תוספות יום טוב על ידים ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תוספות יום טוב · על ידים · ב · >>

משנה א[עריכה]

נטל לידו אחת. כבר נתבאר בחגיגה (פ"ג מ"ב) כשנטמאת ידו האחת. לא תטמא האחרת (לענין תרומה). וכן כשנטמאו הידים יחדיו. מטהרם אחת אחת. וזה מותר לתרומה. הרמב"ם. כלומר אבל לא לקדש:

משטיפה אחת. כתב הר"ב ובידו אחת דסגי כו' אלא שתהא אותה שטיפה מרובה כשתים. תוס' פ"ח דחולין דף ק"ז. ומ"ש הר"ב אבל לשתי ידיו כו' לא מהני עד שיטול ב' פעמים. עיין מ"ש בזה בסוף מתניתין דלקמן. ומ"ש הר"ב בשם הרמב"ם דנ"מ לענין מים שניים אי בעי רביעית אי לא. לשטתיה אזיל דהא דתנן בפ"ק מי רביעית נותנין לידים. מפ' נמי על מים שניים כמ"ש שם הר"ב בשמו. ומ"ש הר"ב ואין הל' כר"מ עיין מ"ש בזה במתניתין דלקמן:

נפל ככר של תרומה. עיין מ"ש בזה במשנה דלקמן [ד"ה ונפל]:

ככר של תרומה. כתב הר"ב היכא דנטל את הראשונים ברביעית וזה לפי פירושו דברישא אבל לפי' הרמב"ם דברישא מצאתי בפירוש בנא"י שמפרש דקאי אמים שניים. שאם נפל ככר של תרומה באלו מים שניים. סובר ת"ק דטהור כמו במים שניים בעלמא. כמו שנתבאר במשנה דלקמן. ור"י אומר שאלו מים שניים מטמאים ככר של תרומה. כמו מים ראשונים אשר הם תחלה. הואיל ומים ראשונים היו שטיפה אחת לשני הידים ע"כ:

ר"י מטמא. מתוך פי' הר"ב במתני' דלקמן מבואר דאין הלכה כמותו וכ"ש להרמב"ם דפלוגתא דסיפא תליא בדרישא. וכתב דהל' כת"ק: ומטמאין את היד. ב"י ס"ס קס"ב בשם הרא"ש. ומ"ש הר"ב בפי' אחר ונמצא על ידיו קיסם או צרור וכל דבר החוצץ. בתוספתא הביאום הרמב"ם והר"ש. כל החוצצין בגוף חוצצין בידים. ע"כ. ובגמ' מייתי לה פ' כל הבשר דף ק"ז וגרס בידים לחולין. וכך העתיקם הרי"ף בפ"ח דברכות. ומ"ש הר"ב אע"פ שנתן על ידיו מים שניים לשון הרמב"ם פי"א מה"מ [הל' ג'] נטל את הראשונים ונמצא על ידו דבר חוצץ והסירו ונטל את השניים כו'. ומ"ש הר"ב שאין המים השניים מטהרים אלא המים שע"ג היד לא הידים עצמן. כן כתב הרמב"ם ולשיטתיה בפי' רישא דמתני' דלעיל. אבל לפי פירוש הר"ב דהתם אף השניים באים לטהר. שהרי מפ' שבראשונים לא סגי (ומפרש) [הוי ליה לפרש] נמי למתני' דאיירי בכה"ג דצריך לשניים. אבל אפשר לומר דהיינו דלא סגי שאין המים הראשונים מיטהרים. וכי נפל עליהן ככר של תרומה. טמא. אבל לענין ידים עצמן. כבר נטהרו הואיל ואתי משירי טהרה אלא הכא שהיה עליהן דבר החוצץ. לא נטהרו מהראשונים. ואף השניים לא באו לטהר כלל:

רשב"ג אומר כל שהוא מבריית המים טהור. פי' הר"ב כגון יבחושים אדומים כו' אם נפלו על הידים כו' אינן חוצצין ואין הלכה כרשב"ג. וכ"כ הרמב"ם. ובטור ס"ס קס"ב כתב צרור או קיסם או שום דבר שהיה בתוך המים. וכתב הב"י שהיה נראה לומר שהוא כדי לכלוך דבר שהוא מבריית המים. כגון יבחושים. וכיוצא בהם. ולאפוקי מרשב"ג כו'. אלא דבפ"ב דזבחים [דף כ"ב] משמע דהלכתא כוותיה. וכמו שכתבתי בסי' ק"ס. ולכך נ"ל שלא כתב כן אלא לאתויי שאר דברים שאינם מבריית מים. עכ"ל. ואני כבר כתבתי במשנה ז' פ"ו דמקואות [ד"ה רשב"ג]. דלהרא"ש דפסק שם במקואות דלא כרשב"ג לענין שאינו ממעט. דודאי דלדידיה אין הלכה כמותו במטבילין ג"כ. וכן הכא לענין חציצה ולכך דברי הטור מפורשים כס"ד דהב"י. ולכן לא הזכיר טהור לענין טבילה ביד משום דכיון דחוצץ בידים. כ"ש שאינו ראוי ליטול בהן ידיו. ועאכ"ו דלכל גופו אין טובלין ובודאי דאיכא למתמה על הרמב"ם בנדון זה כמו שכתבתי שם. וכן על הש"ע שנמשך אחריו:

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משנה ג[עריכה]

עד הפרק. יש מחלוקת בין הפוסקים. להרי"ף עד הפרק כל היד עד הקנה של זרוע. ולהרא"ש עד מקום חיבור האצבעות לכף היד. ומיהו לגירסת הרי"ף אף להרא"ש בתרומה עד הקנה. והב"י מסיק דאף לחולין ראוי לנהוג כהרי"ף:

כיצד נטל את הראשונים עד הפרק כו'. פי' הר"ב דכיון דראשונים לא יצאו חוץ לפרק כו'. ביאור הענין. שאין הידים מטמאים משקים. אלא עד הפרק. אבל משקים שנגעו חוץ לפרק טהורין. וכן אין מים שניים מטהרין את הראשונים אלא בעודן בתוך הפרק. אבל נפלו עליהן חוץ לפרק אין מטהרין אותן. וחוץ לפרק דרישא וסיפא. הוא שהיו בתחלתן תוך הפרק. ויצאו אח"כ חוץ לפרק. ב"י (ריש) סימן קס"ב:

נטל את הראשונים לידו אחת כו' ידיו טמאות. כתב הר"ב כל יד ויד כו' דמים שע"ג זו מטמאין מים שע"ג חברתה. כן לשון הר"ש. והב"י העתיק ל' הר"ש דמסיים וגם את היד:

נטל לידו אחת ושפשפה בחברתה טמאה. הך סיפא אתיא במכ"ש דרישא. נטל את הראשונים לידו אחת. ונמלך ונטל את השניים לשתיהן. דהכא לא נטל לשניה כלל. כ"ש דטמאה. ונ"ל דלא קתני לה אלא למתני בהדה. בראשו או בכותל טהורה:

נוטלין ד' וה' זה בצד זה כתב הר"ב ואין חוששין כו' משום שמא נטמאו כשנפלו מיד זה ליד זה. לפי שהם כלם במדרגה יד אחת אנו חושבים אותה. הרמב"ם. ומ"ש הר"ב ומשום שמא לא נטלו מן הרביעית. דאם היה חצי לוג לה'. ותנן לעיל בפ"ק מחצי לוג לד' ולא לחמשה. נמצא כשהשמש הולך ושופך מים על ידיהם. (אם) כשנטלו הג' נשאר עדיין בכלי רביעית. מהני נטילה לשנים האחרונים. וספק ידים טהורות. הר"ש:

משנה ד[עריכה]

מפני שאמרו. במסכת טהרות פ"ד מ"ז וי"א:

היו ידיו טהורות ולפניו שני ככרים כו'. וכן העתיק הרמב"ם פי"ד מהא"ה ומשום בבא דידיו א' טמאה וא' טהורה. דהתם צריכה למתני שני ככרים. מש"ה תני בכולהו שני ככרים. אע"ג דבחד נמי ה"מ לאשמועינן: