תוכחת חיים פרשת ויקרא

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סדר ויקרא

י'תפלל ה'אדם ו'יבקש ה'רחמים מאת ה' אלהינו, שיזמין לנו פרנסתינו מידו הרחבה. וכבר אמרו רז"ל בפרק חלק ובבראשית רבא סדר נח והביאו רש"י בחומש, על פסוק ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה. שאמרה יונה יהיו מזונותי מרורים כזית, ובידך, ואל יהיו מתוקים כדבש על ידי בשר ודם, וכתב הרב רבינו בחיי סדר זה, וז"ל, והנה בזה יש קל וחומר לבריות, שאם העופות נוח להם זה, על אחת כמה וכמה בני אדם שהם בעלי השכל וידיעה, ומידת הבושה פרושה על פניהם שאינם רוצים להתפרנס זה מזה יע"ש. גם אמרו רז"ל בגמ' על פסוק כי חינם מזורה הרשת וכו'. דאפילו העופות מכירים בצרי עין, מכל שכן האדם דהוא בעל שכל, כי מבין ריסי עיניו של אדם ניכר מהותו, אם הוא צר עין לבל יהנה ממנו, ולא יסעוד אצלו. כדהזהיר שלמה המלך ע"ה אל תלחם את לחם רע עין, ואם האדם מתפלל שלא יהיו מזונותיו מיד בשר ודם וזה חפצו דיהיה מאיתו יתברך, ובעבור כן נשמר עצמו מצר עין, איך יתכן לעשות עושק וחמס לחבירו, דהוא אשר שנא ה', ואדרבא יזיק לו לפרנסתו כי כיון דנותן עיניו בממון של אחרים מה שאינו חלקו וזכותו, גם ה' יעביר ממנו שלא לתת לו מזונותיו הקצובים, ויצא חסיר הד'ר לתת את השפע ההוא לנגזל ומדויל ידיה משתלים, ובדוק ומנוסה דאינו רואה סימן ברכה ממה שעשק וחמס, ואדרבא בא זה ואיבד זה דיורד מנכסיו.

וצא ולמד ממה שקרינו בפרשה בסדרא דיומא, נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל, או עשק את עמיתו, או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה. דנקט קרא ומעלה מעל בה', טמון ברמ"ז הא דאמרן, דחס ושלום גורם, דהקב"ה עושה חוץ משורת הדין, להוציא מזה ונותן לזה, כיון דגזל או עשק. ויותר רעה רבה דעבירה גוררת עבירה, דמי שגונב, סופו לישבע על שקר וכתיב בפרשת קדושים ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלקיך אני ה'. הנה מבואר כי הנשבע לשקר מחלל שם ה', ולזה כפל ומעלה מעל בה', דשתים רעות עשה עם ה', האחת דמוכרח הקב"ה להוציא זכותו של זה וליתנו לשכנגדו, כי אין לו זה החלק, והוא ח"ו שלא כדין. זאת שנית, דעושה חילול ה' במה שנשבע על שקר. ואמרו רז"ל והובא בספר שני לוחות הברית הקדוש דף קצ"ה ע"ב, שבועת שקר אחת דוחה מאה זכיות, יע"ש. ונמצא דחוטא אחד יאבד טובה הרבה, ומבואר בתורת כהנים סדר קדושים, על פסוק ולא תחללו דהנשבע לשקר גורם דמסתלק ממנו צלם אלקים, ובמקום ומוראכם וחיתכם יהיה על כל וכו', אדרבא יאכלו אותו הבהמות וחיות כיע"ש. ואוי להם לעושים עורמה ותחבולה בשבועתם, וחושבים דגונבים לב בית דין, ולא ישיתו לב דכביכול בוחן לבות וכליות, אלקים צדיק, והוא היודע לבות בני אדם, ומצינו דמי שאינו עושה עורמה ותחבולה בשבועתו, הרי הוא מקיים מצות והלכת בדרכיו, הלך אחר מידותיו, יען מצינו שאמרו רז"ל, דאין הקב"ה מערים על שבועתו, דנשבע שלא יביא מבול לעולם, והמצריים באו מאליהם ונפלו לתוך הים. וכן מה שנשבע לאבות שלא לכלות את זרעם, אינו מערים לומר אדעתא דיהיו צדיקים ולא חוטאים, וכאשר הביא כל זה הרב זרע שמשון ריש סדר יתרו. ואם הקב"ה עושה כן, גם האדם צריך לילך בדרכיו יתברך שלא להערים בשבועתו כלל, כי אם על דבר אמת במה שהוא אמת פיו ולבו שוין וכן כשיושב לטהר חשבויות עם שותפו, או עם מי שיש לו עסקים עמו לא יבקש עורמות ותחבולות והמצאות לעשות עושק וחמס עם חברו.

ויחשוב האדם בדעתו לקחת מוסר השכל כי יותר מה שירא האדם ויצטער על מה שיזיקו לו, יותר יצטער על מה שיזיק הוא לאחרים, כמו שאמרו רז"ל גבי יעקב בסדר וישלח, על פסוק ויירא יעקב מאד ויצר לו, ויירא שמא יהרג, ויצר אם יהרוג הוא את אחרים, יע"ש. ונראה להוכיח מדלא קאמר ויירא מאד, דיותר היה לו ליעקב צער גדול על אשר שמא יבא תקלה לאחרים על ידו, מדכתיב מאד ויצר, יותר מהנזק הבא לו, מדכתיב ויירא שהוא יראה לבד, ואין ספק כי על ידי זה שאדם מצטער שמא יבא תקלה על ידו לחבירו, מן השמים יסייעוהו שיזכה שלא לבא הוא לידי תקלה. וזאת שנית נראה כי הוא זוכה לבנים כשרים, ושיהיה מטתו שלימה. והטעם בדרך טבע ובדרך סגולה וזכות. בדרך טבע, כי כיון שטבעו טוב שלא להזיק ושלא להרע לאחרים, אם כן אין לו לשום אדם קטטה ומחלוקת עמו, ותמיד עין השגחתו על בניו להדריכם בדרך ישרה. וגם בדרך סגולה וזכות, כי כמו שזה האיש אינו רוצה בצער אחרים ונזקן, ומצטער על זה, גם מן השמים יתנו לו בנים כשרים שלא יבא לידי צער ותקלה על ידם. ותרוייהו מצינו ביעקב אבינו ע"ה, כי על ידי כי נצטער מהנזק שיבא על ידו לאחרים, זכה כי לא בא תקלה על ידו וגם שהיתה מיטתו שלימה כולם צדיקים. ומכל שכן כי מן השמים ירחמו עליו שלא יהרגוהו, ואל יפול ביד עשו וביד שאר אויביו, והוי זכות גדול גם לדורות הבאים אחריהם. אשר זה יהיה כונת המאמר במדרש סדר בלק פרק כ' על פסוק ויעמוד במקום צר אשר [דף ב] אין דרך לנטות ימין ושמאל, וזה לשונו בניו של יעקב לא מצא בהן פסולת ליגע בהן לכך נאמר בשלישית, במקום צר, זה יעקב. ויירא יעקב מאד ויצר לו אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל, שלא מצא פסולת באחד מבניו עכ”ל. כי רצה המאמר להשמיענו שתים זו שמענו, כי בזכות שיעקב היה מצטער אם יהרוג הוא את אחרים שלא יבא תקלה על ידו, זכה כי גם מן השמים פרעו לו. מידה כנגד מדה, שנברא בלעם הרשע להזיק להם ולקללס לא תחול הקללה עליהם ולא יהיו ביילין כמו שהוא היה מצטער להזיק לאחרים. והשמיענו עוד אחרת, אגב חדא תרתי, כי בזכות זה נמי היתה מיטתו שלימה, שכל בניו היו שלימים וכשרים, כי כך מדת היא באנוש שיש לו מידה טובה כזאת שבניו יהיו צדיקים. וכן בדין דקיימא לן דיותר מחוייב האדם ליזהר מלהזיק לאחרים ממה שיזהר שלא יוזק הוא מאחרים כמו שכתבתי בעניותי בסה״ק נשמת כל חי חלק ב' חלק חושן משפט סימן מ"ט, יעויין שם. וכבר כתב הרמב"ם בהלכות דיעות, ויזהר שלא יהיה מצר לאדם מעולם. ומרגלא בפומי לומר אם יתנו לו אלפי אלפים דינרי זהב ויהיה מצר איזה נמלה אינו לוקח, כי לא אהיה נהנה מדבר שיש איזה צער ודאגה לשום נברא. וזיכני השם יתברך ברחמיו הרבים ברחמים לחיים וראיתי מה שכתב הרב החינוך סדר שופטים, במצוה לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה וכו'. משורשי המצוה לפי שהם משרתי השם יתברך לא נאה להם להשתמש בכלים החטופים מיד בני אדם במלחמה בחרב חנית וכידון, כי לא יבא בית השם יתברך רק דבר הבא דרך שלום ויושר ואמונה, ולא שידאג עליו לב איש ואשה עכ"ל. וזה כוונת הכתוב בסדר בחוקותי ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ, כלומר הברכה דלחמכם לשובע יהיה מבלי דתצטרכו לילך לארצות אחרות למלחמה ולכבוש רכושם רב, אלא כהכהנים הנגשים אל ה' תהיו אתם, כהני ה' וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ, שלא תצאו למלחמות כדי לאכול לשובע, וכדברי הרב החינוך ז"ל.

וצאו וראו, כי כל הני מעושק וגזל וחמס ועורמות ותחבולות, אינן תלויין באדם מסיבת חסרון כיס כי דחוק הוא למעות, כי אם דטבע היא באנוש לפי האדם, דיש עשיר מכחש, ויש עני מחזיר אבידה. והכל הולך לפי שרירות לבו. דנפש רשע אותה רע, דיש לו חמדת ממון, וענין מידת החמדה, רעה היא עד אין שיעור, ואזהרתה היא נתונה בעשרת הדברות. ולפי מה שהביא הרב הקדוש ראשית חכמה ז״ל, כי מעשה באדם אחד שעל ידי החמדה עבר על כל עשרת הדברות כאשר יעוין שם. מה נשאר לדבר עוד בגנות החמדן בממון, והתינוקות של בית רבן קורין בצבור בפרקי אבות. הקנאה, והתאוה, והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, וכדכתיב בפרשת בהעלותך, קברות התאוה, דקברו את העם המתאוים.

ואתה תחזה בפרק קמא דסוטה דמונה ואזיל בשנים עשר בני אדם דנמצא בהם דנתנו עיניהם במה שאינו שלהם וניטל מהם גם מה שהיה בידם. ואלו הן זונה, נחש, קרח, בלעם, דואג ואחיתופל, גחזי, המן, קין, אבשלום, אדוניה ועוזיה יעויין שם. ורואה אנכי כל מה שאירע נזיקין וחבלות בעולם, הוא בשביל החמדה. מתחילת ברייתו של עולם, ותרא האשה כי טוב העץ למאכל ונחמד העץ להשכיל. גם ענין הריגת קין להבל, היה בשביל חמדת העולם ותאומתו. וכן דור המבול, כי מלאה הארץ חמס. וכן דור הפלגה שחמדו כבודו יתברך. כמ"ש רז"ל ורש"י, לא כל הימנו שיבור לו את העליונים וכו'. וכן ויהי ריב בין רועי מקנה אברם, דעיניהם צרה דאברהם היה הולך וגדל. וכן ענין ישמעאל עם יצחק, כמו שכתב רז"ל ורש"י על פסוק אשר ילדה לאברהם מצחק, שדרז"ל שופך דמים שהיה רוצה להרוג את יצחק. כדי ליקח הירושה. וכמו כן יוסף עם אחיו ויקנאו בו, וגרם ירידתם למצרים, וגלות החל הזה, בעון מכירת יוסף, כמו שאמרו בזוהר חדש כנודע. הרי דהכל סובב הולך למידת הרעה הזאת של החמדה, ואפילו בלב אסור לחמוד. וכן בדרך שחוק אסור לחמוד, דמרגיל עצמו בדבר רע. וכענין הגזל שאמרו בכמה מקומות לא תגנובו על מנת למיקט על מנת לשלם תשלומי כפל. ועיין בספר החסידים מ"ד, ובמדרש תנחומא סדר נח.

וריב לי עם כמה בני אדם דאחוזים מעץ הדעת טוב ורע, דעם מי שתקיף ממנו מתחסד עצמו להיות משאו ומתנו באמונה, ועושה עמו פוליטיקה, מסיבת וירא כי לא יכול לו, על דרך שאמרו, חסריה לגנבא, לשלמא נפשיה נקיט. ואילו יפול בידו עני ונכה רוח דעשה משא ומתן עמו, אז רוצה לבולעו ומבקש לחטוף עני ברשתו כלחוך השור את ירק השדה. ומה נאמנו דברי רבינו בחיי ז״ל ריש סדר וישב, דפתח לה פתחא במאמר הכתוב, אל תגזול דל כי דל הוא, ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם, וקבע את קובעהם נפש, דכתב וז"ל, ידוע כי הזהירה התורה לרחם על העניים במצות עשה ובמצות לא תעשה, ואם כן אחר שהזהירה התורה על הגזל בלאו דלא תגזול על כל העולם, למה הוצרך להזהיר על גזל העני, דאם חייב ליתן לו, איך יגזול ממנו. ועל כן בא שלמה והוסיף ביאור בעונש הגוזל את העני, כי אין דרכו בכל ספר משלי להזכיר ממצות שכתב משה רבינו, אם לא לחדש בה דבר ולעשות סייג לדבריו, ועל כן אמר אל תגזול דל כי דל הוא, ואין צריך לומר לדל כי אפילו לעשיר אסר לגזול, ומה שהזכיר דל, מפני שהוא מצוי דהכל גוזלין אותו, לפי שאין לו עוזר וסומך דאין מי שידבר בעדו, כאיש העשיר, אלא הכל שונאים אותו, ומתרחקים ממנו, אפילו קרוביו ככתוב כל אחי רש שנאוהו, ועל כן אמר אל תגזול דל, מצד כי דל הוא, והוא חסר כח, וידעת שאין לו סומך לעמוד כנגדך ואין מי שיריב את ריבו, אל תדמה בנפשך זאת, כי הקב"ה יריב ריבו והוא הטוען שלו והוא יעניש להגוזלים מאתו, לא עונש ממון רק עונש הגוף והנפש, וזהו וקבע את קובעהם נפש, לכלול הגוף והנפש, אלו תורף דבריו ושפתים יצדק. ראה בעיניך עד היכן מגיע העונש למי שגוזל את העני. וכמו כן אתה תשמע מהרה למי שגוזל ממי שהוא דל מדעת, דאינו בעל טענה וגבר תמים, דה' יריב ריבו ושומר נפשו ירחק מהם שלא יהיה בידו סרך גזל או עושק כלל כי בנפשו דבר. [דף ג]

ולפי האמור כמה צריכים להזהר גרורי המזונות לפקח ולהשגיח על בעלי החנויות דמוכרין לעניים, מלבד דמוכרין לעשירים יותר בזול ולעניים ביוקר, מסיבת קנייתם בין רב למעט, עוד הן בה על המידה ועל המשקל. ואמרו רז"ל על פסוק בא זדון, כי בעון המשקלות בא עמלק, וזה גרם דאין השם שלם ואין הכסא שלם. גם אמרו רז"ל לא יהיה לך בכיסך איפה ואיפה וכו', אבן שלמה וצדק יהיה לך, המצוות מברכות את בעליהן, ולהפך לא יהיה לך, הרי דגורם רעה לעצמו המודד והשוקל חסר. ובספר מעם לועז סדר קדושים, הביא מעשה, מעם הארץ אחד, שהיה בעל חנות, והיה עצירת גשמים, ובא בחלום להרב שבעיר זו שעם הארץ יהיה הש"ץ, וכשנתקבצו כולם גזר עליו שיהיה זה ש"ץ, וסירב בעל החנות הנזכר, שהוא עם הארץ גמור לבל יהיה ש"ץ, שאינו יודע אות אחת שבתורה. והרב הפציר בו והלך זה העם הארץ מבית הכנסת, והמתינו עד שבא והביא בידו השקל שהוא שוקל, ואמר, המשקל הוא שם הוי"ה ב"ה, דהיינו הראש שבפיסת ידו למעלה, הוא יו"ד, והשבט שבו תלויים הב' טבלאות, הוא הוי"ו. והב' טבלאות, ב' ההי'ן. יעויין שם באורך. ועיין בר"ח שער הקדושה סוף פ"ז יע"ש. ובקונטרס נפש כל חי מערכת מ"ם ד"ה משקל בס"ד. וזו כוונת הכתוב בישעיה סי' כ"ח וצדקה למשקלת כי כמו שמצינו בצדקה עצמה שמשלים בו שם הוי"ה ב"ה, כן הוא בשוקל שקלו. וזה כוונת הכתוב במשלי סימן י"א, מאזני מרמה תועבת ה', דפוגם בשם הוי"ה ב"ה. ושם סימן ט"ז כתיב, פלס ומאזני משפט לה', והוא בכיוון, דהוא לה', דמשלים שם הוי"ה ב"ה.

ואל יקחך לבך לומר, דבכל הני, איכא המבדיל בין ישראל לעמים, אלא כל אפיא שון, ותורה אחת יהיה לכולם כאשר אביא לפניך. והאיש הירא את דבר ה' ישים אל לבו. דכשיהיה לישראל משא ומתן עם הגוים שיזהר וידקדק עמו בכושר וביושר, וכמ"ש רז"ל והביאו רש"י בסדר בהר על פסוק גאולה תהיה לו וז"ל, מיד, אל תניחהו שיטמע עד שנת היובל, שהרי כל עצמו לא קנאו אלא לעובדו עד היובל, שהרי ביובל יצא כמו שנאמר למטה, ויצא בשנת היובל, ובגוי שתחת ידיך הכתוב מדבר, ואעפ"י כן לא תבא עליו עקיפין, מפני חילול ה', אלא כשבא ליגאל ידקדק בחשבון לפי המגיע בכל שנה, ינכה לו הגוי מן דמיו וכו' יע"ש. הרי דכשיהיה איזה חשבון עם הגוי ממשא ומתן צריך לדקדק עמו שלא לגוזלו משום חילול ה'. ונראה דאפילו אם יהיה הענין שלא כדין, ויהיה לגוי איזה תרעומת וקינטור על ישראל בדבר, יש לו לוותר משלו ולפייסו, כדי שלא יהיה קורא תגר, ויעשה עמו לפנים משורת הדין יותר אם היה הענין הזה עם ישראל חבירו, כדי שלא יהיה קורא תגר, ויבוא לדבר על האומה ישראל, ויהיה חילול ה' בדבר. ואמינא לה להא מילתא ממ"ש רז"ל ורש"י סדר תולדת על פסוק ויתן לך האלקים וז"ל, דבר אחר, מהו האלקים, בדין, אם ראוי לך יתן לך, ואם לאו, לא יתן לך, אבל לעשו אמר משמני הארץ יהיה מושבך, בין צדיק בין רשע יתן לך. וממנו למד שלמה כשעשה הבית, בסידור תפלתו, ישראל שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו את הדין, לא יקרא עליך תגר, לפיכך ונתת לאיש כדרכיו אשר תדע את לבבו. אבל נכרי, מחוסר אמנה, לפיכך אמר ואתה תשמע השמים ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, בין ראוי בין שאינו ראוי, תן לו, כדי שלא יקרא עליך תגר ע"כ. ומאחר שאמרו רז"ל והלכת בדרכיו, הלך אחר מידותיו מה הקב"ה רחום וחנון, אף אתה כן. וכתב הרמב"ם בהל' דעות פ"א ה"ו וז"ל, כך למדו בפירוש מצוה זו, מה הוא חנון, אף אתה היה חנון. מה הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום. מה הוא נקרא קדוש, אף אתה וכו'. ועל דבר זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכינוים, ארך אפים, ורב חסד, צדיק, וישר, תמים, גבור, חזק, וכיוצא, להודיע, שהם דרכים טובים וישרים, וחייב האדם להנהיג עצמו, ולהדמות אליו כפי כחו, עכ"ל. וכיון דאנחנו עם בני ישראל מחוייבים לילך אחרי ה' אלקינו ולתפוס בכל מידותיו הטובות, א"כ כמו כן במידה זאת לישראלים הוא נוהג עמהם בדין, ולגוים אף שאינן ראוים בדין, הוא עונה אותם ונותן שאלתם כדי שלא יקראו תגר, א"כ גם אנחנו חייבים לעשות כן, דאפילו בענין שאין לו זכות לגוי, אם יש חששא שקורא תגר ואיכא משום חילול ה', צריך לוותר משלו, כדרך שעושה הקב"ה משום והלכת בדרכיו. ונראה דאיכא בזה שני דברים טובים, האחד הוא קידוש ה' לשמו יתברך שהגויים בראותם שישראל נוהגים עמהם בישרות ובנאמנות, משבחים לשמו יתברך, וכמו שכתב בירושלמי פ"ב דבבא מציעא, ובמדרש רבה, שאמרו, ברוך אלההון דיהודאי וכו'. ולהפך ח"ו איכא משום חילול ה' וכמ"ש רז"ל ורש"י וכמש"ל. ועוד בה פאר וכבוד לאומה ישראלית בכללות כי בראותם לאיזה מבני ישראל ואפילו מן הפחותים שבהם, שיעשה לגוים איזה גזל וחמס ועולה, הם מוציאים שם רע על כל עדת בני ישראל, שאינם כשרים. ואינן מבחינים ומבדילין בין קודש לחול. ונמצא כי העושה גזל וחמס לגוים, הוא פוגע בכבוד כל ישראל, שידברו עליהם סרה, וענוש יענש על עיקר האיסור והגזל והחמס ועולה שעושה עם הגוים, ויתר על כן יענישוהו מן השמים על חילול ה', ועל חילול כבוד האומה ישראלית.

וצא ולמד מ"ש בספר החסידים על הגוזל מהגוי ושר שלו למעלה תובע ממנו. ועיין נמי בתשובת הרדב"ז ח"ג בזה. וז"ל הרמב"ם בפיה"מ במסכת כלים פרק י"ב משנה ז' שכתב, וזה אשר ידמו המון האנשים וקצת מיחידים שזאת ההטעאה מותרת עם הגוים, היא טעות ודעת בלתי אמתי, אמר ה' יתברך בדין קניינו במוכר עצמו לעובד ע"ז, או לע"ז עצמה, כמו שבא בפירוש אומרו וחשב עם קונהו, ואמרו זכרונם לברכה בב"ק דקי"ג, יכול יגלום עליו ת"ל וחשב, ידקדק עמו בחשבון. וענין יגלום, יערים עליו ויטעהו. ואמרו א"כ דברה תורה בע"ז שתחת ידך, ק"ו בע"ז שאינה תחת ידך, אם החמירה תורה על גזלו של גוי, קל וחומר על גזלו של ישראל. וכן אינו מותר הבדוי והתחבולה ומיני הרמאות והאונאות והעקיפים על העכו"ם, אמרו חולין דף צ"ד, אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של גוי. וכ"ש בדבר שיוכל לבא לידי חילול ה', שזהו חטא גדול. והגעה לאדם תכונות רעות ואלו הרעות כלן אשר ביאר הש"י שהוא יתעב אותם ויתעב עושם, אמר דברים, פרק כ"ה, כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול. [דף ד] וכבר יצאנו מכוונתינו הנה, אבל נעיר שאינו ראוי ההשמטה ממנו, עד כאן. ישמע חכם ויוסף לקח. עוד תשוב ותראה בתנא דבי אליהו סא"ר פט"ו דאמרו כלשון הזה, ואמר לי, רבי, מעשה שמכרתי לגוי אחד ד' כורין של תמרים ומדדתי לו בבית אפל. ואמר לי, אלקים על השמים, ואתה יודע על מידה שאתה מודד לי, ומתוך שמדדתי בבית אפל, חסרתי לו ג' סאין של תמרים. ואחר כך נטלתי המעות, ולקחתי בהן כד אחד של שמן, והנחתי אותו במקום שמכרתי התמרים. נשבר הכד, ונשפך השמן והלך לו. אמרתי לו בני, כתיב לא תעשוק את רעך ולא תגזול רעך, הרי הוא כאחיך, ואחיך הרי הוא כרעך, הא למדת שגזל הגוי אסור עכ"ל. וי"א דגזל הגוי אסור מן התורה, עיין להרב ש"ך ובקונטריס גנזי חיים מערכת ג' מ"ש בס"ד.

ומזה אתה תבין דמי שחייב לגוי לא יעשה כרכורים, להשמט עצמו שלא לפרוע במשאות שוא ומדוחים, כי עליו נאמר בספר תהלים סימן ל"ז, לוה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן. ומידי דברי, אמרתי, לפרש בהאי קרא והוא, כי בנוהג שבעולם באדם כשר וירא שמים וצדיק וחסיד ונדיב ורחמן כי הוא חפץ חסד ומרבה להטיב כשאירע לו משא ומתן, ובפרט בהלואת חן וחסד, והלוה רשע, שיש לו ואינו רוצה לשלם, ולפעמים מבקש עליו עלילות ברשע, אם שטבעו טוב ונדיב מאד, עם כל זה, תבער אש בלבו בקנאתו אותו קנאת ה' צבאות, בראות רשע כזה מעול וחומץ לעשות נקמה בו על גודל רשעו וחומסו והיותו כפוי טובה, והגם כי האמת אתו להיות בוער כאש חמתו, מכל מקום מדרכי החסידות צריך לסבול בסבלנות הרבה ומידת טובו שיש בו, אל יפסידנה בשביל זה הרשע וחוטא, ועל דרך שאמרו בגמרא בע"ז, ע"פ וחולאים רעים ונאמנים, שהמשילו למי שהיה מפקיד בעדים, ופעם אחד הפקיד בלא עדים, אמרה לו אשתו השתא שאין עדים נכפור בו, אמר לה וכי בשביל שוטה זה שעשה שלא כהוגן, אנחנו נאבד אמונתינו, כמו שיעויין שם. כמו כן כאן, וכי בשביל זה שוטה רשע שעשה שלא כהוגן אנחנו נאבד מדתנו הטובה שלא להיות צדיק וחסיד וחונן ומרחם. אם כן זהו כוונת הכתוב, לוה רשע ולא ישלם, ואם כן ברשע כזה צריך לעשות בו נקמה ומשפט חרוץ כפי טבע האנושי, אבל מי שהוא צדיק חונן ונותן ואינו מבקש נקמתו ממנו. וזה כוונת הכתוב בתהלים סימן יק"ב, טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, כי אם יהיה שיכול להוציא את בלעו מפיו, יען יש לו לשלם, ואינו משלם, לא יהיה בנקימה ונטירה וכעס, אלא יכלכל דבריו במשפט במיתון ופיוס יביאהו אל הדיין ליקח מידו את העושק שעשק אותו. וכתוב בספר החסידים סימן תתרכ"ד אין לרחם על האכזר לומר אני אפרע בשביל אותו הרמאי או מי שגזל וגנב, אך תוציא מידו, שנאמר ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף עכ"ל.

ומתוך כל האמור אתה תחזה לקחת מוסר על בני אדם שיש להם בנים בבית הספר שיפרעו שכר המלמד, כי הגם שאמרו בגמ' מה אני בחינם כבר הסכימו הפוסקים ופסקו מרן בש"ע יורה דעה סימן רמ"ו ס"ה וז"ל, מקום שנהגו תורה שבכתב בשכר, מותר ללמד בשכר, אבל תורה שבע"פ אסור ללמד בשכר. לא מצא מי שילמד בחינם, ילמוד בשכר. ואעפ"י שהוצרך ללמוד בשכר, לא יאמר כשם שלמדתי בשכר, כך אלמד בשכר, אלא ילמד לאחרים בחינם. ומה שנהגו האידנא ללמד הכל בשכר אם אין לו במה להתפרנס שרי. ואפילו יש לו אם הוא שכר בטלה דמוכח שמניח כל עסקיו ומשאו ומתנו, שרי. וכל חידושי סופרים, דהיינו מה שנתקן מדרבנן, מותר ליטול שכר ללמדו עכ"ל. וכיון שכן שיש היתר למלמד ליקח שכר כשאין לו מה יאכל, כמה צריך כל אדם ליזהר לפרוע שכר למלמד את בנו, בכל שבוע, מידי שבוע בשבוע, כי בזה לא יתבטל המלמד לחזור אחר מזונותיו כי זהו פרנסתו, ואם עושה לו עושק איכא תרתי לריעותא, האחד משום העושק גופיה, והן שני עון ביטול תורה שמבטל המלמד. וכתב הרב צידה לדרך מאמר א' כלל ד' פי"ט וז"ל, בדורות הללו רפו ידיהם מדברי תורה ואין משגיח על אבידת חכמת חכמינו ובינת נבונינו, ומי שנותן ללמד את בנו בשבוע זהוב אחד, כסבור הוא שהרבה מתנות והוציא הוצאות, ולא ידעו ולא יבינו מעלות התורה. והנה אמרו רז"ל כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה, חוץ מהוצאת שבתות וימים טובים, והוצאת בנו ללמוד תורה, שאם פחת, פוחתים לו, ואם מוסיף מוסיפים לו. והלא דברים קל וחומר, אם הוצאת בנו לכסות ומזון וכל שכן אם יחלה, כל אשר לאיש יתן ויוציא על תיקון גופו הכלה והאבד, כל שכן להשלים בנו נשמתו העליונה והקיימת, ולתת לו מהלכים בין צבא מרום, ולהיות בצלם ובדמות, ולמעלה הזאת ך להערך איכות וכמות בלתיזה. האדם חומר ליצור תן לו שלא נברא. לכן זכור אל תנשה. תורה ציוה לנו משה. עכ”ל, ודבריו, דברי אלהים חיים.