תוספות רי"ד על הש"ס/עירובין/פרק ב

על ש"ס: תוספות רי"ד | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

מהדורא תניינא

דף יט עמוד ב

לכאורה שייך לכאן: (במקור הודפס בדף מא:) כי פליגי משמונה ועד שתים עשר פי' והכין היציעה של משנה עושין פסין לביראות ארבעה דאמרין נראין כשמנה דברי ר' יהודה ר"מ אומר שמנה נראין כנים עשר פי' במה דשאתה מתיר עד י"ג אמה ושליש אני מצריך ד' פשוטין באמצע וכמה יהא ביניהן שיפסיק שם ד' דיומדין בלא פשוטין שתי רבקות של ג' בקר דבר ר"מ שהן י' אמה ור' יהודא של ד' בקר שהן י"ג אמה ושליש אבל אם הן יותר צריך פשוטין:

דף כ עמוד א

כל מחיצה שנעשית בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה פי' אע"ג דפליגי אמוראי בבאו מים בשבת ובשלשה ומת א' מהן ובשנים וניתוספו עליהן ובמבוי שניטל קורתו או לחיי דוקא היכא דאיכא מחיצות דאורייתא וחסר תיקון דרבנן פליגי אבל במבואות דאורייתא לא פליגי שאם היו מחצלאות פרושות ובאו גוים וגילום בשבת אסור מן התורה לטלטל שם וליכא למימר שבת כיון שהותרה הותרה וכן נמי אם פרשו גוים מחצלאות והקיפו רשה"ר בשבת מותר לטלטל שם ולא אמרינן כיון שנאסרו למקצת שבת נאסרו לכל השבת דכשנאסרו לא הי' שם מחיצות כלל ועכשיו נעשה מוקף מחיצות:

דף כב עמוד א

פיסקא ר' יהודה אומר עד בית סאתים נ"ל דה"ג או דיילמא פסין באל בור קאמר וקמבעיא ליה אם עולה רוחב הבור למדת בית סאתים אי לא וה"פ מי אמרי' אדם נותן עינו בבורו ולא גזרי' דילמא אתי לטלטולי יותר מבית אסתים בקרפף דעלמא פי' אע"פ שההיקף עם חלל הבור היא יותר מבית סאתים אדם נותן עיני בבורו ורואה שהבור לא חזי לתשמיש הילכך לא יתירו קרפף דעלמא שהוא יותר מבית סאתים דחזי כולו לתשמיש או דילמא אדם נותן עיניו במחיצתו וכיון שהוא מקפת יותר מבית סאתים אתי למישרי בעלמא ושרי' ובעי למיפשט מדתנאי רשב"א אומר בור בית אסתים אבית סאתים מותר שאע"פ שעם ההיקף יבא יותר מבית סאתים היא מותר ומדקאמר ר"ש בור בלא פיסין מכלל דר' יהודא בור ופסין קאמר ואל פסין באל בור דשמעי' לר' יהודא דאמר עד בית סאתים עם ההיקף והבור אבל יותר מבית סאתים אסור ואתא ר"ש למימר אפילו אם הבור לבדו הוא בית סאתים שההיקף יבא עכשיו יותר הוא מותר ואי לאו דשמעי' לר' יהודא דבכה"ג קאסר לא הוה אמר היא מורת ותפשוע מהכא דר' יהדוא דאמר בית סאתים בור ופסין קאמר ואל פסין בלא בור דאי פסין בלא בור קאמר איהו נמי בכה"ג מישראל שרי ודחי דר' יהודא פסין בלא בור קאמר דאין חלל הבור מן המנין ובכי היא גוונא איהי נמי שרי ואיכא בינייהו ארוך וקטן דר' יהודא הוה שרי בית סאתים פסיק בלא בור אפי' ארוך וקטן ור"ש דנקט בית סאתים אבית סאתים לא שרי ארוך וקטן ואי קשיא ולימא דפליגי אלא אמרו להרחיק דר' יהודא שרי להרחיק טפי עד שיהא ההיקף לבדו בית סאתים בלא הבור תשובה אע"ג דפליגי בהא אית לן למימר דפליגי אבית סאתים דמדקאמר ר"ש מותר יש לומר דר' יהודא אסר ותירץ דאיהו נמי שרי אלא דפליגי בארוף וקטן א"נ אין לפרש דקסבר ר"ש שלא ירחיק יותר משתי אמות דכיון דס"ל אדם נותן עיניו במחיצתו עד בית סאתים שרי כר' יהודא והאי דקאמר לא אמרו להרחיק לאו דלא ליטפי היא אלא דלא ליבצר וכך אתה צריך לפרש ואל אמרו שצריך להרחיק אלא כדי ראשה ורובה של פרה ואין ביניהן דבר אחר אלא דאריך וקטן.

דף כג עמוד א

פיסקא ועוד אמר ר' יהודה בן בבא כו' מה שפירש המורה דאע"ג דהוקף לדירה אפי' אלף אמה שרי ואל אסרו חכמים אלא בקרפף שלא הוקף לדירה והכא בהא קמיפלגי דר"י בן בבא סבר קרפף שהוא ע' ושירים על ע' ושירים מטלטלין בתוכו ובלבד שיהא בו שומירה דקסבר לבית סאתים נמי בעי' בית דירה ואינו מותר בלא דירה אלא פחות מבית סאתים אבל בית סאתים חשוב וכי היכי דטפי מבית סאתים בעי היקף לדירה הם הכי הבית סאתים ור' יהודא נמי ס"ל כוותי' אלא דסבר שגם בור ושיח ומערה חשיבי בית דירה ובין ר' יהודא בין בבא ובין ר' יהודה ס"ל דאפילו טפי מבית סאתים מישתרי בבית דירה אלא דסברי דאף בית סאתים נמי בעי בית דירה ור"ע פליג עלייהו ואמר דבית סאתים אפי' אין בו אחד מכל אלו מטלטלין בתוכו כאלו הי' פחות מבית סאתים ואתי ר"ע כת"ק דאמרו לו לר' יהודא לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף דמשמע דגנה וקרפף כך מותרין בבית סאתים בלי שום בית דירה ור' אלעי הוה שרי אפילו בבית כור בלא בית דירה דלית ליה כלל דמצרכי רבנן בית דירה אלא בכל היקף דעלמא שרי לטלטוליאם מחיצותיו כשרות והשתא ליכא לאקשוי כלל דר יהודא אדר' יהדוא כדקשיא ליה במה"ק:

דף כג עמוד ב

פיסקא ר' יוסי אומר אפילו מרבה כו' כמאן כר"ש דתנן כו' ננ"ל דכיון דכתיב האי גירסא בכל הספרים לפרושי הכי האי דאמרת שאם הי' בית סאתים מותר וקא שרית חצר הפרוץ לקרפף ואין פרצתן אוסרתן לומר שיתערב זה האויר עם זה והו"ל יותר מבית סאתים אלא אמרינן הזרוע שהוא בית סאתים חשבי' ליה קרפף ואותו שאניו זרוע הוי חצר וכמו שאלו היו זה בעצמו וזה בעצמו היו מותרין כמו כן נמי אם נפרצי זה לזה הן מותרין כמאן קא שרית כולו האי כר"ש דר"ש אשכחן דמיקל בחצר וקרפף שאע"פ שהן של שני ב"א הי' מתיר לטלטל מזה לזה ויש לומר כמו שהי' מתיר ר"ש כשהן של שני ב"א בלא עירוב הה"נ הי' מתיר כשהן של אדם אחד ונפרצו זה לזה ורבנן כמו שהי' אוסרין בדיורין חלוקין הה"נ היר אוסרין כשהן של אדם אחד ונפרצו זה לזה הילכך כל היכא דשרינן קרפף וחצר הפרוצין זה לזה אמרינן כר"ש וכל היכא דאסרינן להו אמרינן כרבנן:

דף כה עמוד ב

אלא לאו מושם דאמרינן אויר מחיצות מייתרן וזה אין אוויר מחיצות מייתרו פירש והאי דנקט גיפופי להתיר את החצר שאלו נפרצה החצר במלואה הקרפף אסור מפני שהוא כרמלית שהכותל שנפרץ ייתרו ואע"פ שנשארו לו גיפופין לא הועילו לו כלים שאין האיסור בא לו במחוץ מאור החצר אלא הכותל שנפרץ ואויר מקום הכותל אסרו והחצר נמי היתר אסור מפני שנפרצה לכרמלית להכי בעינן גיפופין בחצר למישרה אבל המורה פירש די אנקט איפכא לא מיתסרא חצר כר"ש ואינו נ"ל עיין במהדורא תליתאה: