תוספתא/נזיר/ו
הלכה א
[עריכה]ספק נזיר טמא ספק נזיר טהור אבל נזיר ודאי היה ספק מצורע טמא ספק מצורע טהור אבל מצורע ודאי היה אוכל בקדשים אחר [שלשים יום] שותה יין ומטמא למתים לאחר מאה ועשרים יום כיצד אמרו לו נזיר טמא אתה ואין נזיר טמא מגלח אלא עד שבעה צא ומנה שבעה הזה ושנה גלח והביא קרבן מנה שבעה ובקש לגלח [ואמר] לו נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור מגלח אלא עד שלשים צא ומנה עשרים ושלשה להשלים שלשים גילח והביא קרבן מנה שלשים [ובקשו] לגלח אמרו לו נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור מגלח אלא על הדמים כיצד הוא עושה מביא עולת בהמה ומתנה עליה ואומר אם טהור אני ה"ז חובה ואם לאו ה"ז נדבה כיצד תעשה לו להחמיר עליו מביא פילי של חרס [חדשה] ונותן לתוכה רביעית מים חיים ומביא שתי צפרים ושחט את אחת מהן אל כלי חרס על מים חיים [חפר] וקברה בפניו ואסורה בהנאה ומביא חטאת העוף ומתנה עליה ואומר אם טמא אני חטאת מחובתי ועולה נדבה אם טהור אני עולה מחובתי וחטאת ספק [ומגלח] ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שמצורעים מגלחין ומונה שלשים ומביא עולת בהמה אחרת ומתנה עליה ואומר אם טהור הייתי עולה הראשונה חובה וזו נדבה והחטאת [העוף] ספק מחובתי ואם טהור אני עולה הראשונה נדבה וזו חובה וחטאת עוף ספק ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שהמצורעין מגלחין ר"ש אומר למחרת מביא אשמו ולוגו בידו ומעמידן על שערי נקנור ומתנה עליהן [ויאמר] אם מצורע אני ה"ז אשמי ואם לאו ה"ז שלמי נדבה אשם זה נשחט בצפון וטעון מתן בהונות וסמיכה ונסכים [ותנופה] חזה ושוק ונאכל לזכרי כהונה ולא הודו לו חכמים לרבי שמעון שמביא קדשים לבית הפסול להביא חטאת בהמה אין יכול שאין חטאת בהמה באה על הספק להביא חטאת העוף אין יכול שהעשיר שהביא קרבן עני לא יצא כיצד עושה יכתוב נכסיו לאחר [ויביא] קרבן עני נמצא עני [מביא] חטאת העוף ומתנה עליהם ואומר אם מצורע אני ה"ז חטאת אם לאו ה"ז ספקו ואוכל בקדשים מיד אבל לשתות יין ולטמא אין יכול שאין ימי נזרו עולין לו בתוך ימי צרעתו כיצד [תעשה] לו כדברי בן זומא סופר שלשים יום ומביא עולת בהמה ומגלח ומביא חטאת העוף ומתנה עליה ואומר אם טמא אני חטאת מחובתי ועולה נדבה ואם טהור אני עולה מחובתי וחטאת ספק וסופר שלשים יום ומביא קרבנותיו שלמים [ומביא עולה] ומתנה עליה ואומר אם טמא אני עולה הראשונה חובה וזו נדבה והחטאת העוף מחובתי [אם] טהור אני עולה הראשונה [נדבה] וזו חובה והחטאת העוף ספק ומגלח ואוכל בקדשים לאחר ס' יום ושותה יין ומטמא למתים מיד במה דברים אמורים בזמן שנזר שלשים אבל נזר שנים עשר חודש אוכל בקדשים לאחר שתי שנים ושותה יין ומטמא למתים לאחר ארבעה שנים.
הלכה ב
[עריכה]טמא בספק ומוחלט בודאי אוכל בקדשים לאחר שמונה ימים ושותה יין ומטמא למתים לאחר ששים ושמונה יום טמא בודאי ומוחלט בספק אוכל בקדשים לאחר שלשים ושבעה יום [שותה] יין ומטמא למתים לאחר ע"ד יום טמא בודאי ומוחלט בודאי אוכל בקדשים לאחר שמונה ימים ושותה יין ומטמא למתים [לאחר] ארבעה וארבעים יום.
הלכה ג
[עריכה]כל קרבנות [הצבור והיחיד] הציץ מרצה על טומאת הדם ועל טומאת הגוף חוץ מנזיר ועושה פסח שמרצה לטומאת הדם ואינו מרצה על טומאת הגוף [ואין] נטמא טומאת התהום ה"ז מרצה כיצד היה הולך לשחוט את פסחו ואמר לו מת היה עמך בבית שנכנסת לו תחת אבן שישבת [עליה] ונודע לו בין [בשעשה] פסחו [ובין] עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני אבל אמרו לו קבר התהום היה עמך בבית שנכנסת לו [או] תחת אבן שישבת עליה ונודע לו עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני משעשה פסחו אין צריך לעשות פסח שני וכן נזיר שהלך להביא קרבנותיו ואמרו לו מת היה עמך בבית שנכנסת לו או תחת אבן שישבת [עליה] ונודע בין משהביא קרבנותיו [ובין] עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה אבל אמרו לו קבר התהום היה עמך בבית שנכנסת לו תחת [האבן] שישבת [עליה] ונודע לו עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה משהביא קרבנותיו אין צריך להביא קרבן טומאה.
הלכה ד
[עריכה]חומר באשתו ובתו שאין בעבדו [ובשפחתו בעבדו] ובשפחתו שאין באשתו ובתו שאשתו ובתו מפר את נדרן ואין [כופן לשתות יין ולטמא למתים אבל עבדו ושפחתו אין מפר את נדרן [אבל כופן] לשתות יין ולטמא למתים ואין שותין אלא בפניו ואין [מטמאין] למתים אלא בפניו ר' יוסי אומר עבד שאמר לו רבו הוי שותה יין שתי שנים [ומטמא למתים שתי שנים] שותה יין בפניו ושלא בפניו ומטמא למתים בפניו ושלא בפניו למה רבו [כופו] לנזירות אבל לא לנדרים ולא לשבועות.
הלכה ה
[עריכה]עבד שנזר וגלח ויצא לחירות יצא נזר ולא גלח ויצא לחירות לא יצא נטמא ויצא לחירות מונה משעה שנטמא.