תוכחת חיים פרשת ואתחנן

סדר ואתחנן

י'סתכל ה'אדם ו'ירגיש ה'קורא בעשרת הדברות, כי לא כאשר הוא הוגה בהן לפי פשטן של דברים, יוצא ידי חובתו, ויטעה ברעתו. זכיתי לבי, טהרתי מחטאתי, כי אין בי עון אשר חטא שעברתי על שום אחד מהם, ושש ומתפאר בגוונין שלו, כי הוא נקי וצדיק, ולא כן הוא, כי כאשר תחפש היטב, תדע ותשכיל שכמעט לא ינקה מלעבור על כולן, או על קצתן, בהיותו מחזיק את עצמו ליהודי כשר וירא אלקים וסר מרע. ואזכיר מעט מהנה מן הבא בידי, לפי העת והזמן על כל אחד ואחד, וזה החלי בס"ד.

אנכי ה' אלהיך, איתא בזוה"ק סדר יתרו דף פ"ג ע"ב וז"ל, דאי תימא לגלאה מה מה דלא אצטריך לגלאה לכל בר נש, כתיב אנכי ה' אלקיך, כמה דאנא טמירא וסתים, כך יהיו מילין אלין טמירין וסתימין בלבך, ע"כ. ופירש הרב אספקלריא המאירה מוכח מזה שהמגלה סוד למי שאינו ראוי, עובר על אנכי ה' אלקיך, והוי כאילו עובד עבודה זרה יע"ש, ומה נאמנו דברי מהרש"א בחידושי אגדה סוף מכות שדיבור אנכי, הוא כנגד לבו של אדם, שהוא האבר החשוב, יע"ש. ולפי האמור הנה נכון דיהון טמירין בלבך, שתקיים קרא דפרשתינו, והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום, על לבבך וק"ל. ובזוה"ק סדר האזינו באדרא זוטא דף רצ"ד ע"ב אמרו, מאן דמגלה רזין, כאילו פלח לעבודה זרה יע"ש. והרב חומת אנך סדר יתרו כתב שבזה נרמז ובחקותיהם לא תלכו אני ה', גם המתגאה כופר בעיקר, יע"ש. ועיין כף החיים סימן כ"ו אות כ', שיום א' מהשבוע, הוא כנגד אנכי, ויום שני, לא יהיה לך, ויום שלישי, לא תשתחוה, יע"ש.

לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ראה נא לשון הזוהר הקדוש סדר ויחי, דף רל"ח ע"א, דכל מאן דתמי עובדיהון דרשיעייא ולא קנא להקדוש ברוך הוא, עבר על תלת לאוין, דכתיב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ולא תעשה לך פסל כל תמונה, ולא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלקיך אל קנא ע"כ. ובזוהר הקדוש סדר שמות דף ב' אמרו, בגין דחובה דא עלייהו לקנאה ליה לקודשא בריך הוא בהאי ברית, מאן דאעיל קדושא דא ברשו אחרא, עליה כתיב, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלקיך אל קנא ע"כ. עוד אמרו בזוהר הקדוש סדר וישב דף קע"ט ע"ב, ועל דא כל דיינא דקביל מבר נש מילא עד לא ייתי חבריה, באילו מקבל עליו טעווא אחרא למהימנותא, עכ"ל. ומהרש"א בחידושי אגדות סוף מכות כתב שלא יהיה אלהים אחרים הוא כנגד יום הכפורים שהוא היום החשוב שבשנה עכ"ל. אשר מטעם זה נכון הדבר מעם האלקים, שביום הכפורים נתכפר לישראל עון העגל, שעברו על לא יהיה לך אלהים אחרים, ובעצומו של יום, בא תיקונו, דבר בעיתו, שהזמן גרמא, ונסלח לכל עדת בני ישראל וכדאיתא בתנא דבי אליהו סדר אליהו רבא כיעו"ש. גם אמרו, כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה. והחומת אנך סדר יתרו כתב השותה סתם יינם כאילו עובד עבודה זרה.

לא תעשה לך פסל. בתיקונים בהקדמה דף ה' ע"ב אמרו, דבגיניה איתמר האי קרא למאן דצייר ביה דיוקנא, ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ע"כ. ובזוהר הקדוש דף פ"ז אמרו, דכל מאן דאשתדל במילי דאורייתא, מה דלא ידע, ולא קביל מרביה, עליה כתיב לא תעשה לך פסל וכל תמונה, וקודשא בריך הוא זמין לאתפרעא מיניה בעלמא דאתי בזמנא דנשמתיה בעא למיעאל לדוכתא דחיין לה לבר ע"כ. ובפרק ז' דסוטה דף ל"ז ע"ב גרסינן ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, בארור סגי ליה, אלא זה שבא על הערוה והוליד בן והלך לבין האומות, ועבד עבודה זרה, ארורים אביו ואמו של זה, שכך גרמו לו, ע"כ. ובהקדמת התיקונים דף י"א ע"א איתא בנוסח זה מי שמוליד בן ובת ממזר, ההוא בן או בת, אינון פסל ומסכה, ועל דא אתמר אשר יעשה פסל ומסכה ע"כ. ונראה דהכונה על מה שאיתא בזוהר הקדוש סדר יתרו דף פ"ז ע"ב וז"ל, דבר אחר לא תעשה לך פסל, דבעי בר נש דלא לשקרא בשמא דקודשא בריך הוא, ומאי איהו, דא ברית את קיימא קדישא. דמאן דמשקר בהאי ברית, משקר בשמא דקודשא בריך הוא, ע"כ. א"כ גם לשון התיקונים, סובב למאמר זה של הזוה"ק. ואל זה סובב הולך לשון התיקונים, בתיקון ס"ו, ובגין האי בר נש דנטע בזונה, שפחה גויה, נדה, אתמר, לא תעשה לך פסל, ע"כ. גם בז"ה בתיקונים דף ק"ס ע"ג אמרו, לא תעשה לך פסל, ודא דנידה או דשפחה או גויה או זונה. כי חרבך הנפת עליה ותחלליה כלומר מחלל שבת, עכ"ל. עוד בזוה"ק סדר קדושים דף פ"ד ע"א, אל תפנו אל האלילים, וכל מאן דאסתכל בשפירו דאנתתא, יע"ש. ואשרי אדם העוצם עיניו בהיות אשה עוברת לפניו, ואפילו מוכרח לדבר עמה, יהיה נותן עיניו למטה בארץ, ולא יראנה כלל, כי חיי האדם תלויים בזה, והוא בדוק ומנוסה. דטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא. החומת אנך סדר יתרו כתב, המגלח זקנו בתער, עובר על לא תעשה לך פסל, ובכל פעם עובר ה' לאוין. וכתב בס' ק"ס דף י"ב ע"א, משם עט"ז, דלעשות שתי וערב, אפילו ברמיזא בתנועת הראש אסור, יע"ש, ואסור להיות סרסור לצדוקים, דקונים על ידו משמשי עבודה זרה, ולבסוף עונשו דיורד מנכסיו, כמו שכתב בספר החסידים סימן תל"ב, ועיין גם כן בסימן תתרע"ח, ועוד כתב שם בסימן הנ"ל, דמעשה באדם אחד שהיה קונה כמה דברים לבית תפילתם וכשמת אירע דאותו היום הוציאו הצלמים לפני מיטתו, מידה כנגד מידה לא בטלה יע"ש. ועיין בסה"ק חיים ביד, סי' כ"ח ע"ב בספר החסידים סימן תתשנ"ז דאסור להכנס בבית עבודה זרה, כדמוכח באליעזר ויעקב, שלא נכנסו, ע"כ. ועיין בספרי הקטן, חיים ביד, סימן כ"ו מה שכתבתי בזה בעזר אלקים אמת:

לא תשתחוה להם ולא תעבדם, בזוהר הקדוש סדר חיי שרה, דף קל"א אמרו, דהבא על הכותית, עובר על לא תשתחוה להם, ולא תעבדם. ועיין להרב ראשית חכמה, שער הקדושה פרק י"ז דף רכ"ו ע"ב. עוד אמרו בזוהר הקדוש סדר פקודי דף רס"ג ע"ב, מי שמשליך דבר מידו בכעסו, הוא כעובד עבודה זרה. וכן דרשו בגמרא בשבת דף ק"ה, המקרע והמשבר, והמפזר בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה מקרא לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר יע"ש. עוד בזוהר הקדוש סדר שמיני דף מ"א ע"ב, האוכל מאכלות אסורות, הוי כעובד עבודה זרה. עוד תמצא בספר הקדוש ראשית חכמה שער הקדושה פ"ה דף קס"ג ע"א, דההולך ד' אמות בלא נטילת ידים שחרית, הוי כעובד עבודה זרה יע"ש מיסוד הזוה"ק. ועיין בספרי הקטן לב חיים חלק א' סימן ס"ג מ"ש בס"ד. וצר לי מאד על יהודי קושטא יע"א, דאפילו אנשי המעלה אינן נזהרין בזה, ושבח לאל יתברך בעירנו אזמיר יע"א, אפילו פחות שבערכין, ועם הארץ, נזהר מאוד שלא לילך שחרית ארבע אמות בלי נטילת ידים, אפילו מי שאינו יכול להתאפק, דרוצה לילך לעשות צרכיו, ממהר ונוטל ידיו תחילה, ואחר כך הולך. והעושה מעשה כשפים ובכלל האינדולקו שאסרו רבני וחכמי אר"ץ הטובה העי"א כאשר הבאתי דבריהם בקונטרס משא חיים כיע"ש הנה הוא בגדר עובד עבודה זרה אף בזמן הזה דלא משכחת עבודה זרה אפילו באומות. ועיין בספרי הקטן חיים ביד סימן ל"ד.

לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא. אמרו בפסיקתא רבתי, והוא בילקוט משלי סימן ו' על פסוק נואף אשה חסר לב. ר' זעירא מייתי לה מן הדא, לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא. אם בשבועת שוא הכתוב מדבר, הרי כבר אמור, ולא תשבעו בשמי לשקר. ומה ת"ל לא תשא, לא תקבל עליך שררה, ואין אתה ראוי לשררה, ע"כ. והחומת אנך סדר יתרו כתב, הנשבע חיי נפשו, ומזכיר שם שמים לבטלה וחייב נידוי יע"ש. וזה פי' הכתוב אשר ישא את שמו לשוא דקאי לשמו של אדם. והרב שו"ל במסכת שבועות כתב, דמתחיל בש' ומסיים בר', דהעובר על השבועה נעשה רש. ולכך נדרים מתחיל ומסיים מ"ך, דנעשה רש מך ורש פחות ממך זה תורף דבריו. והנשבע אפילו באמת דמוכרח יתענה אותו יום בכל שנה כמו שכתב במוסר ספר עיר מקלט. והעובר על השבועה כופר בשבעת ימי בראשית ומקללין הימים אותו, ונעשין אויבים, ומבקשים רעתו ואין לו חיים ומזון כמו שכתב בספר ילק"ר דף צ"ה ע"א. והזהיר בספר החסידים סימן תתרצ"א שלא ישבע כך אזכה לחיי העולם הבא, וכן בחלקי לעולם הבא, ולא יאמר במנוחת מר אבי או רב פלוני, ומהמדרש תנחומא סדר ויצא מוכח דאסור להשבע בחיי אביו יע"ש, ובספר החסידים סימן תכ"ב כתב, דהנשבע על שקר היה ראוי להמיתו יע"ש.

שמור את יום השבת לקדשו וכו', לפי הזוה"ק דהתלמידי חכמים נקראו שבתות ה', והמבזה את התלמיד חכם הוה ליה מחלל שבת, אם כן אתי שפיר דאפקיה קרא בלשון שמור כהקדמת הרב מעשה רוקח פיה"מ דהבעל הבית הוה ליה שומר לפרי, דהוא התלמיד חכם, אשר פריו יתן בעיתו, וכמו שאמרו ליבעו רחמי אתכליא, על עליה (הענבים על העלים, חולין דף צ"ב ע"א) כיע"ש בדברי קדשו. ולכן נקט בדקדוק שמור את, דהיינו את לרבות תלמידי חכמים, צריך שישמרנו כבבת עינו דהוא עצמו יום השבת לקדשו [דף פז] דנקרא קדוש ה', מכובד. והמחדש (חדושי תורה בשבת) מעטרם לאביו ואמו בעולם הבא, ומקיים כבד את אביך ואת אמך, כמו שאיתא בזוה"ק שלח לך דף קע"ד ריש עמוד א', ונחל קדומים סדר קדושים, וחומת אנך סדר יתרו כתב, בדיבור חול בשבת, ובהוצאה מרשות לרשות, ובאמירה לגוי ובספר מורה באצבע כתב, בדיבור חול אפילו על מה שעבר, יש להחמיר. וכתבו המקובלים ז"ל, וה"ד בלקט שמואל דף ל"ה ע"ב, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, יש בו סוד שלא ילבש אדום ושחור, ראשי תיבות א"ש. ועל כל פנים ילבש ארבע לבנים, תחתון ועליון, ואזור וחלוק, כנגד הוי"ה, לבוש עולם הבריאה עכ"ד. וכנראה דכולו גוון אדום ושחור, הוא דאיכא קפידא, אך שורות מגוונים אחרים בהדייהו אין להקפיד. ועיין בספר ילק"ר ודוק. וכמו צער בנפשי, על ההולכין ליקח איגרות בשבת, הגם דפותחין אותה על ידי גוי, איכא איסור אמירה. ויותר קשה, דקורא האיגרות דהוא איסור מוסיף, דברי משא ומתן ודברי חול. ולפעמים ימנעהו משמחת שבת בקריאת האגרת, בבא דואג. ויותר רע ומר, המביאים גוי להחם התבשיל והקאו"י בשבת, כי יש להזהר שלא לאכול ולשתות בהטמנה בתנור בשבת, כי אם דוקא מערב שבת, איך יתכן לומר לגוי שיצית האור וליתן התבשיל דמצטמק ויפה. וכן הקאפ'י, דעושה כמה איסורים בבת אחת. והרואה בשכנו זה, מחוייב למונעו. ואם לא ישמע, להודיעו לברורי הקנסות, שיעשו בו משפט כתוב. ועל שמשי הכולל, ושמשי בתי דינים, מוטל לסובב בקאב'ניס שיש חשש שם דיושבים המון עם לשתות קאפ'י, ובפרט בבקר, שלא ישתו ולא ישבו כלל. וכן דולדורמה (גלידה) דאפילו בחול, מגוי אסור, החלב, או שאכל בשר. וכתב בספר לחמי תודה דף קמ"ח ריש ע"ב, דהמלבין פני חבירו ברבים בשבת, הוה ליה עושה משא ומתן בשבת, דלוקח הזכויות הנעלב, ונותן לו העונות. אלא דאם בלאו הכי מחלל שבת, ליכא כל כך תמיה, זה תורף דבריו. ולכך תיקנו לומר שבת שלום, דיזהר ביותר להיות שלום עם חבירו בשבת יתר שאת, החול. ומחלוקת בשבת איסורו בכפליים כנודע. ובעונותינו הרבים על ידי השתיה גרמא דנפיל, דעולם הפוך ראיתי, דבשבת הוא רוב הקטטות והמחלוקיות, דהבטלה והשתיה, מסבב דברי ריבות, וחירופים והכאות. ולפעמים מתבטלים מסעודת שבת ה' הטוב יכ"ב, ויחזרו מדרכיהם הרעה. מצד מימי כבד את אביך ואת אמך. כתב בספר החסידים סימן שמ"א והביא דבריו במדרש תלפיות דף א' ע"ד, מי שאין לו אב ואם יכבד את השבת ויתקן ספרים יע"ש. ובכלל דרשו אשת אב, ובעל אמו, ואחיו הגדול ואחותו הגדולה וחמותו, ואחי אביו, ואחי אמו, כלן בכלל מצות כבוד אב ואם, ובא בשכרו בכל אחד, למען יאריכון ימיך ולמען יטב לך. בחומת אנך סדר יתרו הזהיר על מצות ה' דמקיים כבוד אבינו שבשמים יע"ש. וגם כבוד רבו הרי הוא בכלל כבד את אביך, דהתלמידים קרויים בנים, והרב נקרא אב. גם במדרש סדר בא אמרו, כל הפותח פתחו לחבירו חייב לכבדו יותר מאביו ואמו, והביאו ראיה מאליהו ואלישע יע"ש. וגם ממשה רבינו, עם בתיה בת פרעה, יש ראיה דלא בחר הקדוש ברוך הוא לקרא לו כי אם השם שקראתו בתיה וזה פשוט. ולפי מאמר התיקונים בהקדמה ד"ז ע"ב, דצריך למפלח לאו"א ולמעבד גרמיה לגבייהו כעבד ושמש, וכורסייא ומצב תחותייהו כיע"ש, מי הוא אשר יאמר דקיים מצות כבוד אב ואם כתיקונה, ומה שהתינוק מכה בדדי אמו עתיד ליתן את הדין, כמו שכתב, מוה"ר אגדת אליהו במסכת פאה כיע"ש. ומה יהיה מי שמכה אב ואם בהיותו גדול, דמות יומת ומאבד עולם הזה ועולם הבא.

לא תרצח, אמרו בבבא מציעא דף נ"ט דהמלבין פני חבירו ברבים, הוי כשופך דם. גם אמרו בבבא קמא דף קי"ט ע"ב, על פסוק כן אורחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקחו, יש אומרים, נפשו של נגזל. ובויקרא רבא פרשה כ"ב אמרו, כל מי שגוזל מחבירו אפילו שוה פרוטה כאילו הרגו, יעו"ש. עוד דרשו על פסוק זה עצמו, כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה, הרי הוא כנוטל נשמתו. ובזוהר הקדוש סדר האזינו דף רצ"ד ע"ב, אמרו דמאן דמגלה רזין, עובר על לא תרצח יע"ש. ובחומ"א סדר יתרו המוציא שז"ל, הורג בניו. והקופץ ידו מליתן צדקה הוה ליה שופך דמים, יע"ש. והמבזה תלמיד חכם חשוב כשופך דמים, כמו שכתב הריטב"א בחידושיו בסוף מכות. ומי שיש לו קנאה על חבירו, ונותן בו עין הרע, עובר על לא תרצח כי תשעים ותשע מתים מעין הרע כאומרם ז"ל. והעושה עבירות דגורם לקרב מיתתו, עובר על לא תרצח, לפי הירושלמי שפירש היו"ד הדברות בקריאת שמע. ע"ש.

ולא תנאף, איתא בילקוט משלי סימן ו' על פסוק נואף אשה חסר לב, כל הגוטל שורה כדי ליהנות ממנה, אינו אלא כנואף הזה, שהוא נהנה מגופה של אשה. ובחומ"א סדר יתרו כתב, דבכלל הנוגע באשת חבירו, דהנגיעה לבד מביא מיתה על עצמו. והמסתכל בנשים נקרא משומד לדבר אחד יע"ש. ובויקרא רבא פרשה כ"ג אמרו, נואף בעיניו, נקרא נואף, שנאמר ועין נואף יע"ש. ואית ביה לאו מוסיף, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים. ועיין שבת דף ס"ד ובבבא בתרא דף נ"ו ועבודה זרה דף כ' בחומר הסתכלות בערוה יע"ש. ולהסתכל בבגדים השטוחין על הכותל, אסור. ויחוד אסור אפילו עם פנויה. ולרמוז או לקרוץ בעיניו או באצבעותיו גם כן אסור, כמ"ש רז"ל. ועיין עיר מקלט סדר יתרו. גם אמרו בברכות דף כ"ד, וכן הוא באדרא, שוק באשה ערוה, רגל באשה ערוה, שער באשה ערוה, קול באשה ערוה. ועל היד דרשו, יד ליד לא ינקה רע, אפילו המרצה מעות ליד האשה אפילו כמשה רבינו לא ינקה מדינא של גהינם, כדאיתא בעירובין דף י"ח. וכבר כתב בסה"ח סימן תתר"ץ דאפילו עם בתי ידים, אסור ליגע יד אשת חבירו, יע"ש. ובעונותינו הרבים זה נעשה להם כהיתר, ה' הטוב יכפר בעד, ויתנו לב לשוב. גם דרשו במדרש רבא על פסוק ולא יראה בך ערות דבר, רשב"ג אמר, זה נבלות הפה יע"ש. וכמה חבורות מלאות מנבלות הפה בשחוק דמרגלין לערוה בר מינן.

ולא תגנוב, בקונטריס נפש חיים מערכת ג' אות ל"ב הבאתי, דנקרא גזלן מי שאינו מתפלל, וגורע עונג שבת, ומי שביטל מדברי תורה ואינו מקיים עשה או לא תעשה, ומי שפוגם בריתו ומי שהתפלל חבירו עליו בצרתו, והוא אינו מתפלל עליו, ומי שמחדש דברי תורה ואינו כותבן, ומי שרגיל לתת לעני בכל שנה ופוסק מליתן יע"ש. עוד שם, האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה, והמשתמש בעבוטו של עני. ומי שאינו מברך על התורמוס יע"ש. והחומת אנך כתב, אפילו גזל הגוי, אסור מן התורה, והשר שלו גונב נצוץ קדושה, ויש חילול ה' דחמור מאד יע"ש. ועוד אמרו בבמדבר רבא פרשה ה' על פסוק אל תגזול דל, כי דל הוא, מהו גוזל לו, אלא זה לקט שכחה ופאה ומעשר עני יע"ש. ומי שאינו מחזיר שלום לחבירו, דאינו מחשיבו, עליו אמרו רז"ל, גזילת העני בבתיכם, ופירש הרב מהר"ש אלגאזי ז"ל העני, לשון וענית ואמרת, כיע"ש.

ולא תענה ברעך עד שוא, אמרו בברכות דף י"ד ע"ב, כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. והחומת אנך כתב בסדר יתרו, הוסיף נמי, הכותב כתבים על רעהו, שאינו עשיר וכיוצא, ומקפח פרנסתו, מעיד עדות שקר, וכן המוציא שם רע, יע"ש.

ולא תחמוד אשת רעיך, ולא תתאוה בית רעיך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמורו וכל אשר לרעך. כתב הרב הגדול מופת הדור רבין חסיד"א זיע"א בספר חומת אנך סדר יתרו, החמדה אב הטומאה וממנה יבא לעבור על כל עשרת הדברות כמו שאמרו רז"ל זה תורף דבריו. ותאוה הוא בלב. וחמדה על ידי השתדלות. כמו שכתב בספר עיר מקלט מוסר סדר יתרו.

והנה ידוע דבעשרת הדברות כלולים כל מצות שבתורה, כאשר הארכתי בזה בקונטרס נפש חיים מערכת עיין אות צ"ד. ושם הבאתי דעשרת ימי תשובה כנגד עשרת הדברות יע"ש, אם כן צריך שיזהר האדם היטב הדק, שלא לעבור על שום אחד מכל הפרטים שאמרנו, בכל דבור ודבור מעשרת הדברות, אפילו כמלא נימא, דהוה ליה עובר על כל התורה. ואם עבר חס ושלום ונכשל באחת מהנה, לשוב בתשובה שלימה, ולהתחרט חרטה גמורה ולא ישוב עוד לכסלה. כי העשרת ימי תשובה ניתנו נגד עשרת הדברות כדאמרן. וגדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם, אורך ימים ושנות חיים.