שו"ת רדב"ז/תה
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שהיה חייב לעכו"ם מנה ואמר לשמעון תן לפלוני העכו"ם כך וכך ונתן לו שמעון כאשר צוה לו ראובן ושוב כפר העכו"ם ואמר לא נתן לי שמעון אלא כך ותובע השאר מראובן ושמעון אומר נתתי לו משלם אי דמיא להך דפועלים וחנוני דנשבעים ונוטלים מבעל הבית או לא:
תשובה אם היה חייב שמעון לראובן מעות הדבר ברור שהוא נאמן בשבועה לומר עשיתי שליחותך ונתתי לו משלם וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהדיא פ"א מהלכות שלוחין ושותפין וז"ל השולח מעות שבידו ביד שלוחו ואמר הולך ממון זה לפלוני שאני חייב לו והלך ונתן לו שלא בעדים השליח אומר נתתי וכו' השליח נשבע היסת שנתן וב"ח או הפועל נשבע שלא לקח וישלם הלה לב"ח או לפועל וכו' וכן כתבה הריא"ף ז"ל בפרק הכותב. והיינו מתני' דחנוני ופועלים אלא שחדש לנו הרב ז"ל דלא שאני לן בין ב"ח לפועל דכי היכי דפועל לא פשע מדלא אמר ליה בסהדי הב ליה בב"ח נמי לא פשע כיון דלא אמר ליה בסהדי הב ליה וליכא למפטריה משבועה דהא איכא עכו"ם דקא טעין עליה טענת ודאי שלא עשה שליחותו:
אבל אם בא שמעון להוציא מראובן מה שאומר שנתן לעכו"ם כעובדא דחנוני ופועלים צ"ע אי מצי ראובן לומר קים לי כהנך רבוותא דאמרי דדוקא פועל אין מנהג לתת בסהדי אבל לפרוע חוב או להלוות מנהג הוא לפרוע בסהדי וכן כתב ראב"ן ושמעון פשע שנתן לו בלא סהדי אע"ג דלא אמר ליה הב ליה בסהדי וכ"ש בעכו"ם אשר פיהם דבר שוא וגומר ואע"ג דדעתי הוא דלא מצי למימר הכי כנגד הפוסקים אשר אנו רגילין לפסוק כהם כגון הריא"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל. מ"מ בנ"ד איכא נמי טעמא אחרינא דמצי למימר הבא ראיה שדברו הפוסקים אפילו בעכו"ם דדילמא הוי סתמו כפירושו והוי כאלו אמר בהדיא הב ליה בסהדי לפי שפיהם דבר שוא לפיכך רואה אני שיעש' הדיין פשרה ותהיה הפשר' כפי מה שהעכו"ם אמוד אם הוא אמוד ורגיל לאכול ממון של אחרים יטה הפשרה על שמעון לפי שהוא קרוב לפושע ואם העכו"ם אינו אמוד לאכול ממון אחרים יטה הפשרה על ראובן כיון דלא אמר ליה בהדיא הב ליה בסהדי. הנלד"כ: