חיים ביד/לד
סימן לד[עריכה]
כ"ו טבת כי אותך ראי"תי צדיק לפ"ק.
ראש הממשלה לעטרת צבי ולצפירת תפארה ראש ב"ד מקודש שקדשוהו שמים ברבו יתירא מרן מלכא הרב הגדול מעוז ומגדול ולו העוז והמשרה. כמהר"ר נר"ו יאיר ויזהיר ועמיה שרי נהורא. לעד לעולם כימי השמים על הארץ כיר"א
מאחר עלות גדול השלום בכריעה והשתחוייה וקידה ת"ק והדר מצלינא ותפלתי על חכ"י למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו מלכא לעלמין חיי ברבו יתירה ויקר שגיא כסאו לעד יכון בשובע שמחות. עוד כל ימי הארץ כיר"א אות זה מדבר כי זה מקרוב האיר וזרח אל עבר פנינו כתב גלילות י"ק ונתמלא הבית כלו אורה ושו"ש מידיעת שלומה של מלכות ורוה"ק אומרת כ"י וכ"י נסו"א. והן כעת דבר אלקים לי אליך כי זה כמה ימים שהייתי רוצה לבוא ביחוד לפני אדוני המלך ולחוות לו על פתגם הרעה אשר נעשה בענין המתוק שעושין הנשים שקורין לו בל' לעז אנדולק"ו קטון או גדול שם הוא עבד חפשי מאדוניו מלך מ"ה הקדוש ברוך הוא שפורקים בו עול מ"ש ונצמדים ב"מ לעבודת השדים כי מזה קצת שנים שנגלה ונתפרסם ענין הלחשים אשר הן לוחשים הנשי' בעת שפיכת או נסוך הדבש או המים ומלח ובעת שבירת הביצים כי הוא ענין ע"ז גמור שהם מכוונים באלו המעשים לשם קרבן ממש לשדים ב"מ וכן הקיטור שעושי' האנדולק"ו גראנדי ועל ידי מעשה שהיה הוכרחנו לתור ולחפש אחר עיניינו עד שנבעו מצפוניו שהוא רע ומר עד מאד ובכן אנכי העבד הראיתי הדברים לפני מע' הרבנים היושבים על כסא ההוראה פה העירה יע"א ובפרט לפני מי שגדול מורינו הרב הגדול כמהרר"א ענתיבי זלה"ה בעוד בחיים חייתו ויען כי ידוע הוא שעיקר היתר דבר זה נתלה באילן גדול עפ"י דברי ריא"ז שהביא הרב החבי"ב ז"ל בשיירי יו"ד סי' קע"ט עם שהם נגד דברי מרן הקדוש בשה"ט סי' הנז' מ"מ יען שכבר דשו ביה רבים הוצרכו כל רבני וחכמי העיר ללמוד באריכות בכל עניינים המפוזרים בש"ס בדברי המפרשים ובכל הפוסקים ראשונים והאחרונים ז"ל משך זמן מה וכשראו חומר הענין נתוועדו יחד כל חו"ר הארץ בישיבת מו"ה הנז' זלה"ה ובהסכמתו עם הסכמת כלם יחד כתבו וחתמו מעב"ד [מעשה בית דין] לאסור איסר פתגמא דנא בכל חומר ובכל תוקף ובאו על החתום קרוב לל"ה מגדולי חכמי ארץ שהיו כלם במעמד אחד והעתק טופס המעב"ד הנז' עם שמות החתומים ובראשם מו"ה הנז' זלה"ה הנה שלוח לרו"ם כת"ר תו"ד והכריזו ברבים לבטל המנהג הרע הלז וגם אחר מו"ה הנז' זלה"ה היושב על כסאו מוה"ר המופלא וכבוד ה' מלא כמהר"ר מרדכי לבטון נר"ו קנא קנא לה' צבאות והחזיק במעוז לבטל זה הדבר הרע ככל היכולת מהארץ הלזו ומכל המקומות הקרובים סמוך ונראה והן עתה מקרוב יעצוני כליותי וסעיפי ישיבוני לאמר מה לך נרדם כי באמת עדיין לא יצאת י"ח ואפי' לשליש ולרביע שמאחר שהיתה סיבה ונתגלה על ידך מצפוני זה הדבר חובה עליך לגלות ולפרסם עניינו בכל גלילות ישראל ככל אשר תמצא ידך ושמא תאמר מ"ל ולצרה הזאת הרי כבר נא' וכו' ב"מ ועם שלא עליך המלאכ' לגמור אי אתה ב"ח להפטר ממנה והסכמתי לשרטט ולכתוב פסק ארוך או קונט' קטן מיוחד ע"ז הענין ולהודיע את כל המעשה אשר יעשון בו מראש וע"ס [ועד סוף] ולבאר על כל דבר ודבר בפרטות באריכות ככל הצורך וכשהחלתי בזה ראיתי שהיו הדברים מתגלגלים מענין לענין באופן שא"א לקצר וגם שבאמת על כיוצא בזה נא' מקום שאמרו להאריך וכו' כי הוא יסוד כל התורה שהנה עין רואה שבמתוק זה נקבצו ובאו כל אותם הד' עבודות של פנים קטור ונסוך וזביחה והשתחואה כי במתוק הגדול הם שוחטים תרנגול וגם שבירת הביצה היא תולדה דזביחה ולדעת רוב הפוסקים אפי' בע"ז שאין דרכה בכך והיכא שדרכה בביצה לכ"ע חייב בשובר משום זובח דלא גרע משובר מקל וכו' וזריקת מימי הביצה היא זריקה גמורה דהוייה זריקה משתברת וגם הקומץ שקומצים מהחטים או שעורים הוא תולדה דזביחה ומלבד התחינות והתפלות שמתחננים לשדים כמו שיבוא אח"ז ויען ראיתי שהמלאכה מרובה ולא אוכל לגומרה בזמן קצר אמרתי שאין ראוי להתעכב ולהחמיץ המצוה עד החל וגמור הקונ' הנז' ומה גם שרוב הטרדות השתרגו עלו על צוארי מכמה צדדין וצדי צדדין ולא יתונני השב רוחי ושמעתתא בעיא צילותא ומי הוא אשר יש לו בטחון בחיים ושהע"ה אמר אל תתהלל ביום מחר וכו' עוד זאת חשבתי דרכי כי באמת לקדושים אשר בארץ המה הגבורים א"צ להרבות דברים רק להעיר אוזן הערה בעלמא והמה בחכמתם יתהלכו ברחבה ומה מני יהלוך ולא באתי רק להגיד ולהעיד הדברים הנעשים במתוק המר ולהם המשפט ולכן למאן דביני וביני הסכימה דעתי לכתוב ריש מילין לארץ הקדושה תוב"ב ולקצת מדינות המפורסמות לרבני וגאוני עיר ועיר היושבים כסאות למשפט ה' עליהם יחיו וראיתי כי טוב הוא בריש כל מראין לנשק בארשת מול כסא כת"ר מרן מלכא יען ידעתי גודל חסידותו וקדושתו וקנאתו לה' ואודיענו סדר נוסח הדברים שאומרים הנשי' בעת עשותם הנסוך וקטור הנז' שהיו חושבים העולם שהם לוחשים והם מכוונים לכופם בהם השדים ולהכריחם לעשות רצונם וכמו שתמצא להרב הגדול הרדב"ז ז"ל כששאלוהו ע"ז בח"ג סי' ת"ה ולהרב מופת הדור מהר"ר דוד פארדו ז"ל בספרו הבהיר ספרי דבי רב פ' שופטים דף רמ"ה ע"ג וגם עפ"י מונח זה שהעלימו וכיסו הנשי' מהם שורש כוונתם הרע והסבו הדבר לכונה אחרת הנה עכ"ז הרבנים הקדושים הנ"ל צווחי כי כרוכיא ע"ע זה שהוא אסור סקילה מדין בע"ז ולדעת מרן מדין ע"ז וא"ס שאילו הגידו להם האמת היו צווחים במרה בק' קולות דגנוחי גנח וילולי יליל על התועבות ההם שהם ע"ז גמורה לכ"ע והא לך דברי הנשי' הארורות שאומרות בעת העבודות כפי מה שנתברר ונודע לנו בבירור גמור ואם יראה בעיני מרן מלכא לחקור יפה גם במ"ק ולגזור עליהם בכח נח"ש שיגידו האמת כל דבר לא יכחד מן המלך וכך הן אומרות אנא אתם אדונים שלנו בבקשה מכם שתחוסו ותרחמו על נפש עבדכם או אמתכם פ' ן' אמתכם פ' ותמחלו ותסלחו לו על חטאתו אם חטא והרע לכם ותתנו לו נפשו ורוחו ובריאותו ולעקרות תפתחו את רחמם ותשיבו להם פרי בטנם ותתירו מאסרם ולמשכלות תחיו להם נפשות בניהם ובנותיהם והא לכם דבש זה למתק בו את פיכם והחטים או השעורים למאכל בקרכם וצאנכם והמים והמלח לקיום האהבה והאחוה והריעות כברית מלח עולם בינינו וביניכם ושוברים הביצים ואומרים הא לכם זה קרבן נפש תחת נפש (כי הביצה העומדת לגדל אפרוח לנפש חיה תחשב) למען תשיבו לנו את נפש זה החולה או נפש בניו וכיוצא לפי המבוקש אלו הם הדברים המכוערים שאומרים עפרא לפומייהו באופן שפיהם ענה בם וחטאתם כסדום הגידו שכל זה הנסוך וקטור והשבירה והזריקה לשם קרבן גמור הם עושים אותו להם ולשם מרות ושררה וכבוד כדי לרצותם להיטיב להם ושלא להרע להם והוא ענין הע"ז ממש וא"ס שגם ריא"ז אילו ידע זה חלילה שהיה עולה ע"ד להתיר וחס ליה לזרעא דאבא וכו' ואפ' שבימיו לא היו אומרים כן וברבות הימים פרצו ויעבורו ומ"מ גם שני הדברים המתוק ועישון שהתיר בהם הוא דבר פלא פה קדוש יאמר דבר זה שאף ששנו לו שמם הנה עניינם לא נשתנה והם נסוך וקטור לשדים ולא מן השם הוא זה כי לא השם עיקר אלא מעשה והרוצה להתיר בזה לא ימלט מאסור ע"ז אלא בא' מב' פנים או שיאמר שלא נאסרה העבודה לשדים או לכל ע"ז שבעולם אלא כשמקבלו בלבו עליו לאלוה גמור אבל כל שעושה לה א' מד' עבודות או אפי' כלם לרצותה להטיב לו או שלא להריע לו אין בזה עון אשר חטא או שיאמר שהגם שבשאר ע"ז אסור גם בכיוצא בזה מ"מ בשדים שאני דהוי דינייהו כמו אדם שמותר להשתחוות לו או להרבות לו בתקרובת כל שאינו לשם אלקות ח"ו וכל א' מאלו הב' צדדים לא סליק כלל לפום דינא ולענין הצד הא' ליעיין מר דברי הר"ן ז"ל בחידושיו לסנהדרין בפ' ד"מ אהך דמאהבה ויראה וכו' והא לא מחוור לי וכו' אלא משמע דכל שעושה וכו' הרי נתן לה אלקות ושררה ע"ז הענין והוא ענין ע"ז עכ"ל וכ"כ עוד בחידושיו לשבת והביאה הרב המגיה בס' חמרא וחיי ד"צ ע"א וכ"כ הרב המאירי בחידושי סנהדרין שנדפסו בס' חמרא וחיי הנז' דפ"ט ע"ג אהך דמאהבה ומיראה הנז' ועיין להרב פר"ח ז"ל בחידושיו על הרמב"ם בהע"ז בפ"ג שהקשה על הרמב"ם ז"ל וכוין לדעת הר"ן הנז' ומדבריהם מבואר גם בטול הצד הב' שהרי עיקר קושייתם ממקטר לשד ועיין להרמב"ן ז"ל בפי' התורה פ' משפטים ע"פ ועבדתם את ה' וכו' והסירותי מחלה וכו' בעבור שרוב עע"ז וכו' ואין כוונתם בעבודה לע"ז רק שיחשבו כי בעבודות ההם תהיה להם הצלחה וכו' והם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהע"ז ובס' המורה ח"ג פ"ל וע"ש בפמ"ו מתחילת הפרק עד סופו שהעיד מה שמצא בספרי הצאב"ה שהם ספרי העע"ז שנעתקו ללשון ערבי איך היו עובדים לשדים שמקריבים להם עניינים המתוקים ומלכלכים קרבנותיהם בדבש ושהיתה עיקר הכוונה להם בתקרובת לשדים ולהאכילם ולהשקותם כדי שעי"ז תהיה האהבה והאחוה והריעות ביניהם ובין השדים ויבואו להם השדים לפי מחשבתם בחלום ויועילו להם וכו' והנה עין רואה שזהו ענין המתוק בעצמו וכתב שם שנתכוונה התורה הקדושה להפר האחוה בין אלו ובין השדים יע"ש ועיין מ"ש הרב החסיד מהר"ח ן' עטר ז"ל בס' אור החיים ע"פ יזבחו לשדים לא אלוה וכו' שגם הם אינם זובחים להם לצד היותם אלוה רק לעשות צרכם ומבוקשם ועיין להריב"ש ז"ל בתשו' סימן ק"י והביאה מרן ז"ל בכ"מ פ"ג מה' ע"ז שכתב וכבר הסכימו כל אחרונים וכו' שאם עובדה וכו' שלא להרע או להיטיב אעפ"י שאין מקבלה לאלוה חייב וכו' ומרן ז"ל בשה"ט סימן קע"ט פסק שהמקטר לשד אעפ"י שאין מכוין אלא לחברו ולכופו לעשות רצונו חייב משום עע"ז ומור"ם ז"ל לא הגיה עליו כלום לא בד"מ ולא בס' המפה נר' שהוא שר המסכים את יוסף וכן דעת הלבוש ז"ל ומוהריק"ש ז"ל הגיה ע"ד מרן הנז' לא הקטיר לו אלא וכו' ואפי' לכופו שלא ע"י הקטרה שרי וכו' עכ"ל מש' דבהקטרה ס"ל כדעת מרן דעע"ז הוי ולזה הסכים הרב הש"ך ז"ל שם וכתב שכן הוכיח אביו הגאון ז"ל מכמה הוכחות בש"ס וצריך לישב לדעת הש"ך במה שפי' שם הך דמקטר לחבר וכו' ל' הש"ס ברפ"ק דכריתות וכבר הארכתי בקונט' הקטן בזה ושם אספתי דעת כמה גדולי עולם בפי' מאהבה ומיראה דלא כהרמב"ם ז"ל והם רש"י והתו' והראב"ד והרמ"ך והר"א ממיץ והסמ"ג וריב"ן ותלמידי הר"פ והרמב"ן ורבינו יונה והרא"ה ורבינו דוד והר"ן והר' המאירי והריב"ש והגהמ"י ומרן ומור"ם והרב הלבוש ומהריק"ש והש"ך והגאון אביו והפר"ח והמחפש בספרן של צדיקים א"ס [אין ספק] שימצא עוד כהנה וכהנה וגם הרמב"ם דפטר כבר כתב הריב"ש דלא פטר אלא בע"ז שהכל עובדים אותה מאהבה ומיראה דומיא דהמין אבל בע"ז הנעבדת וכו' אפי' לבזוייה ולמרגמה חייב יע"ש והשדים העידה התורה עליהם שהם נעבדים ועיין להרב בארות המים דל"א ע"ד ועיין בפי' הראב"ע ז"ל ע"פ ולא יזבחו עוד וכו' ובפי' הרמב"ן ז"ל שם ולדעת מרן בכ"מ הרמב"ם נמי לא פטר במאהבה ויראה אלא ממיתה ולא מקרבן ודבריו צ"ע לישבם עם הסוגייא ולכל דברות ולכל אמירות הדבר פשוט שאפי' אם פטר הרב ז"ל גם מקרבן מ"מ לענין איסורו ודאי שאסור גמור הוא וכמ"ש הרמ"ה ז"ל בס' יד רמה בסוגייא הנז' והוא מוכרח בלי ספק מהא דקי"ל בע"ז יהרג ואל יעבור ולאו משום ק"ה [קידוש ה'] אלא משום דכתיב ובכל נפשך וכו' ומ"ה אפילו בצנעה ואפי' שהגוי מכוין להנאת עצמו ושלא בשעת הגזרה יהרג וכו' וכמו שפסק הוא ז"ל עצמו בפ"ה מהל' יסודי התורה וא"ס שהגוי א"א לו לכוף לבו של הישראל להאמין בה רק כופהו במעשה להשתחוות או לזבוח ואין לך עובד מיראה יותר מזה ואפי"ה איסור גדול הוא ויהרג ואל יעבור וזה פשוט. ויש עוד חבילות של ראיות אלא שא"א כעת להאריך ורום כת'ר עיניך הלא לאמונה הכל גלוי וצפוי וכו' ובודאי שבגודל חכמתו ובקיאותו ימצא על חד מאה ועיין בפ"ק דע"ז י"ב בהך דישב לו קוץ וכו' והנדון שלפנינו חמור יותר מאוד והרי הוא כמבואר ועיין בשלהי פ"ב דחולין בשוחט לשם מיכאל השר הגדול ואפי' לשם שלשול קטן שבים או דאמר וכו' ועיין מ"ש הרב שמלה חדשה ותבואות שור על דין זה ביו"ד סי' ד'. ולענין הצד הב' אם יש חלוק בשדים משאר ע"ז הנה מדברי כמה גדולים מכלל הנז"ל מבואר שכן הוא הדין בשדים ולתוס' לקח עין רואה לרז"ל בספרי שהפליגו בחומר עבודת השדים יותר מכל ע"ז שאמרו ע"פ יזבחו לשדים וכו' אלו היו עובדים לחמה וכו' לא היה קנאה כפולה אלא הם עובדים לדבר שאין מטיבים להם אלא מריעים להם לשדים וכו' וע"פ כיעסוני בהבליהם יש לך אדם עובד לצלם דבר שהוא רואה אותו אבל הם עובדים לבבואה וכו' ומדברי הרמב"ן ורבי' בחיי ז"ל פ' יתרו נראה דהיינו שדים ובמכילתא פ' יתרו ע"פ ואשר במים מתחת לארץ להביא את הבוביא ולהביא את השברירא וכו' ועיין דברי הרמב"ן ז"ל שם בפי' התורה ע"פ הנז' וע"פ לא תעשה לך וכו' האריך בענין הע"ז שהם ג' מינים וכו' והמין הג' בע"ז חזרו אח"ך לעבוד את השדים וכו' ואפי' תהא דעתו שלא להוציא עצמו מרשותו של הב"ה והנה ריקן כל העבודות כלן לשם המיוחד ית' עכ"ל וכ"כ ר' בחיי שם ובפ' האזינו ובפ' אחרי האריך הרמב"ן להליץ בענין שעיר עזאזל וכדבריו כתבו הרבה מהמפ' ז"ל ונכללו דבריהם בקצור בדברי הזוה"ק פ' אחרי דס"ג ובפ"ק דמגילה ובפ' נגמר הדין ע"פ ויפול יאושע וכו' והיכי עביד הכי והאר"י וכו' חיישינן שמא שד הוא ובפד"מ דס"ה וברפ"ק דכריתות ג' מקטר לשד עע"ז הוא ובפד"מ הנז' דס"א ע"ב לא תשתחוה להם וכו' להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם שכמותך יכול אפי' נעבד כהמן וכו' הנה מכל המקומות הנ"ל מפורש יוצא שדין השדים לא דמי כלל לדין האדם דהאדם אין מינו נעבד ומ"ה שרי להשתחוות לו ולהקריב לו תקרובת ואפי' להקטיר לו וכמ"ש התו' בפ' השוחט ומעלה דק"ח דבמעלה לחבירו אין לחייבו משום ע"ז כיון דאין מתכוין לשם ע"ז יע"ש ודוקא כשמקבלו לאלוה הרי עשאו ע"ז הא לא"ה אין סתמו ע"ז וכן הדין בכל הבריות הגשמיים שבעולם ומיהו כשאיש פרטי או חיה או בהמה פרטית עבדום אחרים הדר דינייהו כע"ז ואסור להשתחוות או לזבוח להם אפי' לשם כבוד ואי עביד מחייב והיינו נעבד כהמן אבל הרוחניים כמלאכים ושדים וכן הכו"מ אין חילוק בין מלאך זולת מלאך או שד כזולת שד או כוכב מכוכב דסתם כוכב ומלאך ושד הוא נעבד והוי דינו כאדם הנעבד כהמן והם אלו הג' מינים שהזכיר הרמב"ן ז"ל ועיין להר"י אברבנאל בפי' לסוף מלכים ומהך ברייתא דלהם אי אתה משתחוה אבל אתה וכו' מבואר שעל השתחואה לשם כבוד או לרצות ולפייס לשד חייב דבהך קרא דלא תשתחוה להם השדים נמי בכלל דהא אדלעיל מיניה קאי ואשר במים וכו' שהוא לרבות השדים כמשז"ל ועלה קאמר תנא אבל אתה משתחוה לאדם וע"כ דהיינו מחמת כבוד או רצוי ופיוס דאילו בקבלת אלקות ודאי דבאדם נמי מיחייב ומינה נמי מוכח דסתם שד הוא נעבד כהמן וא"צ להאריך בדבר פשוט כזה ועמ"ש המפ' ז"ל בענין איסור אכילת הדם ולמה הוצרכה התורה לכתוב בה ל' חוזק לפי שהיו קוראים לשדים לאכול על שלחנם לאחוה וריעות והם דברי הזוה"ק ח"ג ד"ע ומתפייסן בהדייהו וכו' ובפ' בלק דקצ"ב ע"פ פתורה אשר על הנהר וכו' דהכי היא תקונא דסטרין בישין מסדרין קמייהו פתורא במיכלא וכו' ומקטרין לקמי פתורא ומתכנשין תמן רוחין וכו' וזהו ענין מתוק הגדול בדמותו בצלמו וע"ע בזוה"ק פ' תזריע דמ"ג ע"א ופ' ואתחנן דף רס"ו ועל ענין ההשתחואה לע"ז פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' ע"ז דאפי' בלא פשוט ידים ורגלים משיכבוש פניו בקרקע נסקל והוא מהש"ס פ"ק דהוריות ד' יעו"ש ועיין להרשב"ץ ז"ל בתשו' ח"ג סי' שט"ו ואלו הנשים משתחוות וכובשות פניהם בקרקע עם נשיקת הרצפה ובענין זה השדים חמירי ממלאכים שהרי מצינו לפעמים משתחוים לפני המלאכים ולא להם ח"ו אלא למשלחם ובשדים לא שייך לומר כן וגם אותם העושים מעשים בכל יום לשפוך מים ומלח בבורסקי או בבורות או במרחצאות ובבה"כ שמצויים שם שדים נסוך גמור הוא וכן מבואר בש"ס בפ' כל שעה בסוגיא דחזקיה ורבי אבהו דשפיכת מים לפני ע"ז הוי נסוך גמור ובתוספתא פ' בתרא דע"ז אבל במפ' אפי' מים ומלח אסור יע"ש ומה שהולכים לבורות לפי שהשדים מצויין שם וכמ"ש התו' בפ' התקבל ס"ו וביבמות דקכ"ב ע"א בשם הירוש' ועיין להכנה"ג ז"ל בס' חמרא וחיי דפ"ח ע"א דלא גרע ממנסך לה עביט של מ"ר דחייב אפי' אין דרכה בכך וכו' יע"ש ובלא"ה בשדים כיון שנהגו לעשות להם כן כמה שנים הוי דרכה בכך ובפרט נסוך הדבש שהעיד הרמב"ם שמצא בספריהם שהיו מקריבין אותו לשדים ושאר עניינים מתוקים ולכן גם המים עם הצוקא'ר זוהי דרך עבודתם. ואין לומר בענין זה דלרפואה שאני דכיון דאיסור ע"ז הוא בכל מתרפאין חוץ וכו' ואפי' במקום סכנה ותו דאעיקרא לא הוצרכו לו' בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה וכו' ונפקא לן מדכתיב ובכל נפשך וכו' אלא בכה"ג דעצי אשירה אבל להאמין שעל ידי שיעבוד לע"ז היא מרפאתו ושהיא מטיבה ומריעה להא לא צריך קרא ואפי' רבי ישמעאל דלית ליה דרשא דובכל נפשך וס"ל בע"ז נמי וחי בהם וכו' פשיטא דמודה בהא דאעיקרא אסור להאמין שע"י שעע"ז הוא מתרפא והוי מודה בע"ז ככופר בכל התור' וכו' ואפי' שלא עבדה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב ה"ו שאפי' אם יארע לפעמים שמתרפא העובדה כבר אז"ל א"ל זונין לר"ע לבי ולבך וכו' וא"ל אמשול לך וכו' שהחליקן בדברים. והא דאפליגו רבוואתא במע' שדים אי הוי בכלל מע' כשפים לא שייך כלל לעניינינו דהתם לא עביד ח"ו א' מד' עבודות וגם שאין משעבד עצמו ח"ו לשד אדרבא הוא כופה השד ורודהו ע"י לחש או השבעה או הבאת איזה כלים ודברים ידועים שיעשה לו חפצו והוא הפך הע"ז ששם נעשה האדם עבד לע"ז ובהא השד עבד לאדם ואפי' בזה אסור בא' מד' עבודות וחייב עליה לדעת מרן ודעימיה משום עע"ז וכנז"ל. ומה שמצינו בעובדי טובא בש"ס שהיו השדין משמשין לחכמים בכמה דברים אפי' למאן דאסר מע' שדים ל"ק דהתם מאליהן היו באין לחכמים ולא שהיו כופין ומכריחין אותם ע"י שום דבר וכ"ת אם השדים כולם נעבדים והוי דינייהו כע"ז היאך היו נהנים מהם ומשתמשין בהם הא ל"ק שהרי גם אנו נהנים בחמה ולבנה וכו' והנביאים משתמשין ג"כ במלאכים אבל הדבר פשוט שכל שאין בו תפיסת ידי אדם לא מיתסר כשנעבד ונפקא לן מדכתיב אלוקיהם על ההרים ולא ההרים וכו' וכדתנן בפ' כל הצלמים דמ"ה ובפ' כל האסורים כ"ח שנינו מוקצ' ונעבד מותרים באכילה ולא נאסרו אלא לגבוה וטעמא דדבר שיש בו רוח חיים לא מיתסר כשנעבד עד דעביד ביה מע' וכ"פ כל הפוסקים ז"ל. ואותם לחשים או פעולות שנאמרו בדוכתי טובא בש"ס להבריח השדים או הרוחות לא נכנסו כלל בסוג מע' שדים ומ"ה שרו לכ"ע שאלו הפעולות והלחשים הם להבריח השדים מעליו ולשמור מהם שלא יגשו אליו או שיצאו מעליו וכענין הקמיעים אבל מע' שדים הוא להפך שעושה פעולות או לחשים להביאם אליו וכבר כתבתי שגם ענין זה אינו בכלל ע"ז כל שאינו עושה אחד מד' עבודות או דבר שדרכם להעבד בו דכל כה"ג אפי' מכוין להבריחם מעליו אסור וכמ"ש בזובח להכעיס ומכוין למרגמה ומיהו הרדב"ז בתשו' הנז' סי' ת"ה רצה להתיר בזה אלא שירא שמים וכו' ודבריו צריכים ישוב.
ומ"מ בהא דנ"ד הדבר גלוי ומפורסם שעושין לקרב ולפייס ולעשות אהבה וחבה ושמו שהוא מתוק מעיד עליו והוא הפך מן ההברחה מן הקצה אל הקצה ואין זה צריך לפנים ולא שייך בענין כזה לו' מוטב שיהיו שוגגין וכו' שהוא איסור המפורש בתורה כ"ש שהוא אסור ע"ז יסוד כל התורה ונסוך נמי כתיב בתורה ישתו יין נסיכם וקטור נמי חשיב מפורש בתורה והנה ירמיה הנביא ע"ה לא תמצא בספרו שהוכיח על הזביחה רק על הקטור ונסוך וגם לא שייך כלל להתלות בזה משום מנהג ח"ו דכי נהגו במקום אסורא מי שבקי' להו וכבר רו'ם כת'ר בספריו הקדושים האריך בביטול טענה זו בשאר אסורים עם שאין להם ערך ודמיון לאיסור זה באופן שדברי ריא"ז תמוהים והר' הכנה"ג ז"ל שהעתיקם ושתיק עלייהו כבר התנצל בהקדמתו על כל כיוצא בזה וכתב וממה שראוי וכו' לא יפסוק זולת כשאני פוסק וכו' יע"ש ודברי השו"ג בזה בסי' קע"ט ס"ק ל"ב תמוהים שרצה להסכים דברי הרשב"א עם ריא"ז והרי מדבריו מבואר להדיא שהקטור לשד אסור ד"ת אפי' כשאינו מקבלו לאלוה ומ"ה אסר נמי לקטר הבית משום דמיחזי וכו' והיאך יהיה מותר לחו' שאין בו סכנה וקושטא הוא דאפי' במקום סכנה אסור והוא ז"ל בתשו' סי' קי"ג כתב להדיא שכל שיש שם הקטרה אסור ואפי' לרפואה יע"ש וע"כ דהתם נמי לאו במקבלו לאלוק מיירי ומ"ש שהביאו מרן בלשון יחיד וכו' הוא נגד המוסכם מכל האחרונים ז"ל וכמ"ש הסמ"ע ח"מ סי' ט"ז ובכמה דוכתי והב"ח והט"ז והכנה"ג ועיין להרב חיד"א ז"ל בשו"ת שער יוסף דט"ו ע"ד ועיין להחמ"י לר"ח דף מ"ח ע"ד דפוס לוורנו שצווח על מנהג זה וכתב שהוא ע"ז גמורה וגם מ"ש ריא"ז בדין הבע"ז שאינו חייב אלא במע' המת הארכתי בקונ' על זה שרבו החולקים עליו בזה אלא דכל שמקטר לחבר חייב משום בע"ז וכדברי הרדב"ז בסי' ק"ה הנז' ומהרד"ף ז"ל בספרי דבי רב אלא שאין זה מעניינינו שהנדון שלפנינו הוא ע"ז וכבר מילתי אמורה דגם ריא"ז לא התיר בכיוצא בנדון דידן שאולי היה בדורו באופן אחר או שהכחידו והעלימו ממנו ואילו ידע דברים על בוריין חלילה חלילה לו להתיר.
ובכן נא גבור בבקשה ובמטו שבהגיע כתבי זה לידו יד המלך תכף יתאמץ וישתדל בכל עוז לחקור ולדרוש על זה ומובטחני בגודל חסידותו שבודאי כה יעשה וכה יוסיף לקבוץ כל כ"ד הצדק הרבנים ה' עליהם יחיו ולהשתדל לעשות מה שמוטל עליו בזה לכבוד שמים ואם ייטב בעיניו הדבר וכשר לפני המלך יכתוב פס"ד לקוס"ט ולשאלוניק"י יע"א ואם ירצה לכתוב פס"ד בזה בכל חו' ובכל תוקף ויחתמו עליו כל הרבנים שבמ"ק או גם רבני קוסטא ושאלוניקי באופן שאיני צריך להודיעו מה לעשות כי אדוני חכם כמלאך וכו' והטוב בעיניו יעשה וידעתי בודאי הגמור כי כשיודע לו הדברים על בוריין ילבש ויעט כמעיל קנאה עצומה ויפנה מכל עסקיו ולא ישקוט ולא ינוח כי אין לנו לומר שענין זה אך מע' נשים הוא ומי לנו גדול משהע"ה וכו' ונוח לו שהיה וכו' ואנן מה נענה אבתריה ומי יתן והייתי יכול לבוא למ"ק ולהתאבק בעפר רגליו והיה לי נ"ר גדול בפרטות בשביל הענין הלז כי ידעתי שאין מושיע ורב בפרט זה בלתו ובכן הנני נוטה כנהר שלום לב"ד מיניה דמור בן מגדול הרב המובהק מגן אברהם יהיה בעזרו נר"ו ושאר כל אחיו בני המלך ה' עליהם יחיו אמן ואחת שאלתי מאתו שיהיה מסייע שיש בו ממש במצוה רבה כזו ולרחימו דנפשין ובסימו דרוחין הרב הכולל כמהר"ר עזרא עטייה נר"ו יש"ר ובודאי שכבר הגיד לרו"ם כת"ר על ענין זה מקודם ומחזיקנא ליה טיבותא שבהיות פה עמנו גם קודם שנחתם המעב"ד היה תמיד דורש לרבנים ע"ע אסור זה ובעהי"ת שהצליח בשליחותו ובכן כסא כת"ר ירום ונשא וגבה כנהר והנשאה גם חסידה בשמים וכנפש עבדו ותלמידו המתאבק תמיד בעפר רגליו רבנן ותלמידהון הצעיר
מנשה מטלוב סתהון ס"ט
תשובה מחיים ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה ממעלת רב רחומאי. הרואה אומר ברקאי. הדר הוא הרב המובהק. המאיר כברק. כמוהר"ר מנשה מטלוב סתהון נר"ו יאיר אורו. ותוכן הדברים על מנהג עירו ארם צובה יע"א שנהגו הנשים לעשות אינדולקו קטון וגדול דהיינו כשיש איזה חולה שלוחשים הנשים לשדים בעת שפיכת או ניסוך הדבש ומי מלח ובעת שבירת הבצים ומכוונים לשם קרבן לשדים ועושים מתוק לשדים ובעשיית כל המעשים אלו נתקבצו ובאו כל אותן הד' של פנים קיטור וכו' כי במתוק הגדול שוחטים תרנגול וגם שפיכת הביצה היה תולדה דזביחה וכו' וזריקת מי הביצה הויא זריקה גמורה וגם הקומץ שקומצים מהחטים והשעורים היא תולדה דזביחה וגם התפילות והתחנונים לשדים שכך הן אומרות אנא אתם אדונים שלנו בבקשה מכם שתחוסו ותרחמו על נפש עבדכם או אמתכם פב"פ ותמחלו ותסלחו לו על חטאתו אשר חטא והרע לכם ותתנו לו נפשו ורוחו ובריאותו ולעקרות תפתחו את רחמם ותשיבו להן פרי בטנן ותתירו מאסרם ולמשכלות תחיו להן נפשות בניהן ובנותיהן והא לכם דבש זה למתק בו את פיכם והחטים והשעורים למאכל בקרכם וצאנכם והמים והמלח לקיום האהבה והאחוה והריעות כברית מלח עולם בינינו וביניכם ושוברים הבצים ואומרים הא לכם זה קרבן נפש תחת נפש (כי הביצים העומדות לגדל אפרוח לנפש חיה תחשב) למען תשיבו לנו את נפש זה החולה או נפש בניו זה הוא תורף ענין האינדולקו הנ"ל:
ועל זה עמדו הרבנים והחכמים שבעיר ארם צובה יע"א העי"א וגזרו במעשה ב"ד ובהסכמה ועלו לבטלו דאיכא איסורא משום ליתא דע"ז וזביחה לשדים וחתמו בחתימת ידם והכריזו ברבים כי דבר זה אסור לעשות וקיימו וקבלו עליהם ככתוב בהסכמתם ובמעשה ב"ד כתוב וחתום בס' השמר לך פן תנקש אחריהם בשנת זאת אות הברי"ת לפ"ג. והרב מנשה הפוסק נר"ו העמיק הרחיב בכל הפרטים מדברי הש"ס והפוסקים דדבר זה שעושים הנשים זה האינדולקו קטון וגדול הוא איסור גמור וכבר מצא כוותיה ומטעמיה להרבנים סרכין תלתא מגדולי המורים הלא המה הרדב"ז ז"ל בח"ג דפוס פיורדא סי' ת"ה והרב מוהרד"ף ז"ל בס' ספרי דבי רב ס' שופטים דרמ"ה ע"ג שצווח ככרוכיא לבטל מנהג זה מארצו כמו שיע"ש ושכ"כ הח"י בח' ר"ח דל"ח ע"ד וע"ז בקש ממני לפרסם הדבר קנאת ה' צבאות תעשה זאת ולכתוב פסק דין לכל המקומות ולהודיע איסורו בכל תפוצות ככתוב בד"ק נר"ו:
וכשאני לעצמי חיים ביד לשון מדברת מה מיני יהלוך ומה איפה לבקש ממני אחר שכבר פירסם הוראתו והכריח מדברי הש"ס והפוסקים דדבר זה אסור לעשותו ושכן מצא הדבר מפורש בהדייא דאסרו שלשת הרועים הרבנים הגדולים הלא המה הרדב"ז והרב ספרי דב"ר והרב חמדת ימים והסכימו עמו הרבנים והחכמים שבעירו מלכי אר"ץ העי"א ותו למאי אצטריך להסכמתי סמיכה חיים ואחר כל הכבוד הזה אנא אני בא שכבר מילתא אמורה מפי סופרים ומפי ספרים שדבר זה אסור לעשותו שהסכימו שלמים וכן רבים די לו והותר ומ"מ היות כי הפציר בי כמה פעמים לגלות דעתי הגם כי אין הפנאי מסכים עמי אפי' רגע אחד עכ"ז דחקתי את עצמי לבא באותיות שתים בדרך קצרה לעשות רצון צדיק.
ואען ואומר כי ענין זה רע ומר שנהגו הנשים שבעיר ארם צובא יע"א באינדולקו כזה לעשות זיבוח וניסוך ולהתחנן להם בדברי תפילות אנא אתם אדונים וכו' ולהשתחוות להם ולומר שתתן להם הנפש והא לכם קרבן כל הדברים האלה אחד לאחד בפרטות ובפני עצמו איכא בהו איסורא רבה וכ"ש בהצמדם יחד דנראה לומר בודאי כי אם האומר בפי' לשם קרבן לכם וגם שאומר אתם אדונים תתנו נפש וכו' כל זה הוי כפירות כי דוקא בידו יתב' הוא הנפשות כדכתיב אשר בידו נפש כל חי וכן ענין שכתב הרב מוהרד"ף ז"ל שמסירים המזוזות מהבית לעשות האינדולקו הרי הסרת המזוזות הוי חטא גדול וסכנה מדינא דגמ' וכל הפוסקים ובודאי כי כל כה"ג אין בזה שום היתר כלל וכדברי הרב הפוסק נר"ו וכ"ש מה שכורתים ברית מלח עם השדים כי לא גרע מלאו דלא תכרות ברית וכדומה כי כל הדברים אלו וכיוצא באלו כולם אסורים וכהסכמת רבני מתא העי"א וגם אנכי הצעיר באתי על החתום על הסכמתם לבל ימוטו לעולם:
ועתה אפרש שיחותי לענין דינא והוא דעיני ראו את ההסכמה הזאת אשר הסכימו מאן מלכי רבנן תקיפי מלכי אר"ץ ארם צובה ורוזניה ורבניה וחכמיה העי"א שלא לעשות האינדולקו הנעשה על החולה בעירם לחלות פני השדים ולקרותם אדונים בדבר הזה כדי לרפואתו וכיוצא מדברים אחרים כי לא ימלט מאיסורא רבה וכדי לאפרושי מאיסורא בהסכמה עלו שלא לעשות כדבר הרע הזה עוד ומכאן ולהבא קיימו וקבלו עליהם אשריהם ואשרי חלקם. וכשאני לעצמי עם שאינם צריכים לי כי דבריהם דרבנן אינם צריכים חיזוק עכ"ז כיון ששלחו מתם נוסח ההסכמה הנז"ל לידי עם חתימות הרבנים והחכמים שבעיר גם אנכי כדי לעשות רצונם כיאודה ועוד לקרא כד"ל מסכים לכל הדברות ולכל האמירות לבל יפול מכל דברי ההסכמה ארצה ואפי' כמלא נימא ואין לה ביטול להסכמה זאת לעד לעולם כי ידוע מ"ש הפוסקים כי כל הסכמה הנעשית בעיר שהיא לגדר ולסייג לתורה אינה בטילה עולמית כאשר הוכיח הרשב"ץ ז"ל בתשו' בס' התשב"ץ ח"ב סי' קב"ל שאחר שהכריח שהסכמה שנעשה בחרם חל על בניהם אחריהם כתב עוד דאפי' לא היתה ההסכמ' בחרם אסור להתירה שכל הדברים הנזכרים בהסכמה זאת הם מצד עצמן אסורים שהרי לתקן שלא לפרוק עול הצבור וכו' כולם תקנות גדולות הם ואיך יסכימו הצבור להתירם ואילו לא היתה ההסכמה קדומה בצבור היה ראוי לחדשה עליהם ואיך יבטלו אותה וכ"כ הרשב"א ז"ל על מה שנשאל צבור שהסכימו לאחרים שלא לשחוק בקוביא אם יכולין להתיר והשיב וז"ל תקנת האיסור תקנת ותיקון ביראי חטא היה ומי שבא להתיר פורץ גדר ותמה אני איך פשטה הוראה להתיר בענין זה ואפי' לא הסכימו כל הקהל באיסור דבר זה מעצמו נעשה ועוד שנוסף איסור הסכמה והחרם ואיך נחזור להתיר הגע עצמך סליק את החרם כמי שאינו היאך יסכימו הרבים להתיר את האיסור וכל מי שמסכים להתיר זה כמסכים לעשות עבירה בכנופיא עכ"ל ותשו' הרשב"א הלזו הביאה מרן ב"י ביו"ד סי' רכ"ח יע"ש וכן ראיתי להרב מקור ברוך סי' ל"ה דמ"ה ע"א ועוד דהסכמ' זאת שהוא לקיום מצוה שלא לעבור עבירה וכו' ואפי' היו מסכימים כולם להתירה אין להם היתר יע"ש וכן פסק בשלחנו הטהור שם ביו"ד סי' רכ"ח סכ"ח וז"ל אם היתה ההסכמה גדר לרבים או סייג לתורה ולדבר מצוה אינן יכולין להתיר וכן בנדר של שחוק וכ"כ הריב"ש סוס"י קע"ח ובתשו' מוהר"ם די בוטון סי' ו' ומוהריב"ל ח"ד ד"ז והרב מהר"י הלוי סי' כ"ו ובתשו' מרן בס' אבקת רוכל סי' ק"ץ דקכ"ג ע"ג וכ"ה דעת הרב הגדול חיד"א ז"ל בתשו' בס' יוסף אומץ סי' ק"ג והרב הגדול הגאון מרן זקני אור הירח ז"ל בס' חק"ל חיו"ד ח"ב סי' מ"ט דפ"ח ע"ג ובחח"מ ח"א סס"י פ"ז ורס"י צ"ב וסי' קט"ו דקמ"ט ע"ב יעש"ב וכ"כ אנכי הצעיר בכמה מתשובותי בס"ד. ובכן הסכמה הזאת שהיא עשויה בכל חוזק ותוקף לא תתבטל בשום זמן שבעולם כיון שהיא עשויה לגדר ולסייג לתורה כאמור ושומע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה:
אכן לענין דינא הלכה למעשה כל מה שמקטר ושופך דהוי כעין ניסוך או עושה איזה מתוק מדבש וחלב וסוקא'ר שהוא לרצותם לבל יזיקוהו השדים ויבריחו ממנו נראה דאם נהגו כן לחולה כדי להקל מחוליו אין למחות בידם כס' ריא"ז שהוב"ד בשה"ג פ"ק דע"ז והביא דבריו מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג ביו"ד סי' קע"ט בהגב"י אות כ"א והרב שלחן גבוה שם כי מלבד דאיכא ס' הרא"ש והטור ורי"ו והרמב"ן ז"ל בתשו' דס"ל דמעשה שדים אינו מעשה כשפים וכ"כ הר"ן בחי' לסנהדרין לדס"ז ע"ב וכ"ן מתשו' הרשב"א ח"א סי' תי"ג והרב ת"ה סי' קנ"ו והביא דבריו מרן בב"י ביו"ד סי' קע"ט וכ"כ הרב"ח שם להתיר יע"ש ובפרט דאם בא לו החולי מחמת השדים כמ"ש מוהרש"ל בתשו' סי' י"ג ובס' יש"ש בחולין פ' כל הבשר סי' י"ג ולענין מעשה שדים מפורש בהרמב"ן והרדב"ז הח' ח"א סי' תפ"ה מהות האיסור יע"ש ולחשש קרבן עיין בס' מחנה ישראל סי' א' ועמ"ש בני אברהם נר"ו בס' שמע אברהם בענין להתרפאות מהמינים ועע"ז יע"ש וכההיא דעע"ז מאהבה ומיראה דפטור וכמ"ש הרמב"ם בה' ע"ז פ"ג ה"ו ומ"ש הריב"ש בתשו' והביאה מרן בכ"מ שם וז"ל וכתב עוד הריב"ש ומ"מ הסכימו האחרונים שאין פי' הרמב"ם מאהבה ומירא' נכון שאם עובדה מפני שחושב שיש בה כח להרע או להטיב אעפ"י שאין מקבלה לאלוה חייב וכו' ולא מאהבת אדם או מיראתו פטור וכו' יע"ש וא"כ כמו כן בנדון זה שעושה אינדולקו לשם השדים ומאמין בהם שיש כח להרע ולהטיב על ידם א"כ אעפ"י שאין מקבלים לאלוה לעבוד אותם עבודת לשם אלהות יהיה חייב וכדברי הרב הפוסק נר"ו.
אכן נראה דיש חילוק בזה בין עובד לע"ז ואינו מקבלה לאלוה אלא משום שחושב שיש בידו להרע או להטיב דעכ"ז חייב משום כי כיון שהם אבן דומם פה להם ולא ידברו וחושב שיש להם כח להרע ולהטיב הויא לתא דע"ז אפי' אינו מקבלו לאלוה כי כך גזרה חכמתו ית' לאסור עבודה זרה אפי' בכה"ג משא"כ כשעושה איזה דבר לגבי השדים ולשאול מהם לבל ירעו ובל ישחיתו כי יש כח בידם להרע ולהטיב בהא ודאי דאין איסור כל שלא קיבל לאלוה ואדון ופטרון כ"א שחושב שבא החולי מצידם ומבקש מהם שיקילו מחוליו אבל כשאינו אומר ועושה כל הדברים הללו והוא מכוין לרפואה ולרצותם אם יהיה שבא החולי מצידם וכדברי מהרש"ל בתשו' סי"א וביש"ש בחולין פ' כל הבשר סי' י"ג בזה יש מקום להתיר ואם באנו לאסור משום לתא דע"ז הרי אפי' אינו מקבלו לאלוה כ"א שחושב בדעתו שיש ביד השדים להרע ולהטיב הרי מצינו להריב"ש ז"ל בתשו' סי' ק"י והביאה מרן ז"ל בכ"מ בהל' ע"ז פ"ג ה"ו בהא דהעע"ז מאהבה ומיראה שכתב וז"ל וכ' עוד הריב"ש ומ"מ הסכימו האחרונים שאין פי' הרמב"ם מאהבה ומיראה נכון שאם עובדה מפני שחושב שיש בהם כח להרע או להטיב אעפ"י שאין מקבלו לאלוה חייב ובהא לא הוה פטיר רבא דרוב כל עע"ז שבעולם כך הם שגם הם חושבים שיש אלוה למעלה מהם אלא שחושבים שיש להם כח להטיב או להרע להם ושרצון הבורא בכך ומתוך כך עובדים אותם על זה ודאי הוא שהזהירה התורה ולא לעבוד אותה אלא כי פליגי הכא כגון שהוא מודה שאין בה ממש אלא מאהבת אדם ומיראתו הוא עובד וכו' יע"ש וא"כ כ"כ בנדון כזה שעושים האינדולקו לשם השדים ועושה להם איזה מעבודות זיבוח וקיטור וניסוך אף שאינו מקבלו לאלוה אלא שחושב שיש בידו להרע ולהטיב על ידם א"כ כיון שאיסורו הוא משום ליתא דע"ז יהיה חייב אף שאינו מקבלו עליו לאלוה וכמ"ש הרב הפוסק נר"ו הגם כי נראה לע"ד דרב המרחק בזה ביניהם בפרט זה בין ע"ז למעשה שדים דבשלמא בעובד ע"ז לעץ ואבן כשחושב בדעתו שיש בידה להרע ולהטיב ומבקש ממנה איזה דבר הרי פנה דעתו להבל וריק שיש בידה כח וכל איסור ע"ז עצמה מה שאסרה תורה הוא גם בכה"ג וכמו שהאריך הריב"ש שם והם דברים נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת משא"כ בעושה איזה בקשה ועבודה לשדים דהא מיהא הם בעלי חיים ובחיריים שיש בידם להרע ולהטיב וכשנתן להם איזה דבר כדי לרצותם לבל יריעו ובל ישחיתו בהא אפי' עושה איזה עבודות כל שחושב בדעתו שאינו מקבלו לאלוה אלא כונתו ומגמתו לפייסם ולשוחדם כדי להבריחם ולהרחיקם מעליו שלא יזיקוהו נראה דבכה"ג דאין בזה איסור כלל כי לפי האמת הם בעלי חיים ובידם להרע ולהטיב וממקומו מוכרח הוא שהרדב"ז בתשו' הנ"ל אשר הוא היה מהאוסרים זיבוח וקיטור לשדים דהוי כעע"ז שם כתב בהך תשו' בהדיא וז"ל למדנו מכאן דדוקא במקטר לחבר את השדים הוא בכלל אוב אבל המקטר להבריח השדים מעליו נראה דמותר ואף בזה ירא שמים ימנע עצמו דמאן מוכח אם הוא להבריח או לחברם יע"ש הרי מבואר מדברי הרדב"ז דכשעושה אפי' קיטור כל שאינו עושה לחברם אלא להבריחם שרי מן הדין וכל מה שעושים הנשים בגבולינו הוא ענין זה כי מתפללים להשם אלהינו ובשמו ית' ובכחו הגדול שיהיה רפואה לחולה בעשיית המתוק וכיוצא וכל מגמתם הוא לזה ומעשיהם ודיבוריהם מוכיח כי אינם מדברים שום דיבור המורה שמאמין וגם ראיתי בתשו' המיוחסות להרמב"ן סימן רפ"ג שהובא שם תשו' להרמב"ן שכתב בסוף התשו' וז"ל ואני תמה מאד כי שמעתי בבירור שמנהג אלמאיי'ו לעסוק בדברי השדים ומשביעים אותם ומשלחים אותם ומשתמשים בהם בכמה עניינים וסבור אני שיש לו' דמעשה שדים לחוד ומעשה כשפים לחוד כמו שאמר בלטיהם אלו מעשה כשפים ופירש"י מעשה כשפים ע"י מעשה חבלה הם נעשים והם שאסרה תורה אבל מעשה שדים שרי וזהו דעתם שנהגו בו ועשו בו כמה מעשים ובודאי פשוטי השמועות כך הם ומעשה דבן תלמיון ידגיטין ודיוסף שדא ושאר מעשים ובדברי אגדה הן מטין יע"ש והביאה מרן בב"י שם סי' קע"ט יע"ש.
וא"כ מה שהוא מנהג בעירנו אזמיר יע"א שאם יארע איזה חולה ב"מ שנלאו הרופאים לבקש רפואה בדרך טבעי ולא מצאו לו תרופה ונתרפו ידיהם ונתייאשו מלרפאותו שאז הוא המורה שחולי זה הוא בא מצד השדים או שבלא"ה החולי עצמו מוכיח עליו ומורה ובא שהוא ניזוק מחמת השדים ובחולי הנופל או לפעמים שהופך פניו לאחור וכדומה שהוא מורה שהחולי הוא מהשדים שנוהגים לעשות האינדולקו המנהג בעירנו אזמיר יע"א הוא שיש נשים יודעות מזה ולוקחים מים מד' או מז' מקומות ומי ורדים וזורקין בבית החולה ונוסח תפלתם הוא כזה בשם ה' אלהי ישראל ובשם אברהם יצחק ויעקב שתזמין רפואה לחולה זה ואם יהיה שניזוק מהשדים אנחנו מבקשים מהם שיניחוהו לחולה ויתירו אם הוא מאוסר מהם ולא יש שום זיבוח וקיטור וניסוך ולקרותם אדונים ולומר שתתנו נפשו ולשון קרבן ונפש תחת נפש כמו שעושים באר"ץ שכתב הרב הפוסק נר"ו וגם אין מסירין המזוזות כמ"ש הרב מוהרד"ף ז"ל סי' ס"ג שאינם עושים כדברים האלו הרי הוא מותר כל שאינו בוטח בהם כי אם בהקב"ה שמלכותו בכל משלה ובידו נפש כל חי אלא שהחולה הניזוק בא מצידם ומבקש לרצותם כדי שירפאו ויבריחו מהחולה וגם יש מנהג כשאחד נכשל ונפל שזורקין אסוקא'ר יש מהם שעושים כן בסתם ויש מהם שאומרים איזה דברים שרוצים לפייסם וזהו היה הטעם הרבנים ז"ל אשר היו בעירנו אזמיר יע"א לפנינו ולפני פנינו שלא מיחו בדבר וכמה פעמים עשו הנשים אלו האינדולקוס בעיר ולפעמים אפילו בביתם של הרבנים ז"ל ולא מיחו בידם כי בודאי חקרו ודרשו וידעו והכירו בהם שלא יש שמץ איסור וגם כמה פעמים בא לפני ב"ד ב' אנשים עברים שכנים מדיינים שאחד היה לו חולה בביתו ורצה לעשות האינדולקו ושכנו מעכב על ידו שיש יולדת בתוך ביתו ואומרים שיש סכנה וכדומה ובאים לפני ב"ד לידע את הדין מי נדחה מפני מי שלא גערו בהם על עשיית האינדולקו גופיה דש"מ דסברו וקבילו דבר זה להיתר ושו"ר למוה"ר המו' כמוהרי"ן בספרו הבהיר פני מבין ח"ב בדס"ז לסנהדרין דר"ל ע"א מהספר שעמד בזה אם עשיית האינדולקו אסור והביא להקת הפוסקים ראשונים ואחרונים ותשו' הרדב"ז ודברי מוהרד"ף והשיב עליו וסוף דבר העלה להלכה דמותר ומ"ג כשיהיה החולה מסוכן או ספק סכנה יעש"ב הרי מצינו תנא דידן דביקש טעמים רבים לאהדורי אזכותא דרבנן קמאי ובתראי דלא מיחו בידם והגם שאנכי הצעיר בסה"ק לב חיים ח"א סי' ס"א דע"ח ע"א הבאתי מדברי הירוש' פ"ט סי' ז' ודברי הראשונים דאפי' במתפלל על איזה דבר דלא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל וכו' אלא להקב"ה דוקא תהיה תפילתו ובקשתו זהו כשמבקש מהם לבדם אבל כשמאמין בהקב"ה כי מלך על כולם ובאים ושואלים ממה"ש ממלאכי השרת שיעזרוהו בתפלתו לפני הקדוש ברוך הוא וימלא שאלתו אין איסור כלל וכמ"ש בעניותי בסה"ק נפש חיים מע' תי"ו אות ל"ב דזכ"ר ע"א והבאתי ראיה מדברי רז"ל בילקוט ואתחנן ע"פ ויתעבר ה' בי למענכם דכשראה משה שאין משגיחין עליו הלך אצל שמים וארץ ואמר להם בקשו עלי רחמים ואעפ"י שאין דנים אפשר משא"א הא מיהא שמעינן דליכא איסור וכדמשמע מסנהדרין מ"ג ע"ב אמ"ר יוחנן לעולם יבקש אדם רחמים שיהיו הכל מאמצים כחו ולא יהיו צרים מלמעלה ופירש"י שיסייעוהו מה"ש לבקש רחמים ושלא יהיו מסטינים מלמעלה יעש"ב בס"ד ועיין מ"ש בתיקונים תיקון ס"ט דק"ד ע"א ומ"ש בעניותי שם בסה"ק נפש חיים מערכת ק' אות י"ט דקפ"ט ע"ב יע"ש.
באופן כי מה שעושים האינדולקו בזיבוח וקיטור ובהסרת המזוזות וכדומה ולקרותם אדונים ולשעבד תחתיהם והה"נ לאידך גיסא לזבוח ולקטר לשדים להיות כפופים להם ולעשות צורכיהם בזה וכל כיוצא בזה איסור גמור דאיכא איסורא משום ליתא דע"ז וכדברי הרב מוהרד"ף ז"ל והרב הפוסק רב מנשה נר"ו וכהסכמת רבני ארם צובא העי"א וכאשר גם אנכי עשיתי ארש בארשות החיים כדל מסכים בס"ד ואדרבא הפורש ממנו רפואה קרובה לבא כאשר דיבר בקדשו הרב החסיד מוהר"ש אבוהב ז"ל בתשו' סי' שע"ה כי רפואה אין לרפאות ע"י גוים ומינים עע"ז ולא בהשבעות שלהם כ"א לקיים בנו מקרא שכתוב הרחק מעליה דרכיך זו מינות וכדאי הוא זכות הרחקת זאת לכונת קדושת שם שמים ואחדותו לבטל מעליו כל המאורעות הקשים מעל החולה הנז' כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו בשם אלהינו נזכיר ותפלתינו אליו נעתיר יעלה לו רפואה שלימה בקרוב ע"כ.
אמנם מה שנהגו הנשים בעירנו אזמיר יע"א לעשות מתוק או לזרוק מים וכדומה כדי לפייסם ולשוחדם לבל יריעו ולבל ישחיתו והכל עושים בשם ה' אלהי ישראל ובשם אבותינו הקדושים בזה אין איסור כלל וכן ראיתי בס' מעם לועז ס' עקב דקנ"ג ע"ב שכת' וז"ל לעשות מיני קיטורים לשדים כדי לכפות אותם למלא שאלתם זה נקרא עע"ז אבל מה שעושים הנשים כשיש איזה חולה לקטר את הבית ולהניח מתוק מדבש וחלב בבית הוא מותר כי כוונתם הוא לפייסם כדי שלא יזיקו לחולה ולרפואתו מחולייו עכ"ד והן הם דברי הרב כנה"ג מ"ש בשם ריא"ז ז"ל וכמש"ל וכ"ש כשמצינו כשעושים כן הנשים מזכירים שם ה' ואבותינו הק' אשר כונתן רצויה שאין בו שום שמץ עבודה כלל כלל ולא וזהו היה סמך וראיה לכל הרבנים שבעירנו שלפנינו ולפני פנינו שלא מיחו בידם.
ומ"מ מי שהוא ירא ה' אפי' מדבר זה שנראה שאין איסור יתרחק ממנו ויהיה בוטח בה' כי הוא הרופא חינם וכאשר כתב הרדב"ז בתשו' הנז' דאף במקום שאינו מזבח לשדים כ"א להרחיקם ולא לחברם עכ"ז ירא שמים ימנע וכו' וכן ראיתי למוה"ר פני מבין ז"ל בדרל"א ע"ב שאחר שהכריח כי דבר זה שעושים הנשים אינדולקו אין בו איסור ועשה סמוכות להרבנים שלא מיחו בדבר סיים וכ' וז"ל ועכ"ז הפורש מלדרוש בדברים הללו עליו תבא ברכת טוב הוא יתברך שמו יצילהו מכל צער ונזק וירפאהו רפואה שלימה וה' ישמרהו ויחייהו ובוטח בה' ישוגב יע"ש ועיין בברכות פ' הרואה לענין דרוב נשים מקטרות לכשפים ועיין במדר"ר ס' חקת בענין רוח תזזית ואפי' מבשר ודם כן דרך העולם דאם בא לו נזק ממנו מבקש מאתו לפייסו וכ"ז עושים כנגד המזיקים נמי דכולם בריות אשר ברא ה':
וכבר מצינו בס' מדרש אליהו פי"א דג"ן ע"ב שהביא מה שמצא בב"י וז"ל אמר הצעיר ראיתי בני אדם בישראל גם במקומינו גם במקומות אחרים שבזמן שבא עליהם צרה או עונש נודרים שאם ינצלו יעשו סעודות לאליהו הנביא ז"ל בחושבם שבזה ינצלו וכו' וסוברים שהוא המחיה מתים והמעשיר וכו' שראיתי מי שרגיל לשים מזמן לזמן חבית של יין שמור לזה הסעודה וכמעט אוסר אותו על כל אדם וכו' ומעולם הרבה נצטערתי בזה המנהג ונראה בעיני כאיסור יין נסך לד"א וכתקרובת ע"ז חס וחלילה וכו' כמ"ש הרמב"ם בס' המורה בח"ג בפרקין ידועים ממנו וע"ז בא יצחק אע"ה ואמר דעו לאבינו שבשמים שאני איני כלום כדי שלא יעשוהו ע"ז ח"ו ונלמוד מקבורת משה רבע"ה כי מה שנאמר ולא ידע איש את קבורתו כדי שלא יעשוהו ע"ז שכשם שנפרע מן העובדי' כך נפרע מן הנעבדים וכו' וכן חשש יעקב אע"ה וציוה ליוסף אל נא תקברני במצרים שלא יעשוהו ע"ז וכו' יע"ש הרי דאפי' בעושה סעודה לאליהו הנביא ז"ל לשם מצוה חשש הרב הנז' שיש חשש ע"ז בחושב כי הוא הממית ומחיה דאיכא משום סרך איסור ע"ז ושהיין יי"ן [יין נסך] בעשותו זה לשדים כי בודאי אסור והגם כי אין דברי הרב הנז' האוסר בסעודת אליהו ז"ל נראין וכבר השיבו הרב מדרש אליהו ז"ל שם ודבריו חיים וקיימים כמבואר שם גם לעד"נ להשיב דמה דמות יערוך מה שעושים חוק הגוים מידי שנה בשנה לאסור לישראל שנעשה לו נס וכי מי שהוא אדם מישראל שנעשה לו נס וקובע יום טוב בכל שנה ושנה ביום ההוא להודות להלל לה' כמבואר בש"ס ובפוס' כי קובעים פורים ביום ההוא היתכן לאסור מפני שגם הגוים קובעים חוק ויום קבוע ביום אידם ובר מן דין כי העושה סעודה לאליהו הנביא ז"ל על שם הנס וההצלה הוא להזכיר זכותו ואם חושב כי בזכותו יש בו כח להחיות ממיתה לחיים מה בצע יש בדבר וכי בשביל שמכבד לצדיק ולנביא יהיה ח"ו צד מינות וע"ז חלילה כי בודאי הוא יודע כי הצדיק והנביא בזכותו עושה הקדוש ברוך הוא והרי מבואר בכתובים במלכים ב' סי' ה' כששלח מלך ארם לנעמן עבדו לפני מלך ישראל לרפאותו מצערתו ויקרע את בגדיו ויאמר האלקים אני להמית ולהחיות וכו' ויהי כשמוע אלישע וכו' יבוא נא אלי וידע כי יש נביא בישראל וכן היה שריפאהו אלישע והיה ק"ה [קידוש ה'] בדבר שאמר נעמן הנה נא ידעתי כי אין אלקים בכל הארץ כ"א בישראל וכו' הרי כי בהיות שאלישע ריפא אותו ידע נעמן שהיה גוי ועע"ז שהכל היה מאיתו יתברך וא"כ אם מצינו באליהו הנביא ז"ל שהחיה לבן הצרפית כמבואר במלכים א' סי' טו"ב ושם כתוב עתה ידעתי כי איש אלקים אתה ודבר ה' בפיך אמת הרי אם שעשה מעשה בפועל לעיני הכל שהיה מת והחייהו ועכ"ז לא טעו אחריו שהוא אלוה כי ידעו כי בתפלתו שביקש מהשי"ת שהשיב נפש הילד עשה ה' בקשתו וכן כאלישע בבן השונמית כמבואר שם במלכים ב' סי' ד' וא"כ אם קי"ל כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם ובודאי כי בהזכרת זכותם יועיל מאד להצילו ממות לחיים:
והרי אמרינן בגמ' בב"ב קט"ו ע"א ע"פ חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנא חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה ופירש"י חמת מלך היינו צער שבא חימה מאת המקום מלאכי מות היינו חולה שנוטה למות והרנ"י ז"ל שם בה' כתב וז"ל זה הביא הגמ' אגב גררא כתבתיה דמנהג זה בצרפת שכל מי שיש לו חולה מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו ע"כ. וכבר בא חכם בני הי"ו והאריך הרחיב בענין זה בס' והוכיח אברהם ח"ב פוק חזי: