתרומה [ולא] יצא הרוצח מחוץ לגבול עיר מקלטו בחזקת שכהן גדול קיים.

הלכה ט[עריכה]

בקרו של כהן שהיה עומד אצל בקרו של ישראל וכן כליו של כהן שהיה נארג אצל כליו של ישראל הרי זה מדליק עליהן שמן שריפה ישראל שהיה יושב בחנותו של כהן הרי זה ממלא לו את הנר שמן שריפה עולה לעליה ויורד לדור לעשות צרכיו של כהן ולא לעשות צרכיו של ישראל אם היה שותף עמו בחנות הרי זה מותר וכן כהן שהיה מיסב בתוך ביתו של ישראל הרי זה מדליק לו את הנר שמן שריפה אע"פ שעמד כהן והלך לו אין מחייבין אותו לכבותו עד שיתכבה מאיליו ישראל שנכנס לתוך ביתו של כהן להדליק לו את הנר ומבקש לילך טובל לו פתילה בשמן שריפה וכן בת ישראל שנכנסה אצל בת כהן ומבקשת לילך טובלת לה פתילה בשמן שריפה בת כהן שהיתה בידה נר מלא שמן שריפה בערב שבת עם חשיכה הרי זו נותנת לתוכו חולין כל שהוא ומדליקו.

הלכה י[עריכה]

סך כהן עצמו שמן של תרומה ומביא בן בתו ישראל ומעגלו על גביו סך כהן עצמו שמן של תרומה ונכנס למרחץ ואין הזר נמנע מלשמשנו אע"פ שניסך הימנו לא יתן כהן שמן של תרומה על גבי טבלא של שיש להתעגל עליהם רשב"ג מתיר.

הלכה יא[עריכה]

שמן של תרומה אין סכין אותו בידים טמאות נפל על גבי בשר משפשף אפי' בידים טמאות שמן של תרומה אין חוסמין בו תנור וכירים ואין סכין בו מנעל וסנדל לא יסוך את רגליו והוא בתוך המנעל ולא יסוך את רגליו והוא בתוך הסנדל אבל סך את רגלו ונותנה למנעל סך את רגלו ונותנה לסנדל סך הכהן עצמו שמן של תרומה ומתעגל על גבי קטובליא חדשה ואינו חושש.

הלכה יב[עריכה]

שמרים של [תרומה] ראשון אסור ושני מותר ר' מאיר אומר שני בנותן טעם ושל מעשר ראשון ושני אסור שלישי מותר [ור' יהודה אומר בנותן טעם ושל חדש ראשון ושני ושלישי אסור ורביעי מותר רבי מאיר אומר רביעי בנותן טעם שמרי נכרים שיבשו אסורין בהנאה.

הלכה יג[עריכה]

[התמד] של זב ושל זבה ראשון ושני טמא שלישי טהור בד"א בזמן שנתן לתוכו מים אבל לא נתן לתוכו מים אפילו עד עשירי טמא רבי אליעזר בן יעקב אומר שלישי אע"פ שלא נתן לתוכו מים טהור.

הלכה יד[עריכה]

לוקחין ושואלין מימי רגלים מכל מקום ואין חוששין שמא של נדות הן שלא נחשדו בנות ישראל להיות מכנסות מימי רגליהם בשעה שהן נדות.

הלכה טו[עריכה]

אין מערבין תרומת תבואה וקטנית כאחד אבל מערבין שומשמין באפילים בעדשים וכל דבר שדרכו ליכבד משחרבה יהודה מהרה תבנה התחילו לערב תבואה בתבואה וקטניות בקטניות אבל לא תבואה בקטניות ולא קטניות בתבואה.

הלכה טז[עריכה]

כהן שנתנו לו תרומה ומצא בו דברים אחרים הרי אלו אסור שמשלימין לבית הדמע.

הלכה יז[עריכה]

אין מביאין תרומה מן הגורן לעיר ומן המדבר לישוב אבל במקום שחיה אוכלתה ובהמה אוכלתה התקינו שיהא מביא ונוטל שכרו מכהן מפני [חלול השם].

הלכה יח[עריכה]

עשרה אין חולקין להם בין הגרנות אלו הן חרש שוטה וקטן טומטום ואנדרוגינוס נשים ועבדים וערל וטמא והנושא אשה שאינה הוגנת לו וכולן [נותנין] להם תרומה מתוך הבית חוץ מן הטמא והנושא אשה שאינה הוגנת לו.